עילי בוטנר פותח את הלב: "הקהל שמגיע להופעות יודע שאני אומר לו את האמת"
המוזיקה היא חלק עצום מחייו, והוא עצמו חלק משמעותי מהמוזיקה הישראלית העכשווית, עילי בוטנר גם אחרי מעל עשור, לא מפסיק ליצור, לשיר ולנגן. בעקבות שיר חדש שיוצא היום (א') להרכב שלו, תפסנו אותו לראיון מיוחד
בוטנר כבש את הקהל הישראלי כבר מזמן, אך לאחרונה בעקבות הצלחה בלתי צפויה של שיריו השונים בפלטפורמת הטיקטוק, בוטנר הצליח לגרום גם לקהל הצעיר להתאהב בשירים האותנטיים, הכנים, והמרגשים שהוא יוצר. למרות הזמן הרב שהמוזיקה של בוטנר מוכרת ומוערכת, ניכר כי התשוקה שלו למוזיקה וליצירה לא דועכת כלל. אחרי "שנת קורונה" שבין השלכותיה הקשות עצרה גם את עולם ההופעות החיות, בוטנר וההרכב חוגגים עשור בסדרת מופעים שיכללו את כל הלהיטים הגדולים בזאפה אמפי שוני. למקרה שהמאורע לא מספיק מרגש, ההרכב שחרר היום (א') סינגל חדש "רק טוב", אבל רגע לפני כן תפסנו אותו לראיון על מוזיקה, על הקשר החזק עם ההרכב, על הקריירה ועל המשפחה.
עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:
- סיכומוזיקלי: אביב אלוש לא מסתתר ורביב כנר מצמרר
- יומולדת VIP: עד כמה אתם מכירים את אדם לוין?
- לא רק בפורים: הזמרים שהתחפשו בקליפים שלהם
אתה חוגג עשור עם ילדי החוץ. איפה החיבור הזה נוצר לראשונה?
"החיבור הזה נוצר לראשונה אחרי האלבום השני שלי שהיו בו שירים למשל כמו "מכתב לאחי" ו-"ימים של קיץ" וזה אלבום שלא הופיע, לא יצאתי איתו לסיבוב הופעות. הייתה תקופה ארוכה שישבתי בבית וחשבתי מה אני עושה, איך אני ממשיך מכאן. אני לא שר את השירים שלי, אני כותב אותם ומלחין אותם. יש לי קריירה קצת אחרת, קצת שונה, אמרתי ׳אוקיי זה הזמן להקים הרכב׳. זאת הפעם הראשונה שבאמת שרתי. חיפשתי להרכב שמות ובגלל שאני מגיע מקיבוץ וילדי החוץ החלטתי שנקרא להרכב עילי בוטנר וילדי החוץ, ככה נתחיל ונראה. תכננו שנקליט איזה שלושה שירים, לא יותר מידי, נראה איך יקבלו את זה, והתחלתי לחפש זמרים וזמרות. הקדשתי לזה המון זמן ובסופו של דבר בחרתי באדר גולד ואוהד שרגאי ויצאנו לדרך. ככה זה התחיל, עם ציפיות מאוד מאוד נמוכות. זהו ולאט לאט זה התקבל בהמון המון אהבה והקהל חיבק את זה".
הקשר ביניכם נשאר חזק כמו בהתחלה?
"תראי, בהרכב שקיים עשור חייב שיהיה בסיס שמכיל בתוכו פרגון, כבוד הדדי והערכה, אבל אנחנו בני אדם. בסופו של דבר אנחנו נמצאים המון ביחד בנסיעות ארוכות ובהופעות ובאופן טבעי כמו במשפחה יש לפעמים חילוקי דעות. בשורה התחתונה אנחנו באמת מכירים אחד את השני מאוד טוב ברמה אפילו אבסולוטית. אני יכול לעלות על במה ובמבט אחד לדעת בדיוק מה עובר אדר, מה עובר על תום, ומה עובר על אוהד ואותו דבר לגבי. היא יודעת בדיוק באיזה מצב אני נמצא. סליחה על הקלישאה, אבל באמת כולם בשביל אחד ואם מישהו טיפה קשה לו אז מרימים אותו. יש חברות והערכה מאוד גדולה אחד לשני".
עד כמה שונה העבודה בסולו מהעבודה בלהקה? יש פעמים שאתה רוצה לחזור לעבוד לבד?
"אני חייב להגיד שאת השלב של הכתיבה אני עושה לבד. אני נמצא בחדר שלי בבית, יש לי מחשב וקצת גיטרות ושם אני לבד לגמרי. אני כותב את השירים ואני אפילו לא יודע מי הולך לשיר אותם. כשעובדים במסגרת של הרכב, זאת עבודה שהיא קצת שונה, למשל משיתופי פעולה שעשיתי עם אביב אלוש או עם מגי אזרזר או משי (קליינשטיין). זאת אומרת יש פה משהו אחר, אבל בסוף מדובר בשירים ומדובר במוזיקה. זה צריך להיות הכי נכון, הכי מרגש. העבודה היא שונה אבל גם מאוד מאוד דומה בסופו של דבר. רוב השירים מאוד מאוד אישיים, מספרים את סיפור חיי, וכאיש שכותב אותם זה מבחינתי כיף נורא גודל וזכות כזאת כל פעם לעשות משהו שהוא טיפה אחר, ועכשיו אחרי הרבה הרבה זמן שלא הצלחנו לשיר יחד, יוצא שיר חדש וזאת סיבה למסיבה, משהו מרגש".
מעבר לשיר החדש, על מה עוד אתם עובדים?
"אנחנו חוגגים את העשור הזה של ההרכב בעשר הופעות, עשרה מופעים רצופים באמפי שוני מהראשון באפריל למשך עשרה ימים. זה הולך להיות גם כל השירים של ההרכב וכל השירים שכתבתי ככה מ-"שווים" דרך שירים שכתבתי לנינט טייב ואפילו שירים שכתבתי לאחרונה למשל במחזה אפס ביחסי אנוש. הכל הולך להיות בהופעות החגיגיות האלה".
בוטנר התחיל את דרכו אי שם בשנות ה2000 המוקדמות, היה יוצר שירים לאמנים כמו נינט טייב ונגן במספר רב של אלבומים של אמנים כמו עברי לידר, ריטה ועוד. אתה מרגיש שיש הבדל בין המוזיקה שהייתה מצליחה בתקופה שהתחלת ליצור לבין המוזיקה היום?
"ברור. התחום הזה משתנה כל הזמן אבל יש דברים שהם נשארים איתנו לנצח, ויש שירים שהם כאן והם סוג של טרנד וימים יגידו האם הם יישארו או האם הם לא, אין לדעת. ההפקה השתנתה, האסתטיקה המוזיקלית השתנתה. אני יכול להגיד שהיום המפיקים המוזיקלים שיש לנו כאן בארץ הם מעולים, הם ניהיו טאלנטים, הם חלק מהעניין וזה נורא מרגש. אני נורא אוהב שיש כאן אמנים מאוד מעודכנים, גם בסאונד שלהם וגם בתכנים שלהם, ויש מקום להכל. בסוף אני אוהב שירים טובים".
לאחרונה ההרכב פתח חשבון בטיקטוק, איך נחשפתם לפלטפורמה הזו?
"אני חייב לספר לך משהו מדהים. אנחנו לא עבדנו דקה בטיקטוק, שום דבר, אפילו לא היה לנו חשבון ופתאום אני לא יודע איך ושמישהו יסביר לי כי אני לא מכיר את התחום, פתאום נהיו כל מיני שירים שלי, חלק שלי לבד, חלק שלי עם ההרכב, חלק עם אביב אלוש, כל מיני דברים שעשיתי בשנים האחרונות נהיו עניין בטיקטוק. אנשים שרים אותם ואנשים שמים אותם בהילוך מהיר, חלק שולחים לי שאני אקליט להם השלמות של פזמונים. בהתחלה אני מודה שלא ידעתי מה זה. ואז אמרו לי ׳תקשיב, אתה מתפוצץ בטיקטוק׳ ממש ככה, כאילו בוא נתחיל להעלות דברים. פתחנו חשבון והתחלנו להעלות ואנחנו רואים שאנשים בטירוף על זה ומתים על זה. זאת פלטפורמה מדהימה להומור, לתכנים ולשירים. אנחנו עושים כל מיני דברים - יש לנו את אלינה שלנו, שעובדת איתנו ומסבירה לנו את התחום הזה. באמת לא היינו בזה ופתאום פתחנו עמוד חדש שהוא מהמם וזה כיף גדול".
View this post on Instagram
יש משהו שאתה מרגיש שלא היית חושף מהחיים שלך למען הקריירה המוזיקלית?
"אני חייב להגיד שהשירים שלי בתחילת הדרך, מ-"שווים" דרך "אני אש" ועד "מכתב לאחי" כולם מאוד אישיים, זאת אומרת הסיפור האישי שלי והחיים שלי נמצאים בתוך השירים. אז אמנם שיר לפעמים יכול לטשטש, אבל הסיפור שלי נמצא שם. אני חושב שזה בפני עצמו מביא המון חשיפה ולא תמיד החשיפה היא דבר פשוט. במקרה שלי אני לא חושף רק את עצמי, אני חושף אנשים שקרובים אליי. אני חושב שיש איזשהו גבול דק שעובר בין כמה אתה מראה מהחיים האישיים שלך, של הילדים שלך, של המשפחה שלך, של הבית. אבל החיים שלי הם עשירים ואני חושב שזה חלק מההסכם הלא כתוב ביני לבין הקהל. הקהל שמגיע להופעות ששומע את השירים, יודע שאני אומר לו את האמת".
בוטנר נשוי ואב לשלושה ילדים, התאומים איתי ויואב, ואחותם אורי. אחד מהם היה רוצה ללכת גם בכיוון הזה של המוזיקה והפרסום?
"אני חייב להודות שכרגע שלושתם לא בכיוון... אחד בכדורגל, הבת ככה בריקודים וזה. אבל אני מזהה איזשהם ניצוצות של משהו אבל אני רוצה לחכות שזה יגיע, שיבוא יום ומישהו יגיד לי תקשיב אנחנו רוצים לשיר אנחנו רוצים לנגן, אנחנו רוצים לעשות כל דבר אחר, שזה יגיע מהם אני הכי אחבק והכי אתמוך. גם אצלי בבית לא אמרו לי שב ותתחיל. זה איזשהו צורך וכשהייתי בן 11 או 12 התחלתי לנגן. זה משהו שאיכשהו נבע ממני. אהבתי מאוד לשמוע מוזיקה תמיד ובקיבוץ אהבתי לראות טקסים וזה והגיע ככה. אני מאמין שאם זה שם זה יגיע. ואם לא זה גם טוב".
היית ממליץ להם לעסוק בתחום הזה?
"אני אמרתי להם יום אחד ׳תראו, אני לא מתכוון ללחוץ עליכם ולהגיד לכם להתחיל ללמוד לנגן, אני רק חייב להגיד לכם שמתישהו תצטרכו לדעת לנגן. אתם לא חייבים לעבוד בזה או לעשות מזה קריירה, אבל אני חושב שתצטרכו לדעת לנגן וגם לא חשוב לי על איזה כלי, שיהיה פסנתר שיהיה גיטרה, כלי שהוא כלי, מה שנקרא הרמוני ומלודי, פחות כלי הקשה. קודם כל לדעת לנגן שירים. אתם לא חייבים לעבוד בזה לרגע׳. בואי נראה מה יהיה. מה יוליד יום".
View this post on Instagram
הרבה אמנים מהארץ לאחרונה מכוונים להצלחה בינלאומית. זה משהו שהייתם ככה רוצים?
"הכרה רחבה זה דבר שהוא מחמיא ועושה טוב בהמון המון מישורים. חייב להגיד על עצמי ועל השירים שלי שאני רואה בהם משהו מאוד מאוד שלנו מכאן, מאוד ישראלי. ואני כותב על כאן ועל החוויות שלי, כילד, כאבא וכנער שגדל בארץ והחוויות שלי מושפעות מכאן. אז אני פחות... אבל אין לדעת, אני גם לא חשבתי שאני אהיה בטיקטוק. פתאום מישהו יכול לבוא ולהגיד לי "תקשיב הכי קרוב אלייך זה ממש שיר שאפשר לעשות אותו באנגלית" ואני לא אגיד לזה לא. אבל אני מאוד מרגיש שאני שייך לכאן, להוויה הישראלית, ליצירה הישראלית, לסדרות ולמוזיקה הישראלית. אני מאוד מעריך יוצרים וזמרים וזמרות ישראלים, אני מאוד מושפע מזה גם וטוב לי, טוב לי כאן מאוד".
יש עוד פרויקטים שמתוכננים לזמן הקרוב, חוץ מהסינגל כמובן?
"הולך לצאת גם שיר חדש שנקרא הכתובת, צילמנו קליפ בעיניי מהמם ומקסים וכיפי נורא שמוציא המון כיף מההרכב. ממשיכים לעבוד על שירים חדשים עם ההרכב. במקביל גם כתבתי מוזיקה להצגות, אפס ביחסי אנוש ולעבור את הקיר, זה גם עולם חדש שנפתח. ובעיקר בעיקר מתעסק ביצירה ובכתיבה, לא משנה מה זה הכי חשוב".