באודישן הראשון שלה, אי שם ב2013 היא הדהימה את השופטים בביצוע שלה ל-"impossible" של ג'יימס ארתור. אבל מאז, פחות מעשור לאחר מכן, ענבל ביבי הוכיחה לכולם ששום דבר הוא לא בלתי אפשרי. היא כבשה את לבבות הקהל הישראלי עם הקול המצמרר ועם הגישה שלה שממש לא דופקת חשבון על מה שאומרים ברקע. בפעם האחרונה (והשניה) שהתמודדה באקס פקטור, היא הגיעה למקום השלישי ובאופן מפתיע היא מתארת שדווקא המקום הזה היה החלום שלה. ביבי זמרת פנומנלית וסופר מוכשרת, אך אחרי הראיון איתה הבנתי עד כמה היא חזקה, אמיצה, אותנטית ואמיתית. אני מתקשרת אל ענבל לראיין אותה לכבוד הסינגל החדש "פרמיטיבי", אך השיחה גולשת לנושאים בוערים, עמוקים וחשובים שבאים לידי ביטוי במוזיקה שלה. אני תופסת את ענבל בבית החדש שלה בכפר שלם בתל אביב שעברה עליו לאחרונה, והיא מספרת לי על המעבר.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• סיכומוזיקלי: אודיה ומאור אדרי בלהיטים חדשים
• הולכים לישון: הצטרפנו למסיבת הפיג'מות של "עודד פז והקסדות"!
• סיכומוזיקלי: הראל סקעת מתחבר לצה"ל
  

"היה לי הכי כיף בעולם. סוף סוף. כשהייתי באקס פקטור הייתי בנוודות. לא היה לי בית. גרתי אצל חברים, אמא, משפחה. אז סוף סוף גם סיימתי את התוכנית, גם התחלתי לעבוד בתעשייה באמת וגם בית. זה הדבר הכי מרגש בעולם. בית לחזור אליו זה הדבר הבסיסי שכל בן אדם צריך".

"פרמיטיבי" זה הסינגל הראשון שכתבת והלחנת, מה היה לך חשוב שהוא יכלול?

"היה לי חשוב להעביר איזשהו מסר. אני אגיד לך את האמת. כשכתבתי אותו לא חשבתי שהוא יהיה הסינגל הראשון. אני כותבת המון, אני כותבת כל שבוע איזה שני שירים לפחות. אבל במקרה בשיר הזה המסר המשמעותי שרציתי להעביר זה שאישה היום כבר לא כמו פעם. יש לנו ייחודיות משלנו לכל אחת מאיתנו, יש לנו תשוקות, אנחנו לא מפחדות מלהביע את עצמינו, להיות עצמינו, להילחם על החלומות שלנו, ללכת הכי רחוק שאפשר. בא לי פשוט להזכיר לכל הנשים האלה, שהן כאלה מיוחדות, חזקות ולא להשתנות בשביל אף גבר. גבר רוצה לפעמים 'אישה שתהיה בבית, שתשמור על הילדים, שתטפל במשק בית' ואם את לא עומדת בקריטריונים יש בנים שבאמת יפסלו אותך. אז בא לי להגיד שכל גבר שפוסל אותך על דבר כזה את אומרת "תודה אלוהים, נקסט".

את מצטטת בשיר את המשפט "היא פרובוקטיבית". זה משהו ששמעת הרבה במהלך הקריירה שלך?

"מלא. אנשים אומרים את זה על הכוכבות הכי גדולות במדינה שלנו. שיירגעו וזריז, לאישה מותר ללבוש מה שבא לה, איך שבא לה, להתנהג איך שבא לה, ולהגיד מה שבא לה, איך שבא לה. תמיד היו אומרים את זה עליי, כי אני לא מסתירה את מה שאני חושבת ואני לא מסתירה את איך שאני אוהבת להתלבש, אני לא מסתירה את הגוף שלי, אני לא מסתירה שום דבר באופן כללי. כאילו אני 'פרובוקטיבית' אבל אני חושבת שפשוט יש לי אישיות קצת יותר חזקה".

את מרגישה שבמהלך הקריירה שלך קיבלת לפעמים יחס שונה בגלל שאת אישה, באודישנים או דברים כאלה?

"ברור שכן. יש אבל דברים שזה גם לטובה. למשל איפור, שיער וסטיילינג לנשים דואגים הרבה יותר. אבל קרה לי לא פעם ולא פעמיים, שהלכתי למפיק מוזיקלי ואני יושבת אצלו בחדר ואנחנו כותבים שיר ועובדים על משהו והבן אדם מתחיל איתי והוא לא רואה בעיניים. זה ממש קרה לי לאחרונה. אני באתי ואמרתי לו 'תקשיב לא נעים לי איך שאתה מדבר וזה או שאתה מפסיק לדבר ככה או שאני הולכת'. אז הוא אומר לי 'מה את רוצה ממני? כלבה' והוא עושה לי 'את נראית כמו זונה יפה. מה את רוצה שאני אגיד? שאני לא אגיד לך את זה?' אז אני אומרת לו 'תקשיב, זה לא הפעם הראשונה ולא הפעם האחרונה שאני אהיה מוטרדת מגבר כמוך מאפן ואני רוצה לראות אותך ממשיך לדבר ככה'. אם זו הייתה אישה שלא יודעת להגיב ככה, מה היא הייתה עושה? היא הייתה קופאת במקום. ושתביני היה שתיים בלילה, זה היה מפחיד למות. אם לא הייתי אני, באמת לא יודעת מה היה קורה לי. אחרי שאמרתי לו את הדבר הזה הוא בכלל התחיל לבכות. הוא אמר לי שהוא מצטער, שהוא לא ידע בכלל שהוא עושה את הדבר הזה, שזה קרה לו לבד. יש אנשים שלא שולטים על עצמם".

תמיד היית אישה כזאת חזקה שיודעת מה היא שווה ונלחמת על זה או שזה משהו שהתפתח בשנים האחרונות?

"ממש לא. היה לי חוסר בטחון עצמי מטורף. אני חושבת שתמיד הרגשתי שהסיבה שגברים מתייחסים אלי כמו שהם מתייחסים אלי זה בגלל שאני לא בסדר, כאילו אני לא האישה האידיאלית ואני לא נשית מספיק ואני לא עדינה מספיק. פשוט הרגשתי שמשהו בי לא בסדר. אחרי האונס בגיל 17 פתאום הבנתי שאני צריכה להיות על הגבולות שלי. אני צריכה להיות האמא שלי, אני צריכה להיות האבא שלי, אני צריכה להיות הבן זוג שלי שמגן עלי, אני צריכה להיות שם בשבילי מאה אחוז, מיליון אחוז. אין בן אדם שיוכל להיות שם בשבילי אם אני אהיה שם לבד ואני חייבת להבין ללמוד איך לעמוד על שלי. התחלתי ללכת לטיפול, עבדנו בעיקר על גבולות, על איך להקים גבולות בצורה הכי חזקה שיש שאף אחד לא יעבור לי את הגבולות יותר בחיים".

יש אישה מסוימת שהיא השראה עבורך?

"באופן אישיותי אני יכולה להגיד שליידי גאגא. היא הכי פרובוקציה והכל אבל היא לא רואה ממטר. בכל מה שקשור לזכויות האישה, זכויות ילדים, בריאות נפש, עבודה עמוקה, להרגיש טוב בעולם, להיות עצמך ולא לוותר על עצמך היא עושה הכי טוב".

כשיצאת מהאקס פקטור היה הרבה התעסקות והמון שאלות על זוגיות והאם את בזוגיות עם אלי חולי. זה הפריע לך שיש בזה כל כך הרבה התעסקות, שדווקא את זה שואלים?

"האם זה הפריע לי שהיה התעסקות עלי ועל אלי? אני חושבת שכן כי אני חושבת שזה פגע לנו בחברות. זה הרס לנו קצת. עכשיו גם ענבל רז, בת הזוג שלו, כפרה עליה, נסיכה אמיתית וגם הוא נראה לי שהם מאושרים וממש טוב לי לראות אותם ככה. אבל בגלל כל הדבר הזה אני לא יכולה להיות חברה שלהם וזה לא נעים. זה פשוט לא נעים. אין מה להגיד".

בואי נחזור רגע לאקס פקטור. מה היה הדבר שגרם לך לחזור לעשות את זה פעם שניה ולעבור את כל החוויה המטורפת הזאת בפעם השנייה?

"במשך כמה שנים טובות אנשים כל הזמן אמרו לי 'מה נסגר איתך? למה את לא עושה מוזיקה? מה יש לך? איפה את?' ותמיד התחמקתי. היו שואלים אותי והייתי אומרת 'די תעזבו אותי, תשחררו אותי. אני לא רוצה, די'. כבר התחלתי לכתוב פרויקט לשיקום אסירים. חשבתי אני אהיה מטפלת באגף לשיקום האסירים וכבר המצאתי לעצמי חיים. ואז הייתי בזוגיות והיא הייתה נורא משמעותית. נפרדנו והרגשתי שהזוגיות הזאת הייתה לי ממש לא טובה ושאלתי את עצמי: מה עשיתי שם כל הזמן הזה? ממה רציתי לברוח? הרגשתי שניסיתי בדרך הזוגיות לברוח מהיעוד שלי, כאילו מלשיר, מלהופיע. אז ביום שנפרדנו באמת פשוט קיבלתי את ההחלטה הזו. אמרתי 'יאללה אני הולכת לנסות עוד פעם, מה יקרה כבר יאללה. מכל דבר רע בחיים שלי יוצא משהו טוב ולא משנה מה. אין דבר כזה להישאר בשלילי. אין דבר כזה".

איך קיבלת את המקום השלישי?

"וואי, חלום שלי זה היה המקום השלישי. אני אגיד לך מה. אני התחלתי לחטוף התקפי חרדה בגמר. היה לי לא קל. ואמרתי לעצמי אם בגמר של האקס פקטור בישראל אני חוטפת התקפי חרדה מה יהיה באירוויזיון? אמרתי שאני אתן את הכול אבל אני לא חושבת שיהיה לי טוב רגשית להגיע לאירוויזיון. ועשיתי את הגמר באמת עם שאריות כוחותיי. בגמר כבר הייתי גמורה. טחנו אותנו. ראיונות, עניינים, צילומים, איפור, שיער, עוד שניה מתתי. 'ביצים ביצים שלי תביא לי לישון' מה שנקרא. ופשוט כשמיכאל ניצח, שהוא אחד החברים הכי הטובים שלי בתוך הדבר הזה, זה עשה לי הכי טוב על הלב. מיכאל עבר חיים נורא קשים וזה היה רגע סינדרלה לא רק בשבילו אלא גם בשבילי, הוא הכי אנדרדוג בכל הדבר הזה. וגם אלי היה אחד מהחברים הכי טובים של באותה בתקופה ולראות אותו מגיע למקום השני גם חימם לי את הלב ואני הגעתי למקום שלישי הפאקינג מכובד!".

שחקת ב-"נעלמים", ואת משחקת עכשיו במחזמר "הלהקה", תמיד עניין אותך משחק או שזה משהו שהגיע רק בעקבות המוזיקה?

"אני חושבת שזה עולמות נורא שונים. כולם מתייחסים למוזיקה ולמשחק שזה אותו דבר. הם דומים אבל הם לא אותו דבר. אבל בתור ילדה הייתי משחקת. גרתי בבאר שבע והייתי נוסעת פעם פעמיים בשבוע לתל אביב להשתתף במחזות זמר של חובבנים. אז את מבינה שיש לי את התשוקה הזו מגיל ממש צעיר".

איזה מסר היית מעבירה לבנות נוער מכל הארץ שקוראות את זה או לעצמך הקטנה?

"יש שלב בחיים וזה שלב שהוא ניצחי, שכאילו פעם בכמה זמן נכנס לנו ספק כזה לראש של אני לא מספיק טובה, אני לא אצליח, אני לא אגיע למה שאני רוצה, אני לא מספיק מיוחדת, אני לא מספיק טובה, כל מיני קולות כאלה שבאים להוריד אותנו. עכשיו אין לנו מה לעשות נגדם, אנחנו לא הולכים להילחם בהם, עדיף לא להילחם בהם אבל כן לזכור שזה זמני. כל פעם שאנחנו מאבדות תקווה, זה זמני, זה משהו שיעבור. אם אנחנו נדאג לטפל בעצמנו ולשמור על עצמנו ולהיות שם בשביל עצמנו ונהיה קרובות, החברות הכי טובות של עצמנו וגם לבנים, החברים הכי טובים של עצמנו, אנחנו יכולים להתגבר על כל תקופה קשה ובאמת להבין שזה זמני, לא לוותר ולהבין שזה רק זמני".