לא זכור לי מתי הייתה הפעם האחרונה שראפר בסדר גודל של טראוויס סקוט הגיע לפארק הירקון בשיא ההצלחה. עם כל כך הרבה הבטחות שווא להגיע לארץ וביטולים של אמנים מרחבי העולם, כבר קצת קשה לעקוב. הקהל הישראלי עמד בציפיות וההתרגשות לקראת המופע הייתה מורגשת עוד שבועות קודם לכן. ההתרגשות והביקוש לראפר עלו אפילו על הציפיות של ההפקה, שהחליטו להעביר את המופע מלייב פארק בראשון לציון (שם תוכנן להיות המופע), לפארק הירקון, כדי שכל המעריצים, או אלה אחר שכבר מוכנים להתפשר על כל אמן מחו"ל, לא יפספסו את החוויה החד פעמית של טראוויס סקוט בארץ.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• ביקורת אלבום: הקיץ שלא נגמר של מיילי סיירוס
• בנג'מין אלבז: "אין לי בעיה שיתרכזו בסיפור החיים שלי"
• סיכומוזיקלי: בן זיני לוקח השראה ורוי סופר משגע את הטיקטוק

כצפוי, כבר משעות הצהריים המוקדמות תחנות הרכבת התמלאו באנשים נלהבים בדרך להופעה. לא היה קשה לזהות אותם, בדרך כלל חבורות מחוייכות שאפשר להרגיש את ההתרגשות שלהם בלי לדבר יותר מדי. המעריצים ההדוקים הגיעו לפארק הירקון לפני פתיחת השערים, כדי להבטיח שהם יהיו מספיק קרובים לסקוט כדי לפחות להריח את הזיעה שלו. היה מעניין לראות את האוכלוסייה שמרכיבה את הקהל שהייתה שונה לחלוטין מההופעות הגדולות האחרונות שהיו בפארק הירקון, מארון פייב או קירל. אין ספק שהיה רוב גברי מוחלט, אבל היה ניתן לראות גם נשים שהיו מעריצות אדוקות. הופתעתי לגלות שבקהל היו גם ילדים בגילאי יסודי שעוד מתכוננים לחגיגות הבר מצווה שלהם, ונראה היה שאין בקהל הרבה שעברו את גיל 25. לכולם בקהל היה דבר עיקרי משותף אחד, כולם חיכו בציפייה רבה לראות את הראפר הגדול כובש את הבמה הישראלית. האם הוא עמד בציפיות?

כמה שבועות לפני המופע, פורסמו שמותיהם של האמנים הישראלים שיחממו את סקוט. לאמנים הישראלים שעולים לחמם את הזמרים שבאים מחו״ל יש תפקיד חשוב והרבה אחריות על הכתפיים. הם חייבים לגרום לקהל להגיע לאנרגיות שיא ויש להם חלק נכבד ברושם שאנחנו עושים על האמן, ואולי גם על אמנים אחרים מהעולם ששוקלים לבוא לארץ. אולי בגלל זה, התגובות ברשתות היו מאוד שליליות כשפורסמה רשימת האמנים הישראלים שיופיעו לפניו. ״מאכזב״ מישהו כתב, ״מופע קירור לא חימום״ כתב אחר.

בין המחממים הייתה עדן דרסו. בניגוד לתגובות, אני דווקא שמחתי שנתנו ייצוג נשי במיוחד בז’אנר של הראפ הישראלי, שלא זוכה להרבה כוכבות מקומיות, וחבל. עם כמה שקיוויתי וציפיתי שעדן תצליח להרים את הקהל, זה לא כל כך עבד. נורוז ועטר מיינר שעלו אחריה (כל אחד בנפרד), גרמו לנו קצת לא לאבד בתקווה בקהל הישראלי, שפתאום קפץ ושר והעלה את האנרגיה וההתרגשות. אולי כי הבינו שתכף מופע החימום מסתיים וסוף סוף הם יזכו לראות את מה ששילמו כל כך הרבה כסף בשבילו.

ואז זה קרה, טוב כמעט. עדיין לא טראוויס, אבל עלה הדי-ג’יי chase b המלווה אותו בכל סיבוב ההופעות שלו. למען האמת, לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הוא עשה עבודה פנומנלית. הוא ניגן את הלהיטים שהפיק שכוללים ושניגן שירים של ליל עוזי ורט, 21סבג' ודרייק ו-XXXTentacion. בשלב הזה הקהל היה בטירוף, צרח את השירים, קפץ והשתגע.

ואז, חושך, וקריאה בעברית נשמעה בכריזה. לרגע היה אפשר להתבלבל ולחשוב שסקוט למד עברית לקראת ההופעה. אבל לא, זו הייתה בקשה, קצת לא שגרתית, של ההפקה ״בבקשה לא לקפוץ ולרקוד במעגלים״. לא, אף אחד לא ציפה שירקדו הורה בהופעה של טראוויס סקוט, אבל כן פחדו מה״מושפיטים״ האכזריים. אותם מעגלים בהם מתאספים המעריצים ״הארדקור״ וברגע אחד קופצים כולם פנימה באלימות. ואז, כשכללי הבטיחות הובהרו, בשיא המתח וההתרגשות, עלה טראוויס לבמה בביצוע של הלהיט ״Hold that heat” . בין ההתרגשות היה אפשר לשמוע קצת קולות מאוכזבים בקהל. ״מישהו רואה אותו בכלל?״,״הוא ממש בפינה, מאחורי הערפל״ מישהו אחר ענה לו. כן, היה מאוד קשה לראות את הראפר בין הראשים ומסכי הטלפון המורמים, מאחורי העשן שהציף את הבמה והסתיר אותו, במיוחד בחלק הראשון כשהוא עמד בבמה צדדית נוספת על הבמה.

© אלון לוין

זה לא עצר את הקהל מלרקוד ולהנות. קריאות ״תל אביב!״ בין הביצועים גרמו לכולם פתאום להבין שהוא ממש כאן, ושזה קורה באמת. הוא המשיך וביצע להיטים נוספים ״Highest in the room” ו ״Butterfly effect״, וגם שירים פחות מוכרים, שהשאירו את הקהל הישראלי קצת חסר אונים. באיזשהו שלב טראוויס ניסה לבצע מהלך עם הקהל, שכולם מתכופפים ואז קופצים ביחד בדרופ. ״Get low get low everyone!” הוא קרא במשך איזה דקה, והיה אפשר להרגיש את הבלבול בקהל שקצת התקשה בהבנת ההוראות. ולמרות זאת, טראוויס לא ויתר ולא הוריד מהאנרגיות שלו.

בשונה מרוב ההופעות שבדרך כלל קורות בפארק הירקון, טראוויס היה לגמרי לבד. בלי רקדנים או להקה שתלווה אותו, רק הוא והאוטוטיון. אולי כדי לפצות על כך היו אפקטים פירוטכניים מוגזמים, עשן, אש, זיקוקים ואפקטים על המסכים. כל אלו ברגעים מסוימים קצת גרמו לנו לאבד את הראפר שהתרוצץ מצד לצד של הבמה. אני לא חושבת שזה היה השיא של הזמר הבינלאומי, אבל אין ספק שהוא נתן לא מעט מעצמו על הבמה הזו.

© אלון לוין

עבורי לפחות, שיא הערב היה כאשר טראוויס העלה לבמה מעריץ ישראלי שביצע יחד איתו את הלהיט שלו ‏“Goosebumps”. זה היה קצת ״קורל ביסמוט ואדם לוין״ של תעשיית הראפ. האינטראקציה בניהם הייתה מושלמת ״Steal my show!!״ טראוויס אמר לו, ונתן לו להשלים חלק מהמשפטים בשיר. אז נכון, זו אולי לא ההופעה הטובה ביותר שהייתה בפארק הירקון, וברשת לא מעט תלונות על האורך שלה שנמשך רק שעה, אבל אין ספק שהיה חווייתי וכיף לארח אמן בינלאומי בשיא הקריירה שלו כאן אצלנו בתל אביב. לגמרי נשארנו עם טעם של עוד.

© אלון לוין