יונתן רוזובסקי, אותו עד עכשיו הכרנו כשחקן ששיחק בכמה מסדרות הנוער הבולטות של השנים האחרונות, פותח את הדלת לעולם המוזיקה ומשחרר היום (ה') את "פיק ברכיים". בו הוא מארח את מיש בז'רנו ויוצא תחת יוניברסל מיוזיק ישראל. אמנם הכרנו את רוזובסקי כשחקן, אבל החיבור למוזיקה קיים לדבריו, מאז ומעולם: 

"זו לא מחשבה שפתאום התעוררה אצלי. מוזיקה ליוותה אותי לאורך כל הדרך בחיי האישיים, בין אם זה רק ברקע ואם זה ברגעים נורא קשים שעברתי, מילים של אנשים אחרים שנתנו לי פתרונות, ממקומות והבנות עם עצמי. בשלב מסוים, הרגשתי שהגיע הרגע הנכון לגעת בזה, להיכנס לזה בעצמי ולפרש את עצמי, מתוך הדבר הזה שעזר לי ברגעים מסוימים ומשם נולד כל הדבר״

מה הצעד הראשון שעשית כדי להפוך את המחשבה למציאות?

"הדבר הראשון שעשיתי, הוא לכתוב משהו קטן שהוא מאוד פרשי עליי ולהשמיע אותו, מה שהיה כישלון חרוץ. מאותו הרגע, נכנסתי לשנה וחצי של כתיבה בבית והשתפרות רק של יכולת הכתיבה בעצם, כי הבנתי שזה עוד לא שם מבחינתי״

כעת אתה משחרר את הסינגל הראשון שלך "פיק ברכיים". מה הסיפור שעומד מאחוריו?

"השיר 'פיק ברכיים' מדבר על ההתמודדות שלי מול החיים, מול רגעים ספציפיים ועל החרדות שעברתי בדרך. אני חושב ומרגיש, שלכולנו יש חרדות, במיוחד בתקופה הזו. הן צפות ואנחנו לאט לאט מרגישים אותן. השיר בעצם מתעסק בחרדות שעברתי, איך עברתי אותן, מהן הרגשות שלי, איך אני יוצא מזה ואיך אני מתגבר על זה״

היה חשש לחשוף את ההתמודדות עם חרדה בפני כולם? 

"היה חשש״ מתוודה יונתן ומרחיב: ״אני חושב שיש הבדל בין מוזיקה למשחק. ההבדל הוא, שבמשחק יש המון דברים לפניך והם סיפור הדמות שלך, הטקסט שאתה לומד והרבה דברים, עד שאתה פוגש את הדבר. במוזיקה מרגיש לי, שאתה שם את הלב שלך על השולחן וברגע אחד, הכל יוצא החוצה. אתה לא מסתכל אחורה, שם את עצמך וזהו, המנה יוצאת ואין דרך חזרה. בגלל זה, אני מרגיש שזה חשוף ובתור אמן זה מלהיב אותי לא מפחיד, כי זה אתגר שאני נהנה לעמוד בו. ביום שהחששות הגיעו, הבנתי כמה זה אמיתי מה שאני כותב, כמה זה אמיתי מה שאני עושה, כמה אמיתיים השירים יוצאים ואחרי עבודה קשה, השיר הצליח להיות במקומות שרציתי שזה יהיה וזה הולך לגעת, במקומות שאני רוצה שהם יגעו״

איך אתה מתמודד עם החרדות?

"החרדות חיבקו אותי מגיל נורא צעיר. בתור ילד לקוי למידה ובתור ילד מאומץ, אני חושב שהם חיבקו אותי. את ההתמודדות נורא קשה להגדיר במילה אחת, אבל היום אני נותן מרווח לעצמי, נותן לעצמי את המקום שלי בתוך החיים שלי ואם אני צריך רגע לעצמי, אני מכבד אותו. כל אחד מאיתנו, מתעורר בבוקר ועושה את הדברים הכי חשובים, אז בבוקר אני קם ונותן לעצמי את הרגע לנשום, לחשוב, להבין את עצמי, להצליח להיות בקו ואז יש לי את היכולת הגבוהה, לצאת ליום הזה. זו ההתמודדות היום-יומית שלי, מול חרדות ומול החיים"

במהלך לימודיו, התמודד יונתן עם לקות למידה, שהביאה אותו להתמדדות יום-יומיות עם אותן החרדות: "הייתה לי לקות למידה קשה. זה קרה בכיתה ד׳. היה לי קשה לקרוא, לא קראתי, לא כתבתי וזה יצר אצלי חרדות נורא גדולות, שהיה לי קשה לדבר עליהן. הרגשתי מאחור. קריאה וכתיבה, הם בעצם הנשק הראשון שיש לנו. זה היה משהו שליווה אותי, אבל אף פעם לא כעסתי או זרקתי את הדברים. הבנתי, שזה רק מכשול גדול שאני חייב לעבור והצלחתי לעבור אותו בסוף. ביום שהצלחתי לעשות זאת, השתמשתי בכתיבה ובקריאה בשביל עצמי, הרי הם באים לידי ביטוי במוזיקה שלי היום וגם בלמידת טקסטים״

יונתן, שכיום בן 29, גדל כילד מאומץ: ״אני ממוצא אתיופי וההורים שלי לבנים ואשכנזיים לגמרי, ככה שאפשר לראות את ההבדל די מהר"

במבט לאחור, איך היה לגדול כילד מאומץ?

"בעבר זה גרם להרגשה של חוסר שייכות וגרם לי להרגיש מובדל מהכלל, אבל היום אני מאוד גאה בזה. היום אני לא מרגיש מובדל מהכלל, אלא מרגיש שהסיפור חיים שלי מובדל מהכלל ולא אני כבן אדם. הסיפור חיים שלי קצת אחר, מיוחד יותר, ויש עוד סיפורים מיוחדים ואני מעריך ואוהב לשמוע אותם. אני גאה להיות 'פארט' בסיפור הזה, כי אני בעצם רק חלק בו, לא כל הסיפור עליי. המשפחה שלי ואני, עברנו מכשולים בתוך התבנית הלא פשוטה הזו, היו המון שאלות מאנשים, שלא ברור אם הן טובות או רעות, מתעניינות או חתרניות, אבל בסופו של דבר, אני גאה במי שאני"

"פיק ברכיים: מלווה גם בקליפ מיוחד. איך היה תהליך היצירה?

"התהליך של יצירת הקליפ היה מעניין. עשיתי אותו עם עומר אלוני וחשבנו איך אנחנו מביאים אותי בצורה הכי מעניינת, פרשית, הכי עכשווית והכי נכונה אליי. אני חושב שהמקום המובהק, שממנו היינו יכולים לדבר על חרדות ולהראות את קשת הרגשות בתור חרדה, היא מהמקום של אודישן, מהמקום שאתה מגיע למשהו שהוא פרופר בחינה שלך, של מי שאתה, של הדמות שאתה הולך לשחק, של הטקסט שאתה צריך ללמוד ושל כל מה שהבאת איתך מהבית. לקחנו את הסיטואציה המזוקקת שנקראת אודישן והפכנו אותה, לתיאור חיים שלם דרך השיר"

איך הייתה העבודה בקליפ לצד קובי מחט, שביים אותך ב"פול ספיד"?

"זה לא היה קל. קובי הוא בן אדם אדיר בעיניי וגם גדלתי עליו. אני מאוד מעריך אותו, אחרי ההיכרות שלי איתו ב'פול ספיד', התחברנו שם מאוד והיה לא פשוט, אבל פיצחנו שם את הדמות שלי ברמה גבוהה. קובי בא לקליפ וברגע הראשון לא ידענו מה לעשות, איך לעשות ומה להגיד, אבל קובי 'אמר אני פה בשבילכם', 'בואו נעשה את זה הכי טוב שיכול להיות, כי רק ככה אני עושה' וזה באמת יצא, הכי טוב שיכול להיות. קובי עשה את התפקיד בצורה פנומנלית והצלחנו גם להכניס דברים, שלא היו מתוכננים בכלל, אלא תוך כדי עבודה אורגנית. לא דחפנו למשהו שלא היה נעים, הכל קרה מתוך אנרגיה וקובי, כל הזמן דאג שהכל יהיה ברמה הכי טובה שאפשר, לדחוף את זה עוד קדימה ועוד קדימה ושזה יהיה, במקום הכי טוב שיכול להיות". 

למה החלטת לשחרר את סינגל הבכורה בתקופה המורכבת זו? 

"כמו שאני צריך מוזיקה ברגעים מסוימים, אז כולם צריכים. אני לא מבקש מאף אחד לשמוע את השיר בכוח. אני אומר: ש'אם זה נכון לך, נעים לך, בא לך לשמוע וזה עושה לך טוב, עשיתי את שלי'. אם לא שמעת וזה לא בא לך בטוב, אל תדאג, אהיה פה גם ביום שאחרי, אמשיך להוציא שירים ואמשיך לכוון את הכוונות שלי, שיפגעו בתחושות הפנימיות שכולנו חווים לאורך הדרך". 

עד כה, העבודה שלך בסדרות הנוער חשפה אותה לקהל הזה. גם במוזיקה אתה מכוון לנוער או לקהל בוגר יותר?

"אני לא מקטלג את זה. יש שירים שאני כותב מתוך הילד שהייתי, שירים שהם מתוך המבוגר שאני, ויש שירים שהם שילוב של השניים. בחיים האישיים שלי, אני לא מקלל או משתמש בביטויים חותכים, אז אני מרגיש שבשירים אני משאיר רווחף, גם לנוער שיוכל לשמוע אותם ולהתחבר וגם למבוגרים, שיוכלו לשמוע אותם ולהתחבר". 

אתה מתכוון בתקופה הקרובה לחזק יותר את המוזיקה או לשלב בינה לבין המשחק?

"לשלב לחלוטין. אני מאוד אוהב את שני התחומים ולא מרגיש, שמשהו גורע ממשהו, אלא ששניהם באים טוב יותר ביחד. כל אחד מפרה את השני וחשוב לי כבן אדם, להמשיך להיות אני ומי שאני הוא שחקן, מי שאני הוא זמר, מי שאני הוא כותב ומי שאני, זה פשוט מי שאני". 

מה אתה יכול לספר לנו על אלבום הבכורה שבדרך?

"האלבום הוא בעצם הגשה של מי שאני. בין אם זה במקומות שאני מדבר בהן על אהבות גדולות שהיו לי, בין אם זה במקומות שבהן אני מדבר על אכזבות גדולות שהיו לי וממש מציג, את פלטת הרגשות של יונתן והמקרים שעבר בדרך. תצפו להמון המון כיף, כי אני בן אדם מאוד כיפי ותצפו לשמחה גדולה מאוד, כי בסוף כל עצב שהיה לי בחיים, תמיד התחלף בשמחה. יש לי מנגנון שיודע להפוך את העצב לשמחה. באלבום הזה אתם הולכים לקבל אותי".

אז נקבל אותך גם על הבמה?

"לגמרי!" מכריז יונתן "תהיו מוכנים, כי אני בא בכל הכח. ש כבר מחשבה על הבמה, זה בדרך, הולך להיות הכי טוב שאפשר ותקבלו את ההכי טוב שאני יכול להביא את עצמי לבמה, שזה הרבה".