כבר מגיל קטן הזמרת הצעירה והמוכשרת מיקה ולטמן סומנה כהבטחה בעולם קצת רחוק מהמוזיקה - כספורטאית אולימפית בענף ההתעלמות האומנותית, לצד זוכת מדליית הזהב ונציגת ישראל באולימפיאדת טוקיו - לינוי אשרם. אבל אורח החיים הנוקשה של אותו ענף בשילוב הפציעות והתסכולים גרמו לה לפרוש. כיום, מסומנת ולטמן כהבטחה בעולם המוזיקה. הסינגל הראשון שלה "לא מעניינת'י", אותו הוציאה כשהייתה רק בת 16, זכה להצלחה גדולה עם יותר מחצי מיליון צפיות ביוטיוב. עכשיו, בצעד נועז ביותר, היא מוציאה את הסינגל הייחודי והשני במספר "מיוט", בו ניתן לשמוע את איכותיות גוון הקול העמוק והייחודי שלה. 

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• סיכומוזיקלי: אודיה משגעת בסינגל כפול
• הצד האפל: מאור אדרי בשיר כואב
• סיכומוזיקלי: שבוע הגאווה במוזיקה
  

בראיון מיוחד היא מספרת על הפרישה מעולם ההתעמלות האומנותית, התגובה שלה לזכייה של ישראל בזהב באולימפיאדה, הייחודיות של הסינגל החדש והתוכניות לעתיד.

"זה שיר בלדה. חשוב לי בעיקר להוציא שיר שמראה יכולות ווקאליות", סיפרה לנו ולטמן על הלהיט החדש שהספיק לצבור אלפי שימושים בטיקטוק. "בשונה מפופ, אפשר בבלדה להביא את הקול ולהעביר את העומק של השירה בכתיבה. בסינגל הזה ספציפית הייתי קצת פחות מעורבת מבדרך כלל, אבל בשיר הבא שאני אוציא הייתי שותפה לכל אורך הכתיבה. ב-'מיוט' פשוט לא יצא לנו (לה ולכותבים) לעבוד על זה יחד, זה היה צריך לצאת מאוד מהר, אבל מה שרציתי אמרתי - אם היו רעיונות, הייתי מוסיפה. נתתי להם לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב, סמכתי עליהם ובסוף יצא שיר מדהים. בכל זאת, היה לי חשוב לעשות אותו בצורה הכי טובה שיש מבחינה ווקאלית ולהביא את הנשמה שלי בשיר, להדגיש את הטקסט והחשיבות שלו".

מה הייתה התגובה שלך כשקיבלת את השיר?

"יש בשיר הזה הרבה מאוד עומק, אני יכולה להביא את עצמי לידי ביטוי. כשאני שרה אותו ונכנסת לדמות שמדברת בשיר, אני שרה לפי איך שצריך - אני חושבת על הסיטואציה, המילים, איך המאזינים יבינו אותו ואיך אני מבינה אותו… ברגע שאני שרה, הנשמה שלי יוצאת ואני קורעת אותה כדי להעביר את המסר, לרגש, ולגעת באנשים. זה ממש קורה לי אוטומטית!"

מה גרם לך לעבור לעולם המוזיקה? 

"זה סיפור מאוד גדול. הייתי מתעמלת אומנותית במשך שש שנים, התאמנתי 11 שעות כל יום. הייתי מתחרה וזוכה במקומות ראשונים בארץ ובחו"ל. באיזשהו שלב התחילה הקורונה, כתוצאה מכך במשך שלושה חודשים התאמנתי בבית במשך 12 שעות כל יום. בעקבות זאת, התפתחה לי פציעה שגרמה לי לפרוש. אחרי הפרישה היה לי מאוד ברור שאני רוצה לגעת באלמנטים מעולם המוזיקה. בהתחלה הלכתי לכיוון של שחקנית, כי זה מאוד עניין אותי. אחרי שנה בערך שהייתי על תקן שחקנית, הופעתי במופע עם סולו שאני המצאתי שמתלבש על שיר של ביונסה.

יום אחרי אותה הופעה, רוברטו בן שושן מתקשר לאמא שלי ורוצה שנבוא לפגישה. כשהגענו לפגישה הוא שאל איך אני ואם אני שרה, באותו רגע ובשיא הביטחון אמרתי לו שכן למרות שלא שרתי לפני ואמא שלי נחנקת מצחוק! בכל זאת, כל דבר שאני לוקחת את עצמי, אני לוקחת במאה אחוז. אחרי אותה פגישה, אמרתי לאמא שלי שאני צריכה לעבוד על השירה ולהעמיק בזה יותר וזה מה שקרה. תוך חודש בפיתוח קול ניכר שיפור אדיר בקול שלי, לא ידענו איך זה קרה! לאט לאט המשכתי בפיתוח קול וראיתי שאני מצליחה להגיע למטרה אחרת שאני מסמנת לעצמי - אם זה שיר של וויטני יוסטון, גבהים, אוקטבות… בתוך התהליך הזה התאהבתי בשירה ובכללי, אני מאוד אוהבת להופיע. אני לא רוצה לרדת על הבמה בזמן שאני עולה עליה!"

איך המשפחה הגיבה על הפרישה שלך?

"כולם שמחו שפרשתי, כי זה ספורט שהוא לא פשוט - לא לנפש ולא לגוף. הם לא דחפו אותי לעשות את זה, הם דווקא הסתכלו על הצד החיובי של הדבר - לעזוב ולהתמקד לדברים אחרים. ברגע שעברתי לעולם השירה, הם אמרו שזה תפור עליי, שנולדתי לבמה. הם מאמינים בי, תומכים בי וכולם הגיעו למופע ביום העצמאות".

יש הבדל בין האינטנסיביות של עולם המוזיקה להתעמלות האומנותית?

"קודם כל, בכל עולם שאתה נמצא בו תהיה אינטנסיביות ברמה מסוימת - אם זה להיות רופא או עורך דין. תמיד צריך את האינטנסיביות של המקצוע הספציפי. התעמלות אומנותית זה סובייטי, בגלל שהוא סובייטי והמוצא של רוב המתעמלות הוא רוסי, העבודה הקשה היא מעל הכל - להתאמן ולא לראות בית עד שמצליחים. לעומת זאת, בעולם של המוזיקה הכל פשוט, לא יודעת אם יותר חופשי, אבל יותר מהנה. גם את הדברים שאת עובדת עליהם את עושה בהנאה. בהתעמלות את קורעת את עצמך, אבל בסופו של דבר את נהנית לנצח ולעלות על הפודיום. נהניתי להתעמל, אבל העבודה הייתה קשה - היו צעקות וקללות, מה שקשה להכיל בטח כשהייתי אז בת 13. אבל העולם של הפרסום זה עשרים וארבע שבע של הדברים שאת נהנית מהם - להופיע, לרקוד, לשיר… זה ההבדל הדק. אני רק מחכה כל יום להתעסק בדבר הזה".

איך הגבת לזכייה של לינוי אשרם באולימפיאדה?

"אני יכולה להגיד שבאותה תקופה של האולימפיאדה, אחרי שפרשתי היה לי מאוד קשה. אחרי הפגישה לא מצאתי את עצמי ודי הלכתי לאיבוד כי לא הצלחתי להתגבר זה עולמות שונים ממאתיים לאפס כשראיתי את האולימפיאדה התחלתי לבכות ראיתי את לינוי על הפודיום אני מכירה אותה אישית והתחלתי לבכות מאושר אז הייתה לי חרטה מאוד גדולה חשבתי למה עשיתי את זה והיום אני מסתכלת ואומרת תודה רבה לאלוהים שפרשתי". 

נראה שהייתה לך קריירה בטוחה בעולם ההתעמלות האומנותית. איך הרגשת עם הידיעה שאת צריכה לפרוש?

"אני בן אדם שמאמין שהכל לטובה, למרות שהחשיבה שלי אז הייתה די שונה. באיזשהו שלב אמרתי 'אולי אני אנסה עוד עולמות?' אני אוהבת לנסות הכל מהכל והרגשתי שאולי זה סימן שנותנים לי את ההזדמנות לעשות משהו אחר, להיכנס לעולם אחר. ניסיתי להתרכז כמה שיותר ביתרונות. כאשר פורשים מהתעמלות אומנותית, לא פורשים מספורט - אלא מהחיים. זאת ההחלטה הכי קשה אי פעם שספורטאי יכול לקחת, אבל הבנתי שזה או הבריאות שלי, או שאחליט להישאר עוד חמש שנים וזה יותר יהרוס את הגוף שלי. הבנתי שאין מה לעשות".

גם לעולם השירה נכנסת די מאוחר.

"כנראה שהייתי צריכה להתחיל עם זה עכשיו. כל דבר בזמן שלו - מה שצריך לקרות, יקרה. אם היתה לי אפשרות, הייתי מתחילה הרבה לפני. אבל אין מה לעשות, אני לא יכולה לחזור אחורה. היום אני עובדת ורק מחכה להתחיל לעשות את מה שאני עושה כל היום. אני מאמינה בלתת לזמן לעשות את שלו, ככה שאני לא רואה חיסרון שהתחלתי מאוחר".

את הסינגל הראשון הוצאת בגיל 16, איך התמודדת עם ההצלחה שלו?

"לא האמנתי שהגעתי לכמות צפיות כזאת! בהתחלה נורא חששתי איך זה יתקבל ומי יראה את זה אם בכלל ולמה אני עוד לא מוכרת. לאט לאט אני קולטת שזה צובר תאוצה מטורפת ולא האמנתי בכלל. הייתי בעננים מההצלחה הזאת. בהתחלה היו תגובות מאוד טובות בכל מקום, תגובות מדהימות. ברור שיש את הכמה בצד שלא מפרגנות אבל צריך לדעת להתעלם, להמשיך הלאה ולסנן אותם".

איזה אמן מהווה לך השראה? 

"תמיד טוב לקחת השראה ממישהו שכבר מנוסה מכל הדבר הזה. אני מאוד אוהבת את ביונסה, היא האהבה של החיים שלי! אני מסתכלת פה בהערצה על אמניות בארץ. אני רואה אותן והן לא עוצרות. גם אם יש תגובות לא טובות, הן ממשיכות ולא מוותרות. זה נותן הרבה השראה. אני לא מנסה לעשות את הדרך שלהן, אלא ללמוד מהן ולאמץ את המחשבה שלהן". 

ביום העצמאות האחרון הופעת על הבמה ברמת השרון. תארי לי את החוויה

"אני יכולה לומר שכשהודיעו לי שאני הולכת להופיע ישר נכנסתי ללחץ. זאת עיר שאני מכירה, אנשים וחברים שלי וכאלו מהשכבה היו - אלו מחשבות שדי הטרידו אותי כי אני פרפקציוניסטית חשוב לי לעשות הכל מושלם. לא ידעתי איך הם יקבלו את זה. אמרתי לעצמי 'מיקה, חמודה, הגיע הזמן שתתחילי להופיע. זה מה שאת רוצה לעשות. את לא מתייחסת למה שאומרים לך רק לחלומות שלך ולמה שחשוב לך, אז תעזבי את מה שאומרים לך ותתעסקי בעיקר'. כששיניתי את החשיבה, התחלתי לעבוד כל יום על שלושה שירים, המצאתי כיאורגרפיה משלי וחשבתי מה הכי טוב וחדש שאפשר לעשות. לקחתי את הנונצ'קו שלי (כלי לחימה) ועליתי על הבמה. ברגע שהייתי שם לא רציתי לרדת ואז הבנתי שאני אמשיך לעשות את מה שאני אוהבת כי זה הדבר היחידי שאני רוצה לדבוק בו".

מה החלום הכי גדול שלך?

"ממש בקרוב עומד לצאת שיר שכתבתי וגם הולכת להופיע בקרוב. המטרה הכי קרובה שלי היא פסטיגל, אני מאוד רוצה את זה. לא לפסטיגל הזה, לאחד אחריו, אולי ברגע שאהיה קצת פחות אנונימית".