יובל ניאזוב (29), המכונה "דודא" הוא ראפר ומפיק שנמצא כבר זמן רב בתחום ההיפ-הופ, עוד כשהיה חבר בהרכב "מבוא הדודאים" איתם גם הופיע על הבמות. מאז, הוא הספיק להוציא את אלבום הסולו הראשון "אפור" שזכה להצלחה.

בשבוע הבא, יופיע יובל בפסטיבל ההיפ-הופ הגדול בישראל "VAV",כשהוא מתפקד גם כמנהל האומנותי של הפסטיבל וגם מופיע בעצמו. אליו יצטרפו גם פלד, עדן דרסו, מאור אשכנזי וסטטיק. לכבוד האירוע, תפסנו את יובל לריאיון מיוחד, בו מספר בהרחבה על הפסטיבל, על כניסתו לעולם ההיפ-הופ ועל הטלטלות שעבר בדרך.   

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• סיכומוזיקלי: אנה זק קופצת אל הקיץ
• הכי יח"צ: חן אהרוני ודולב מסיקה בשיר גאווה מפתיע
• מכה בברזל: לי בירן חוזר בגדול עם סינגל חדש      

"אני יובל ניאזוב, עוד חודש אהיה בן 29, יליד אשדוד שמייצג את העיר הזו" מתאר את עצמו ניאזוב. "במקצוע שלי אני ראפר, מפיק, יוצר מוזיקלי, כותב, מלחין, מופיע על במות ומפיק אומנים בתחילת דרכם, אומנים שכבר עשו את דרכם ונוגע בכל השכבות".  

 איך הגעת לעולם ההיפ-הופ? 

"בגיל 12, כשמצאתי דיסק של ההורים של. הדיסק היה של להקת 'פוג'יז' וזוהי הפעם הראשונה שנחשפתי להיפ-הופ. כשהייתי בכיתה ז', רקדתי ברייקדאנס ותומר חן שהיה איתי בבית הספר, חשף אותי לעולם הזה והכיר לי את תוכנת ההפקה הראשונה שאי פעם נגעתי בה. בגיל 21, לקחתי צעד קדימה כשפתחתי את האולפן הראשון שלי והנה, אנחנו כאן אחרי אלבום ראשון עם הרכב שנקרא 'מבוא הדודאים', הופענו גם בכל הארץ ולפני שנה, יצאתי לקריירת סולו כשהוצאתי את אלבום הסולו הראשון-'אפור'". 

מאיפה הגיע שם הבמה "דודא"? 

"הכל התחיל בעצם מההרכב-'מבוא הדודאים'. עד גיל 12, גדלתי ברובע באשדוד שנקרא 'רובע ו' 'ואחר כך, עברתי ל-'רובע ח', שנקרא גם 'מבוא הדודאים'. כשישבתי עם ההרכב, באוטו של אחד השותפים שחנה ברחוב הזה, עשינו פריסטייל אחד עם השני, כשבאותו זמן חשבנו על שם להרכב ואז, החלטנו ללכת על שם הרחוב. 'דודא', זה קיצור השם של ההרכב שנתפס עליי וככה זרמתי עם השם הזה". 

ספר לנו קצת על הפסטיבל שבו אתה לוקח חלק 

"פסטיבל 'VAV' עולה בשנה השביעית שלו ברציפות, ביוזמת ובהפקת "מרחב יצירה" מטעם החברה העירונית לתרבות ופנאי אשדוד,תוך שהוא משמר ומנגיש מדי שנה ערכים של יצירה, קהילה, אחדות ושוויון במרחב הציבורי. הוא מיועד גם למשפחות, אבל בעיקר מתרכז בבני הנוער. הפסטיבל מראה לבני הנוער שחוץ ממסגרת הלימודים והחוגים הרגילים שאנחנו מכירים, אפשר לחלום בגדול ואפשר להגשים את החלומות, בין אם זה הברייקדאנס, הדיג'יים, בין אם זה שירה וראפ. כל הפסטיבל, עוסק בתרבות הזו שנקראית 'היפ הופ', שמורכבת מכמה אלמנטים של די ג'יי, ברייקדאנס, ראפ וגרפיטי".  

 איך נערכים לפסטיבל הזה? 

"קודם כל עושים עבודות 'פרה', כלומר מכינים כל דבר ברמה הטכנית וכל דבר שקשור לאומנים. את הפסטיבל אנחנו גם משווקים עד כמה שאפשר, כמו לדוגמה בסטורי של די ג'יי 'Kush' שמשתף איתי פעולה וגם בקבוצת וואטאסאפ, עם 350 איש שהדוקים במוזיקה שלי ועוזרים להפיץ את הבשורה. בנוסף, אנחנו גם משווקים את הפסטיבל בשטח, למשל סיפרתי עליו לאנשים בהופעה של רביד פלוטניק וטונה. בכל זאת, יש לא מעט אומנים שיופיעו וגם הופעות מיוחדות, כמו ההופעה של פלד ועדן דרסו, שאיחדנו ביניהם לשיתוף פעולה ושל סטטיק, שמגיע לפסטיבל שהוא 'אנדר-גראונד' בתור מיינסטרים. המטרה, היא להביא כמה שיותר אנשים, שיוכלו להגיע ולהנות מהשלושה ימים של הפסטיבל". 

ואיך אתה מתכונן לפסטיבל?

"דבר ראשון, אני עושה כמובן המון חזרות על הנאמברים שלי. אספר לך, שגם עשיתי מופע השקה לפני כחודשיים ב-'גגרין' שבתל אביב, כשהיה סולד אאוט מטורף והגיעו 800 איש. אחרי ההופעה, הוצאתי עוד חמישה שירי בונוס מהאלבום 'אפור' ולא יצא לי לבצע אותם על הבמה, אז עכשיו אשיק את השירים האלה בפסטיבל. שמרתי את השירים האלה לפסטיבל, בשביל לייצר איזושהי אותנטיות מול הקריירה שלי, כי אשדוד בעצם הובילה אותי לכתוב כל מה שיושב לי על הלב בעיר הזו וכאן כל הכיף". 

תמיד חלמת להופיע מול קהל?

"תשמע, להופיע מול קהל זה דבר שתמיד בער בי. מגיל 16, הייתי עושה תנועות מול המראה כדי לראות איך אני נראה, כשגם ביקרתי את עצמי ווידאתי שהתנועות נכונות. מכאן בתור נער, התחילו להצטבר לי כל מיני שירים ורציתי, שאנשים ישמעו אותי שר אותם בלייב על הבמה".

המשפחה שלך גם באים מהתחום?

"האמת היא, שהמשפחה שלי בכלל לא מהתחום. אמא שלי מזכירה רפואית בתל השומר. לאחי הגדול היה בר שסגר אותו ואחותי סטודנטית לתואר ראשון".  

שיתפת שאתה לא בקשר עם אביך, מה גרם לניתוק?

"החיים שלנו תמיד היו מסורבלים עם אבא שלי. אני חושב שהגירושים הרחיקו אותו ממש מהמשפחה ואני אישית, לא ראיתי אותו ולא דיברתי איתו במשך 16 שנה. אני חושב שזה בגלל חוסר רצון, פחד מהצד שלו וגם קצת מהצד שלי, כי כמה פעמים יצא לי לנסות לנסות לחבר אותו אלי וזה לא כך כל צלח, אז ככה זה נשאר".  

היית רוצה לחזור לקשר איתו? 

"תשמע, יש ימים שנורא בוער בי הרצון לשבת עם אבא, לדבר איתו ולחבק אותו. לדעתי, מאז שהוצאתי את אלבום הסולו שלי 'אפור', אני חושב המון על כל זה".

מה היית עושה כדי להחזיר אותו?

"קודם כל, הייתי יושב עם אבא שלי פנים מול פנים לדבר איתו, אם זה משהו שבכלל מעניין אותו. הרי אבא אדם מאוד סגור ואני בטוח, שכמו שאני מרגיש כל מיני דברים גם הוא מרגיש. בגלל זה, הייתי רוצה לפתוח את הדברים האלה, לפתוח את הפצעים, לנסות לגשר ואם הוא רוצה, אפשר להשאיר את הכל בצד ופשוט לשאול אחד את השני מה שלומנו". 

בעבר חווית מקרוב תקופה של אלימות, סמים ואלכוהול. איך הגעת למצב הזה? 

"אני חושב שכל עניין המריבות בבית, הרגשי נחיתות והחוסר אהבה, הובילו אותי לרצון להוכיח איזושהי 'גבריות' ושאני מסוגל לעשות כל מיני דברים. הקשיים במשפחה, גרמו לי  לעשות פעולות שלא הייתי גאה בהם וחוויתי אותם דרך אנשים שהתקרבתי אליהם, בין אם זו הסביבה שלי בשכונת ו' וגם דרך הסביבה שלי ברובע ח'. גם החסך של אבי שלא ליווה אותי חלק מזה, כי כל דמות גברית שהייתה לי בחיים שהוא לא אבא שלי, בדרך כלל הביאה אותי למקום לא טוב, אז לא היה לי ממי לקחת דוגמה לגבריות. היום בתור אבא, אני מבין בדיעבד על הבשר שלי שזו לא הייתה הדרך".    

ואיך יצאת ממנו? 

"דבר ראשון, בזכות המנהל שלי שגיא דהן, שאיתו אני עושה הרבה שיחות טובות שמאזנות אותי וגורמות לי להיות אדם טוב יותר. בעבר חוויתי התקף חרדה ואז הבנתי, שצריך לעצור ולעשות עבודה עצמית, על האופי ועל ההתנהגות שלי. יכולתי להיות אדם מאוד אגרסיבי ועל כל דבר שהפריע לי, שמתי דגש כדי להוציא אותו מהחיים שלי וברוך השם, אני אחרי זה. כל עולם השקר של הסמים והאלכוהול, רק מעכב אותך במטרות שלך בחיים. מכאן, הבנתי שאני רוצה לחוות איזושהי קריירה, הרי לכל אדם מגיע להגשים חלום אחד בחיים שלו והוא אחראי לזה, כשהוא מדבר לעולם ושולח את הקארמה שחוזרת אליו. בסופו של דבר, מה שהכי חשוב זו המשפחה שלי, הקריירה והאנשים הטובים שלצידי".  

אתה מצליח דרך המוזיקה לשלב את החיים האישיים שלך?

"ברור! כל הסיפור חיים שלי מתנקז במוזיקה, כמו למשל הסיפור עם אבא שלי, הבת שלי, אמא שלי, החברים, הסיפורים על הבית והיא פשוט חלק ממני. אם לא הייתי עובר את מה שעברתי, הקול שלי היה שונה. הוא לא היה אותו קול מבחינת המלל ולא הייתי מדבר את אותם התכנים. המוזיקה היא הפסיכולוג שלי וגם יש שיר, שאני אומר בו משפט אבל בדרך אחרת- 'יפה מאוד שיש קהל, אני מצליח לגעת בעוד לבבות, אבל קודם כל לרפא את הלב שלי ולהרגיש שלם עם עצמי'. כשאני מגיע לבן אדם וכובש את ליבו זה מדהים, זו שליחות  ואומנים בסופו של דבר הם שליחים, אבל המטרה היא לשחרר דברים מהלב שלי וכשהם מגיעים לקהל, זה כבר לא בידיים שלנו".

מה הכוונה לזה שהמוזיקה היא הפסיכולוג שלך? 

"שיש הרבה פצעים שאפשר לפתוח, מול פסיכולוגים שמפענחים את רגשות האדם ואצלי הפסיכולוג זה המוזיקה, כי שם אני פורק את הדמעות, את הכעסים והכל יוצא במוזיקה. זה נחמד שאנשים הולכים ומקעקעים על הגוף משפטים משירים שלי, אבל הדבר הכי חשוב זה להרגיש שלם עם סיפור החיים שלי על הדף. יש לי שניים-שלושה שירים באלבום 'אפור' כמו 'כסף קל', 'ארבעה שבועות' ו-'שיחות חולין'' שבהתחלה לא רציתי להוציא, מהמחשבה שכל העולם ייחשף לחיים האישיים, רק מהמעט שפתחתי בשירים האלה. כל החיים פחדתי להיות חשוף, הייתי אבו עלי וגבר שלא מראה חולשה, בגלל האגו שלי שאומר לא לשתף.  ברור שאתה מבין מראש שזו מתנה, אבל זה מפחיד להוציא החוצה את השירים שלי, זה בעצם סיפור חיים שלי, כי זה לא כמו לכתוב סיפור ששמעת ולשחרר אותו לעולם שזה קל יותר, אלא שכאן כל מילה עליך נכונה".  

כמה השירים שלך חשופים?

"אני חושב שבשירים שלי עד עכשיו, אני חשוף 40 אחוז מתוך 100 אחוז ובאלבום הבא שאני מכין, אני 80 אחוז חשוף, כי הוא ממש מספר נקודתית על החיים שלי. באלבום הבא, אני נוגע הרבה יותר עמוק בפצעים, בלי ללכת סחור סחור וגם יש שירים שלמים על ההורים, על הבת שלי, על עצמי, על הרגשות שלי ועל הקיפוח שהרגשתי כל החיים". 

מוזיקה זה יפה, אבל אתה מצליח גם להתפרנס ממנה?

"היום ברוך השם, אני מתפרנס מהתחום הזה. עד לפני שלוש שנים, הייתי נהג משאית של מכולות ברזל במשך שנה וחצי, שזו הייתה עבודה פיזית קשה. בנוסף לזה עבדתי במסעדה ואחר כך, הייתי חוזר לאולפן ומפיק את הרכב 'מבוא הדודאים'. מאז, עברתי לראשון לציון כשפתחתי אולפן שהיה בבית שלי, אחרי חודש עזבתי את העבודות הקודמות ואז, נפתחו שערי הפרנסה, הקדוש ברוך הוא שומר עליי והנה אני מתפרנס ממוזיקה. אף פעם לא פתחתי את האולפן שלי ללקוחות, כי אז הסכמתי להפיק רק את 'מבוא הדודאים' והיום, יש לי שלושה אומנים שעושים חיל כמו ליעד מאיר, רון חיון וזיו שביט, שגם הם זמרי היפ-הופ". 

היה אומן שעבדת איתו והתאכזבת?

"האמת היא שהיו כאלה, אבל לא אנקוב בשמות".

עם איזה אומן היית רוצה לשתף פעולה?

"הייתי רוצה לשתף פעולה למשל עם נתן גושן, רביד פלוטניק, טונה, בניה ברבי וחנן בן ארי".  

למה? 

"כי אני מתחבר מאוד למוזיקה שהם עושים, לפתיחות וללב שלהם בשירים, החיבור הוא מוזיקלי. מה שכן, לפני חיבור מוזיקלי שיחבר בין האומנים, צריך שיהיה חיבור בין-אישי ומשם הכל פתוח. אני לא מאמין בכל שת''פ כשאומרים לי 'תעשה שת''פ עם ההוא', 'זה ישים אותך בפרונט' אלא שאני מאמין במישהו שנגע לי בלב. שת''פ צריך להגיע ממקום שהוא כן ואישי בין האומנים". 

מה החלום המקצועי שלך?

"תשמע. הבמה זה משהו שהוא מאוד אני, כאחד שחי את הבמה. הייתי רוצה לכבוש כל במה אפשרית, להגיע למקומות הכי גבוהים שיש בעולם ולעשות מוזיקה, שתיגע בהמון אנשים גם מעבר לים שזה כבר קורה. הרי להיפ-הופ אין שפה ואם אנחנו בישראל שומעים היפ-הופ אמריקאי וצרפתי, אני בטוח שגם בארצות האלה שומעים היפ- הופ בעברית וגרמנית, כי בסופו של דבר ההיפ-הופ זה וויב, זה אנרגיה. הסלוגן שאני תמיד הולך איתו הוא פשוט-'תעבוד!' שזוהי מילה גדולה עם המון פירושים. הכוונה היא לעבוד על עצמך, על להיות אדם טוב יותר, על מערכת היחסים מול הילדים שלך, על העבודה שלך ופשוט יותר לעשות מאשר לדבר"..