השנה האחרונה הייתה לא פשוטה עבור אנג'ל ברנס, תקרית מתוקשרת לאחר שמשטרה נכנסה לביתה ללא התרעה בגלל צו חיפוש לאבא שלה הכניס אותה לתקופה לא קלה. בראיון חושפני איתנו היא פותחת הכל.

הוצאת לאחרונה שיר חדש. עדיין מרגש?

"האמת שממש מרגש, כיף לראות את התגובות המדהימות האלה. כיף שאנשים מרגישים שהם מזדהים ושהם תומכים בי. כשהוצאתי את סינגל הסולו הראשון שלי, 'עבריתה', כולם היו נגדי וקיבלתי המון אש, ולראות דברים כאלה זה מדהים בעיניי. זה לא מובן מאליו בכלל".

מה המסר שמאחורי השיר?

"הייתי בתקופה מאוד אפלה בחיי, נקרא לזה ככה. נכנסתי לדכאון אחרי כל מה שהיה בבית עם החיפושים של המשטרה, ובפן האישי עם החברות. במקום ליפול, החלטתי להתעורר על עצמי ולתת לעצמי כאפה, להגיד שהכל בסדר ושהכל מלמעלה. אני בן אדם מאוד מאמין וצריכים להגיד תודה גם על הרע - על זה נכתב השיר".

איך היחסים שלך עם הדת?

"אני שומרת שבת, שומרת כשרות. אתה יודע, כל אחד בדרך שלו מאמין. ואני מאוד מאוד מחוברת לבורא עולם. כל בוקר אומרת תודה ואם זה תפילות, שאני חושבת שזה הבסיס. אני נהנית מהאמונה כי זה מקום מאוד טוב להיות בו, זה מציל אותך לפעמים מהרגעים הכי קשים שלך".

יש שיגידו ששורות מהשיר מתייחסות ואולי אפילו קצת עוקצות את חברות להקת "פורמולה".

"נכון. אני מדברת על ׳פורמולה׳, אני מדברת על אנה זק, אני מדברת על חברה שהייתה החברה הכי טובה שלי למשך תקופה של שנתיים, אני מדברת על הרבה. נפגעתי. בוא, כולם עזבו אותי, אני לא יכולה להגיד לך שנשארו חברות, אין! עקיצה או לא עקיצה - זה מה יש".

למה היה לך חשוב להכניס את זה לשיר? 

"פשוט הוצאתי את התסכול שלי על דף. היום אני יכולה לבכות לחבר שלי ולאבא שלי ולאמא שלי שאין לי חברות ואין לי עם מי לדבר כי זה המצב. אין לי, הייתי במקום נוראי ולא היה לי את מי לשתף וזה מקום לא טוב להיות בו. אני תמיד רגילה להיות עם חברות, לא זוגיות. וכשהיה לי רק את בן הזוג שלי, וכן אני אומרת על זה תודה והוא הבן אדם הכי מקסים בעולם שיכולתי לקבל ואין בן זוג כזה, אבל זה מוזר לי שאין חברות! הייתי נורא נורא מתוסכלת שאני בתקופה הכי קשה של החיים שלי ואף אחת לא שואלת לשלומי, אפילו לא מילה, הודעה קטנה, לדעת שאני בסדר או משהו! זה חוסר אונים מה שהיה שם".

כאמור, לפני כארבעה חודשים עברת אירוע לא נעים, משטרה נכנסה אלייך הביתה בלי התרעה מוקדמת, איך התמודדת עם המקרה?

"זה היה נוראי, לא נעים בכלל. עברתי את זה בעבר לפני שנה בער, אבל לא תיעדתי כי זה לא דברים שאני מעוניינת לתעד, אבל זה חצה את כל הגבולות. הייתי בחדר, התארגנתי להשקה, הכי רנדומלי בעולם... פתאום, בלי הודעה מוקדמת וכשאני מחליפה חולצה - משטרה פשוט נכנסה אליי לחדר בכמויות ואני לא אשמה. אתם רוצים את אבא שלי? קחו את אבא שלי. אתם רוצים לחפש? בואו תחפשו אבל אני בן אדם! אני חווה את זה מגיל תשע ויש לי רגשות. התקף החרדה שהיה לי שם, אם מישהו היה רואה אותי היה מאשפז אותי באיזה בית משוגעים... הייתי במצב הזוי, אני לא מכירה את עצמי ככה בחיים".

בדיעבד, את מתחרטת על התיעוד?

"לא, אני לא מתחרטת כי עכשיו אולי הם יחשבו פעמיים אם לעשות משהו כזה. הם ידפקו בדלת בפעם הבאה שהם יכנסו. אנשים שופטים ונכנסים בי על ימין ועל שמאל. זה מה יש! זאת אני ואלו החיים שלי. אני נוהגת מגיל מאוד קטן לשתף את מה שקורה לי, גם אם זה יותר נעים או פחות. קרה מה שקרה והרגשתי באמת חוסר אונים שבחיים לא הייתי ככה בסיטואציה. הם חושבים שזה בסדרבוזה לא בסדר. אני מסכימה עם החיפוש ואני מסכימה עם כל דבר שהם רק ירצו, אבל יש את הפרטיות שלי - שזה הגוף שלי. תדפקו בדלת, אתם לא יכולים להיכנס לאן שאתם רוצים. זה פשוט היה מזעזע".

איך זה לגדול בבית מתוקשר כשהתגובות ברשת לא ממש מרחמות?

"אני יכולה להגיד לך שאם היית שואל אותי לפני שנה מה אני חושבת על תגובות רעות הייתי אומרת לך שאני חסינה ושזה קטן עליי, שאני לא מסתכלת על זה, שלא אכפת לי ושאני צוחקת. היום זה פוגע בי, זה נוגע בי, זה עושה לי משהו. אותי אישית זה מבאס, אני עובדת על זה. אני לא רוצה שזה יגע בי, אני יותר מדי שנים בזה כדי שזה יגע בי, אבל אין מה לעשות אני בן אדם. לפעמים אנשים כותבים תגובות כל-כך טיפשיות, הם לא יודעים מה עומד מאחורי זה. אני לא מבינה לפעמים למה אנשים עושים את זה בכלל, מאיפה הרוע? סתם לצאת על בן אדם? אני יכולה להגיד לך שהטיקטוקים האחרונים שהעלתי, שאלו אם אני בכלא! למה שאני אהיה בכלא? מה עשיתי? צוחקים עליי כל מיני דברים הזויים. מה התעוררתם זה היה מזמן מה באתם עליי עכשיו?".

יש סביבך לא מעט כותרות, את מרגישה צורך לבלוט גם בלי שהן סובבות אותך?

"ברור! זאת המטרה, אני לא מעוניינת ב'צהוב' וכל הדברים האלה. זה שבני אדם ואנשים במדינת ישראל במיוחד מתים על 'צהוב', זה שלהם. אני פה כדי לפרסם את המוזיקה שלי, אני מראה את החיים שלי באמת, את המצבים הפחות יפים והטובים שלי. אני לא פה רק כדי להראות את החרא, אני מראה גם את הטוב. אני מנסה להיות מודל לחיקוי, לתת השראה ולעזור לבנות".

איך התגובות ברחוב?

"התגובות לשיר מדהימות. זה שאני נותנת לבנות כוח להמשיך, שזה נוגע ושהן מרגישות באותה סיטואציה בדיוק - זה מדהים".

מה השאיפות לעתיד?

"בעזרת השם רוצה להצליח כאן, שכל שיר יגיע ויכבוש את המדינה, שיכירו אותי כזמרת יום אחד, לעשות פסטיגל ומופעים ולעשות אירועים".

יש תחומי קריירה נוספים שהיית רוצה לגעת בהם?

"אני תמיד אומרת שהייתי רוצה לגעת בהכל, למשל בגיל 16 ו-17 שיחקתי בסדרה ב'דיסני' ואני לא מוותרת על העולם הזה, אני יודעת שמתישהו גם לזה אני אגיע. אני יורה חצים, איפשהו אני אפגע".

יש זמר או זמרת שהיית רוצה לשתף איתם פעולה?

"האמת ששרית חדד. אני לא עושה מזרחית, אבל היא יוצרת מדהימה והיא פשוט דמות להשראה. כשראיתי אותה מופיעה ב'נקסט' התהפנטתי. אם יום אחד יצא לי לעשות שיר איתה זה יהיה מדהים".

חשבת להתנסות בריאליטי מוזיקלי?

"לא, אני לא שם. יש לי כבר את החשיפה, אני לא צריכה ריאליטי בשביל זה. יודעים מי אני ואעדיף לבנות את הדרך שלי לאט לאט, שיר, שיר וכל פעם יתחברו אליי יותר. אבנה את הקהל שלי  - הם יהיו שם בשבילי ואני אהיה שם בשבילם".

טניה הלכה להישרדות, יש מצב שנראה אותך בקרוב בהרפתקה דומה? 

"אף פעם לא אומרים לא, אבל כרגע אני לא רואה את עצמי יוצאת לאיזה מסע. לא היו הצעות בעבר".

את כרגע בזוגיות, כמה זה שונה ממערכות יחסים קודמות והאם זה נותן לך השראה לשירים?

"חד משמעית! כתבתי לו שיר אהבה לחבר שלי, פשוט הרגשתי ילדה קטנה. הוא כל מה שחלמתי אי פעם בבן זוג. חשבתי שזה רק בסרטים ובסדרות הטורקיות, אבל זה באמת קורה. כמובן שיש דברים טובים ויש דברים רעים, זוגיות זה אף פעם לא מושלם. אבל אם יש באמת אהבה אז אחד עושה בשביל השני וביחד אפשר, ומתקנים דברים שפחות טובים. זה מצליח וזה מדהים וכשמגיעה אהבה אמיתית זה הכי טוב שיש. כתבתי לו את שיר האהבה הכי קיטשי בארץ, זה יהיה השיר הבא שלי".

מהי השאיפה הכי גדולה שלך?

"זה יישמע הכי מוזר או קיטשי, אבל הטופ שלי זה להיות מאושרת, להקים בית, שיהיו לי ילדים עם בעלי ולהגשים את עצמי. אין לי איזה יעד מסויים. אני רוצה להרגיש מאושרת ולהיות בריאה".