בגיל 17 כשהוא רק הוציא את האלבום הראשון שלו, אור יעקב נורוזי - או כפי שאתם מכירים אותו - נורוז, כנראה לא יכל אפילו לדמיין ש-5 שנים אחרי, הוא יהיה השם הכי חם בראפ הישראלי. עם להיטים שצברו עשרות מיליוני השמעות וצפיות, תפקידים ראשיים בסדרות נוער, ושיתופי פעולה עם גדולי היוצרים והזמרים בארץ, מקומו של נורוז כבר חתום ומובטח בתעשייה. אין ספור בני נוער משננים את השירים שלו, מגיעים להופעות, ודואגים תמיד לצלם ולהעלות. אחרי דואטים מצליחים, הראפר הצעיר שחרר לאחרונה סינגל חדש והפעם, בסולו. כששם השיר הוא "שמיכי", השאלה הראשונה בראיון כמובן מתבקשת.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• שילוב מפתיע: אליעד נחום וקווין רובין בשיר משותף
• כדאי לא לספר: מאור אדרי בסינגל עוצמתי רגע לפני המופע
• ניחוח של חו"ל: תמיר גרינברג משחרר סינגל שלישי באנגלית
  

מה מקור השם?

"האמת שבמקור קראו לשיר 'גליזי' ואז שמתי לב שבארץ אנשים לא כל כך יודעים מה זה גליזי גליזי זה או נקניקיה או אקדח, אחד מהשניים. ואמרתי טוב, אנשים לא יודעים מה זה גליזי בעברית אז נראה לי 'שמיכי' יותר מגניב. זה היה אחד מהאופציות".

איך ההרגשה כל פעם כששיר חדש יוצא?

"וואו, זה תמיד מרגש, תמיד חוויה כיפית. אני עובד על זה כל כך הרבה עד שזה מגיע לשלב שלמעשה העולם החיצון חווה את זה. אני כבר לא יודע מה אני מרגיש כלפי זה אז תמיד כיף, תמיד מרגש ובאמת מסקרן מאוד כי אין לדעת מה יהיה עם זה".

יש פחד שהשיר החדש לא יתפוס כמו הקודמים?

"אין פחד כזה כי בנוסף לשירים שלי שהתפוצצו יש לי גם שירים שלא התפוצצו. אז אני יודע שזה יכול ללכת אחד משני הכיוונים. אבל זה סבבה. אמרת משהו חכם, כי בסופו של יום אם שיר שלי שיוצא מתפוצץ ומצליח אז זה כיף כי כולם מבסוטים אבל אם שיר יוצא ונניח הוא לא מצליח אז באמת יכול להיות שם באסה. אבל בגלל הדבר הזה אני כל הזמן מנסה ומשתדל להוציא דברים שאני מאוהב בהם, דברים שאני מאוד מאוד אוהב, שאני עומד מאחוריהם. אני עשיתי אותם, אני כתבתי אותם, אני יצרתי אותם, כמובן עם המפיקים שאני עובד איתם ועם הבמאים. לדוגמא לצורך עניין 'שמיכי', זה משהו שאני מאוד מאוד אוהב ועומד מאחוריו. וגם אם הוא יצליח יותר וגם אם הוא יצליח פחות אני את שלי אני יודע שעשיתי".

הגעת פעם למצב שעבדת הרבה על איזה שיר ובסוף החלטת לא להוציא אותו?

"בטח בטח, אני חושב שזה שלב חשוב מהיצירה גם לדעת לגנוז דברים".

וכשאתה משחרר שיר אתה יודע מראש אם הוא יהפוך ללהיט או שאין לדעת?

"באופן כללי הייתי אומר שאין לדעת. היום אחרי כמה שנים של ניסיון יותר יש לי יותר הרגשה אם משהו יותר ילך בעיניי או פחות ילך. חד משמעית להגיד לך שזה להיט או לא להיט אני לא יודע, לצערי. אבל כן, זה הרגשה כזו. אני חושב ששירים בסופו של יום זה רגש, זה עושה לך משהו ואם אתה מרגיש את זה אז כנראה זה שיר טוב ואם אתה פחות מרגיש את זה אז כנראה זה פחות נכון, פחות מדויק".

הוצאת לאחרונה גם הרבה שיתופי פעולה והפעם זה שיר שלך לגמרי לבד. מה ההבדל בעבודה, בתהליך? ממה אתה יותר נהנה?

"אני חושב שבאופן כללי אני מאוד מאוד נהנה משתי הדרכים כי לצורך העניין אם אני עושה שיתוף פעולה אז כמובן מעורב עוד אומן, מפיק, מפיקים, זה תלוי מצב. אבל יצירה באופן כללי, בעיני, זה פלורליזם, זה ריבוי דעות. לשבת באולפן לבד ולכתוב משהו אני יכול לעשות את זה, עשיתי את זה בעבר כשהייתי בן שש עשרה, שבע עשרה. אני לא חושב שזה אפקטיבי וכיפי מאשר לשבת עם חברים שאתה מעריך אותם ואתה מחזיק מהם. לצורך העניין, 'שמיכי' עשיתי עם בוי אצ'י. הוא עשה את ההפקה ותמיד תמיד כשאני עושה מוסיקה עם בוי אצ'י זה כיף לי כי אני מאוד אוהב אותו, מאוד מחזיק ממנו וגם אם אני כותב משהו לבד בבית שלי או בכל מקום אחר לעומת אם אני כותב באולפן עם אצ'י זה מוציא ממך משהו אחר. כל מפיק, כל שיתוף פעולה כזה או אחר מוציא ממך תוצאה שונה ודרך שונה וזה היופי".

אתה עוסק בז'אנר של הראפ. כשהתחלת בגיל שש עשרה, שבע עשרה, הז'אנר הזה אז לא היה כל כך מפותח בארץ. לא היה איזה חשש שזה לא יצליח ושמה שעובד זה רק פופ או מזרחי ואיך זה יעבור לאנשים בגרון?

"תראי אני חשבתי כשאני הייתי ילד אם מישהו אמר שהוא שומע ראפ ישראלי או היפ הופ ישראלי היו מסתכלים עליו מוזר. זה היה חצי מילת גנאי, מה אתה שומע ראפ בעברית? אז בואי נגיד שהמצב לא היה כזה מטורף, לא היה הרבה מה להפסיד במילים אחרות. אז אני אמרתי טוב זה מה שאני אוהב, זה מי שאני. אחת השאיפות שלי להיות חלוץ של הדבר הזה, לפחות  בגיל הצעיר יותר ולעשות את האמת שלי. כמו שאת אומרת, לעומת כמה שנים כשהתחלתי המצב היום יותר טוב וראפ ישראלי נהיה חלק מהנוף של המוסיקה והופעות ואירועים ומכבדים אותו והוא מקבל את הפלטפורמה. אני מבחינתי הכי מאושר שאפשר".

בתור נער בן שבע עשרה מאיפה הזמן ומאיפה הכוח הרצון והכסף להוציא אלבום שלם?

"אז זה הקטע שאת צודקת. אם הייתי הולך על הדרך המקובלת זה היה עולה לי הרבה מאוד כסף. בחרתי בדרך של ללמוד, ללמוד תוכנות הפקה, ללמוד תוכנות עריכה, לכתוב לעצמי לבד, להפיק לעצמי לבד, להקליט, למקסס בחדר ליד המיטה בבית של ההורים. אז בואי נגיד בגלל שהשקעתי הרבה זמן ואנרגיה ודם, יזע ודמעות זה עלה לי פחות כסף, לילד בן 16, 17. אבל מגיל 14 התחלתי לכתוב, מגיל 15 התחלתי ללמוד הפקה מוזיקלית ואמרתי בוא ננסה. לא הפחיד אותי לקחת את הדרך הארוכה. גם אם לקח לי שלוש שנים, אולי אפילו קצת יותר, להגיע למצב שאני עושה משהו ואני באמת אוהב אותו ובאמת עומד מאחוריו ואומר 'וואו זה יפה ואני עשיתי את זה'. ובמהלך השלוש שנים האלה במקביל לעשות בגרות מלאה כי זה כל מה שההורים שלי ביקשו ממני. הם אמרו 'כל עוד אתה לא נושר מבית ספר ואתה מסיים עם בגרות, לך תעשה מוסיקה, תעשה מה שאתה רוצה'. הם זרמו, זורמים. אז זה באמת מה שעשיתי. בגלל שהבטחתי להם עשיתי את המינימום במקסימום בבית ספר כדי שיהיה לי בגרות".

איזה תלמיד היית?

"הייתי תלמיד בסדר. כאילו ברמה הלימודית לא עכשיו איזה תלמיד מצטיין. הייתי תלמיד טוב, לא הייתי מפריע יותר מידי. הייתי בעולם שלי. כל היום כזה עם אוזניות, שומע מיקסים של שירים שעשיתי. לא היה לי חשוב שיהיה לי מלא מלא חברים או לעשות צחוקים כל הזמן. היה לי את הקבוצה שלי ועשיתי את מה שאני אוהב ואז אחרי כמה שנים מה שאני אוהב נהיה מה שכולם אוהבים".

החברים תמכו בך?

"החברים בזמנו, בגיל העשרה, חלקם כן, ומי שכן נשאר עד היום וחלקם לא, שזה גם הגיוני כי זה היה מאוד שאפתני מצידי. תראי, ילדים בגיל הזה באופן כללי כל אחד בעניינים שלו. הם לא הבינו מה עובר לי בראש. היום נגיד או כבר כמה שנים יותר קל להם להבין מה ניסיתי לעשות בבית ספר אבל בתיכון הם לא באמת הבינו את זה. הם כזה טוב, זה הילד המוזר עם הראסטות והאוזניות שעושה מה שבא לו וחצי מדבר עם ילדים וחצי לא מדבר עם אף אחד".

כבר שנים שז'אנר הראפ מצליח בחו"ל, וכרגע אתה עושה ראפ בעברית. יש לך שאיפה מסוימת להוציא משהו באנגלית, משהו בינלאומי?

"אני לא שולל, בו זמנית אני חושב בעברית וחולם בעברית, משמע הרגיש לי הכי נכון וטבעי ליצור בעברית, לכתוב בעברית לעם הישראלי, לעם ישראל שהוא מה שאני מייצג".

לפני שנתיים שיחקת ב-"כפולה". אנחנו צפויים לראות אותך שוב על המסך בקרוב?

"יכול להיות. ספציפית עכשיו דברים שקשורים לטלוויזיה או לקולנוע אני הולך על דברים יותר ספציפיים. גם בא לי להיות יותר מעורב קצת".

ליצור סדרה?

"כן, אפילו אם זה ברמת הלהיות מהכותבים או מהיוצרים. לעשות משהו מיוחד".

יש כבר משהו ספציפי בתכנון?

"לא, לא משהו ספציפי. יש כל מיני דברים ככה באוויר אבל באופן כללי גיליתי שהאהבה האמיתית הכי גדולה שלי זה המוסיקה, אז אמרתי אני שם את כל כולי במוסיקה וכמו שאת אומרת פרויקטים אחרים שגם קולנוע זה וואו, זה חלום וזה תמיד כיף לעשות את זה אבל גם זה מאוד מאוד אינטנסיבי. לכן אמרתי, אם אני נכנס לפרויקט כזה לפחות שזה יהיה משהו שאני מאוד מאוד יתחבר אליו וירגיש לי זיקה אליו כאילו שהוא שלי".