הכירו את הזמרת והיוצרת ליאן כוזהינוף (17), שנולדה בארצות הברית וכשהגיעה לארץ, היא החלה לקחת שיעורי פיתוח קול. מאז, ליאן עשתה קאברים לשירים והוציאה את השיר "רמזורים" שצבר מעל למיליון צפיות ביוטיוב. היום (א') היא משחררת את הסינגל החדש, "לא בא לי", ולכבוד יציאתו, תפסנו אותה לריאיון היכרות בו סיפרה לנו עליו, על האלבום החדש שבעבודה וגם, על התנדבותה בעמותה לילדים חולי סרטן "להושיט יד".

"כבר מגיל צעיר, אני שרה ולומדת פיתוח קול", מספרת ליאן על האהבה שלה למוזיקה. "נולדתי בארצות הברית, הייתי שם כבמה חוגים של שירה ומוזיקה. כשהגעתי לארץ התחלתי ללכת לשיעורי פיתוח קול. הייתי לקראת כיתה ב' ומבחינה חברתית הייתי ביישנית, אז המוזיקה הייתה סוג של בריחה, עזרה לי לצבור ביטחון עצמי ובנתה את האישיות שלי".

מה הצעד הראשון שעשית כדי להפוך את האהבה הזו לממשית?

"אני חושבת שרק בשנה וחצי האחרונות לקחתי את המוזיקה לכיוון יותר רציני. התחלתי להוציא קאברים ליוטיוב, והוצאתי השיר 'רמזורים'. רציתי להתקדם עם השירה כשהייתי קטנה, אבל הייתי צריכה יותר אומץ כדי לעשות את זה הצעד הזה, אז התחלתי ללמוד, להתפתח והיום אני מרגישה מוכנה יותר".

היום את משחררת את הסינגל החדש "לא בא לי". מה הסיפור מאחוריו?

"השיר מדבר על מישהי שיש לה אהבה, אבל ציפתה למשהו אחר מבחינת הבן אדם,והתאכזבה. בגלל זה, היא צריכה להיות נאמנה לעצמה ואם מרגישה שזו לא הדרך שלה, שלא תלך בה. המסר בשיר הוא להיות נאמנה לעצמך, לא ללכת אחרי אחרים וברור שצריך לחשוב על האחר, אבל דבר ראשון לדאוג לעצמך".

איפה השיר הזה פוגש אותך?

"כמו שאמרתי - הייתי ילדה מאוד ביישנית", משתפת ליאן. "לא הייתי מסוגלת לומר לא לבן אדם, גם אם זה פגע בי ותמיד הלכתי אחרי הרצונות של האחרים, למרות שהפנו אלי גב. לאט לאט, התחלתי ללמוד שאם משהו לא מתאים לי אז לא אעשה את זה. כשהייתי קטנה הייתה ילדה עם דעה, אבל התביישתי להגיד את מה שאני חושבת, כי אולי אנשים לא יקבלו את זה והיום, אני מבינה שאני צריכה לעשות מה שאני רוצה וקודם כל לחשוב על עצמי".

בימים אלו, את גם עובדת על אלבום. אי פעם חשבת שתעשי זאת בגיל כזה צעיר?

"תמיד חלמתי להוציא אלבום, אבל לא חשבתי שזה באמת יקרה", מתוודה. "החיים מפתיעים ברמות ואני ילדה שאוהבת הפתעות ודברים חדשים. אני עובדת עם רון ביטון שכתב מלא להיטים, עם המפיק מאור שטרית ויחד, אנחנו עובדים על אלבום של כמה שירים. בדיוק אתמול, צילמתי שני קליפים לשני שירים שרון כתב ובקרוב אני הולכת להוציא אותם".

איך זה לעבוד עם יוצרים בסדר גודל שלהם?

"דבר ראשון, שניהם יוצרים מאוד מוכשרים, מדהימים וזה מטורף שאני עובדת עם שניהם. בהקלטות איתם, לא רק כותבים שיר ומקליטים אותו, אלא שאנחנו ממש יושבים באולפן ולא יוצאים ממנו, עד שיש סקיצה מוכנה. באולפנים קודמים שהלכתי אליהם, היו שירים שכבר נכתבו והייתי צריכה לבצע אותם, אבל כאן אנחנו כותבים ביחד ואני נמצאת בתהליך הכתיבה, ככה שהשירים יכולים לבוא מהרגש ומהתחושות שלי. לשירים הקודמים גם התחברתי, אבל זה לא אותו הדבר כמו להיות נוכחת בכתיבה ולראות, אם יש דברים שאני רוצה להגיד".

לצד המוזיקה, את מתנדבת בעמותה לחולי סרטן "להושיט יד" לילדים חולי סרטן. ספרי לנו על שיתוף הפעולה ועל למה זה כל כך חשוב לך.

"כמתנדבת בעמותה, אני מקיימת מפגשים עם הילדים במסעדות, באירועים וגם הולכת לראות אותם בבתי חולים. ההתנדבות מאוד חשובה לי, כי אני אוהבת ילדים וכל פעם שאני רואה אותם, אני מרגישה שאני מצליחה לשמח, לרגש ולתת להם תחושות של 'הכל טוב', 'איזה כיף', ו-'החיים טובים'. כיף לי לראות את האושר של הילדים, לראות אותם שמחים ואין סיבה ללמה אני עושה את זה, אלא שכיף לי לעשות את זה. אני אוהבת לעזור לאנשים, אז אם אפשר לעזור למישהו ולתת לו הרגשה טובה יותר, למה שלא? טוב לדעת שאני עושה משהו שגורם לאנשים לאושר וזה פשוט עושה לי יום טוב".

כתלמידת יא' איך את מצליחה לשמור על ציונים טובים בלימודים, תוך כדי ההתעסקות במוזיקה?

"תשמע, כל זמן פנוי שלי אני משקיעה במוזיקה ופשוט יודעת לנהל את הזמנים שלי. אם למשל אני צריכה לצלם קליפ ולמחרת יש לי מבחן, אני חורשת על החומר כמה ימים לפני וביום של הצילומים, אני מצלמת אותו ושוב חוזרת בקטנה על החומר למבחן. אני ילדה די חרשנית וכשלומדת למבחן אני פשוט בתוך זה, לא בטלפון בכלל ולפעמים, טוב שיש את המקום של לעשות הפסקות, כשאני מתפנה למוזיקה ולצילומי קליפים".

למה אבא שלך התנגד לכניסתך לעולם המוזיקה?

"אבא שלי שהוא יהלומן, רצה שאמשיך אותו, את העבודה שלו וגם דאג לי, כי ידע שהמקצוע של הזמרים מאוד קשה ובכל זאת אני הילדה שלו. הוא ידע, שיש דברים שיכולים להוריד אותי ולגרום לי לנזק נפשי, אם מישהו למשל יכתוב משהו לא יפה וחשב, שלא אצליח להתמודד עם תגובות רעות. היום, אבא שלי מבין שאין מה לעשות, רואה כמה אני עובדת והתחיל להבין שבסופו של דבר, הוא לא יכול להחליט מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי. אבא העדיף שאעשה משהו אחר, אבל הוא תומך, לא נגד. בנוסף לזה, אני גם מתייעצת איתו על שירים ובכלל על כל מיני דברים".

מה גרם לך להיכנס אליו למרות ההתנגדות שלו?

"מה שגרם לי להיכנס לעולם המוזיקה למרות ההתנגדות, היא העובדה שאני פשוט מאוד אוהבת לשיר. אני יכולה לשבת בבית כל היום, לשיר לעצמי ואם לא היו לימודים, זה מה שהייתי עושה. בגלל זה, לא ויתרתי ואמרתי 'אבא, זה מה שאני רוצה לעשות, אני לא רוצה לוותר ואתה צריך להבין את זה'. מכאן, המשכתי לשיר ולהעלות ל-'טיקטוק' סרטונים שבהם אני שרה וגם סרטונים שבהם אני רוקדת".

מהי העצה הכי טובה שלך לבני נוער שרוצים להיות זמרים?

"העצה שלי, היא שאם רוצים לעשות משהו - תעשו אותו בכל הכוח בלי לפחד, גם אם אחרים לא אוהבים את זה. לאנשים תמיד יהיה מה להגיד, לטוב ולרע, הם יכולים להיות מאוד שופטים ורעים, אז צריך לא לוותר ולעשות את הכי טוב שלך. אם מישהו רוצה להתקדם במוזיקה, שיתחיל לכתוב לעצמו שירים, להתייעץ עם יוצרים, חברים והורים שיגידו מה חושבים... עצה נוספת, היא להתחיל למשל ללמוד גיטרה, כמו שאני התחלתי ואז, אפשר גם להעלות את עצמך ל-'טיקטוק' שר ומנגן. ה-'טיקטוק' הוא מתנה, כי אפשר להעלות סרטון אחד שפתאום יתפוצץ, רק שיש הרבה משתמשים וקשה להתבלט, אבל בהרבה מקרים אנשים מצליחים משם. בסופו של דבר, אם אתה מאמין בעצמך זה שווה הכל".

איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

"אני שואפת להופיע בבמות גדולות כמו קיסריה, להמשיך ללכת בדרכי ולראות את עצמי מגשימה את החלום, כאחת שעובדת קשה ולא מוותרת לעצמי. אני גם שואפת לרגש אנשים, רוצה להמשיך ללמוד, להתפתח ובסופו של דבר, אני מאמינה בדרך שלי".