קוראים לו תומר אורנשטיין, או שאולי אתם מכירים אותו דווקא עם שם הבמה שלו - TOMER. הוא בקרוב בן 26 וכבר צבר קהל מעריצים ענק באירופה. הוא נמצא בעולם המוזיקה מאז שזוכר את עצמו ולמד קלידים, גיטרה, הפקה מוזיקלית, פיתוח קול ובשלוש השנים האחרונות התחיל בקריירת סולו מטורפת. תפסנו אותו לראיון מיוחד כדי להבין מה עוד מצפה לנו ממנו בהמשך.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• הכוכבים הבינלאומיים שביקשו סליחה בלהיטים שלהם
• סיכומוזיקלי: אליעד וקווין משיקים והמצעד של גלגלצ
• עילאי אלמקייס: "לא מתחרט על הדרך שבה פרצתי"

אז איך הגעת בכלל לעולם המוזיקה?

"תמיד רציתי. זה היה החלום שלי מאז שאני זוכר את עצמי וידעתי שלשם אני רוצה להגיע. ידעתי שאני צריך להשקיע המון מאמץ כדי להיות וואקלית טוב יותר ולהבין מוזיקה יותר. בסוף, המוזיקה שלי זה מה שגורם לאנשים להחליט אם זה מה שהם ירצו לשמוע ולהתחבר אליו. הרגשתי שבאיזשהו שלב שאני חייב לעשות פיתוח קול ולהבין את זה לעומק. התחלתי בשלב הצבא, בסביבות גיל 18. במשך 3 שנים, הייתי חוזר כל 14 יום ולא פוגש אפילו את המשפחה, הולך למורה לפיתוח קול, עושה איתה שעה ביום שישי, מתאפס, לוקח את זה לצבא ועושה את התרגולים כל יום. כשהשתחררתי מהצבא, היו לי כבר הרבה מאוד חומרים שכתבתי והלחנתי והתחלתי לתעדף אותם כדי לבנות את האלבום הראשון. חיפשתי מפיק לעבוד איתו, שמעתי דברים שאני אוהב בארץ כמו אליעד, עידן רייכל ועברי לידר. ראיתי שמי שהפיק אותם נקרא נועם עקרבי, הרמתי לו טלפון והיה לנו קליק ממש טוב. עשינו סשן ועוד סשן וככה נוצר השיר הראשון".

התחלת דרך ענקית באירופה, איך זה התגלגל?

"ידעתי שאני מכוון לחו"ל אז התחלתי במוזיקה באנגלית. השיר הראשון שלי הרגיש בסגנון מוזיקת אירוויזיון כזאת וכיוונתי לאירופה. הלכתי וצילמתי קליפ בקייב, ככה גם התחיל הרומן שלי עם העיר הזאת. שחררנו את השיר הראשון ומשם הכל היסטוריה. מכל התהליך הזה, הבנתי שאם אני יכול לשכפל את זה עכשיו ולעשות את זה כל יום, כל החיים – אני אהיה מאושר. הקהל שלי היום בעיקר באירופה, הייתה לי גם הופעה בשנה שעברה בקייב. התחלתי לפרוץ שם בעיקר כי את הקליפים הראשונים צילמנו שם המוזיקה שלי הייתה מושמעת שם הרבה, התראיינתי ברדיו וקיבלתי הודעות כל כך אוהבות. היה לי קאבר שפירסמתי באינסטגרם ורוב מי שצפה בו היה מאירופה. אני עדיין לא ג'סטין ביבר או משהו אבל הייתי הולך ברחוב וכבר היו מזהים אותי. זה היה מקסים".

אז קריירה בינלאומית אתה בדרך לבנות, ומה לגבי הארץ?

"המטרה הגדולה שלי היא שהמוזיקה שלי תושמע בכל מקום שיאהבו אותה. אם היא תושמע בארץ ויהיה לי ביקוש ומעריצים בארץ, זה מבחינתי ערך מוסף כי אני גדלתי פה ואני מכור למדינה הזאת, אני ישראלי בנשמה שלי. מה שלקח אותי לסיבובים האלה וזה שנסעתי עכשיו גם ל-LA, זה כי יותר אנשים אהבו את המוזיקה הזו בחו"ל מאשר בארץ. החיבוק שקיבלתי בארץ היה מדהים אבל משום מה זה הצליח יותר שם. אני מאוד אשמח שגם פה ישמיעו את המוזיקה וזה יצליח".

מבין השירים שהוצאת, מה האהוב עליך?

"זה קשה. השיר הכי אמוציונלי שהוצאתי שמספר תקופה מאוד קשה בחיים שלי הוא 'TEARS'. אם אני יכול לבחור למה אני הכי מתחבר רגשית זה הוא. כתבתי אותו אחרי זוגיות של 4 שנים, זה נגמר בצורה מאוד פתאומית ולא מהצד שלי, פשוט נבעטתי. גם סוג של גרנו ביחד אז הייתי צריך לקחת את כל הדברים שלי באותו היום, הגעתי למצב שאני מוצא את עצמי אחרי שנים שלא גרתי עם ההורים שלי, חוזר לגור איתם. סגרתי את עצמי בחדר ובאותו הרגע הייתה הצהרה של ראש הממשלה בתקשורת שיש דבר כזה שקוראים לו 'קורונה' ואסור לצאת מהבית 14 יום. זה היה ממש בסנכרון מושלם. ביום אחרי כבר כתבתי את 'TEARS' בתוך הסגר הזה ובתוך הכאב העמוק של הפרידה".

מצפים לנו בקרוב עוד סינגלים? אולי אפילו אלבום?

"כן, הולך להיות סינגל נוסף בתחילת נובמבר. זה הסינגל שהולך לסגור את ה-EP הראשון שלי. זה יהיה האלבום הראשון שלי שאני סוגר אותו עם 6 שירים. הוא יצא בתחילת נובמבר עם קליפ, כמו שאני תמיד עושה ומדבר על איך להתגבר על פרידה, איך להישאר חזקים אחרי זה ולהמשיך לחיות. מאוד עוצמתי גם מבחינת הליריקה וגם מבחינת המוזיקה. אני די מנסה לשמור על הגבול בין הפופ לרוק. בהופעות זה מאוד רוק ובסינגלים זה על הקו של הפופ לרוק".

אם היית יכול לשתף פעולה עם כל אמן - מהארץ או מחו"ל, במי היית בוחר?

"בחו"ל הייתי עושה משהו עם שון מנדס. אני מאוד מעריך ואוהב את קו המוזיקה שלו. הוא מאוד לא ממוסחר, הכל אצלו כל כך אמיתי והמוזיקה כל כך טהורה. גם ג'סטין טימברלייק, כל העולם הזה מבחינתי הוא הגשמת חלום. זה אחד החלומות הרטובים שלי. בארץ הייתי רוצה לעבוד עם אליעד כי הוא מייצג קו מאוד מעניין שכל פעם מפתיע ואני מאוד אוהב אותו".

מה המטרות שלך כרגע? 

"בעיקר שכמה שיותר אנשים ישמעו את המוזיקה שלי, שיתחברו אליה ויאהבו אותה. להופיע על כמה שיותר במות, אני מאוד רוצה לעשות פסטיבלים – גם בארץ וגם בעולם. זאת צורה מדהימה לחשוף את המוזיקה ואני חושב שללייב יש הרבה יותר כוח מלמדיה והאמצעים הדיגיטליים. אם בן אדם רואה בלייב ומרגיש את הבס בלב יש הרבה יותר כיף וקל להתחבר ככה. בנוסף לזה, יש לי מגעים כרגע עם חברות תקליטים אז אני מאמין שזה גם משהו שיכול לשדרג את הקריירה ולשם אני הולך עכשיו, זה המסע". 

ולסיום, איפה אתה חושב שנראה אותך בעוד 10 שנים?

"אני רוצה לקוות שאני בעיקר אחרוש במות גם בארץ, גם בארה"ב וגם באירופה. ביום שאני אצליח לזכות בגראמי זה היום שבו אני אגיד - עשיתי את שלי בעולם הזה".