עדן חסון בהיכל מנורה: "איזון מדוייק בין עצב לאסקפיזם"
בפעם הראשונה מאז פרוץ "חרבות ברזל", הזמר עלה על בימת היכל מנורה להופעה בה ביצע את להיטיו הגדולים, העלה על הבמה אורחים מפתיעים ולא שכח להתייחס למלחמה ולחטופים
לראשונה מאז תחילת המלחמה, עדן חסון הופיע אמש (ה') בהיכל מנורה בתל אביב. המופע נפתח בוידיאו בציון החטופים ובקריאה לשחרורם. חסון עלה לבמה ופתח עם "אור גדול" ו"שמישהו יעצור אותי", מהשירים בעלי הטקסטים החזקים ביותר שלו, שבימים האלו מקבלים משמעות אחרת. הבחירה לפתוח את המופע הגדול בשני השירים האלו הרגישה מדוייקת למצב הלא פשוט למדינה ועם מסר ברור - שאף אחד לא יעצור אותנו.
הערב מתקדם והגיעו השירים הקצביים הראשונים להערב עם "עד שתבואי עד אליי" ו"מדליקה לי הכל". הנאמברים בליווי רקדנים ואורות הרגישו כמו הימים לפני המלחמה, ואם ברגעים הראשונים לאחר הפתיחה האמוציונלית הייתה התחושה שהמעבר היה חד מידי, תוך רגעים ספורים, בזכות הכריזמה של חסון והדרך בה הוא מחזיק במה, הקהל כולו התמסר לקצב.
אחרי הריקודים, חסון חזר לשירים השקטים יותר עם "ילדים כאלה", "עיניים" ו"את חסרה לי". את הלהיט "מה פספסתי" הזמר ביצע בעיבוד משולב עם השיר "Stay" של ג'סטין ביבר ודה קיד לארוי. העיבוד הזה היה מסקרן במיוחד כי את "מה פספסתי" אנחנו רגילים לשמוע במנגינה הרגועה והאינטימית שלו והחיבור העדין עם "Stay" היה חדשני ויצר רגע של פופ טהור. אחד הרגעים המרגשים במופע היה הביצוע של עדן לשיר "אהובה שלי", שיצא בתקופת המלחמה ואותו הקדיש לאמו ולמשפחתו. בכלל, חסון פנה למשפחתו מספר פעמים במהלך ההופעה והוכיח שלמרות ההצלחה הענקית שלו, הוא לא שוכח מאיפה הגיע ולהוקיר תודה.
הערב ממשיך וחסון מבצע להיט להיט בהם: "מבטיח", "סיבובים", עושה לי צרות" ו"אין יותר מועדונים". כל שיר שהזמר מבצע בערב הזה על הבמה הוא להיט ענק שמעורר התרגשות בקרב הקהל, וזו הייתה הוכחה חיה למעמד של עדן במוזיקה הישראלית כהייט-מייקר.
ברגע שיא נוסף של הערב, חסון מזמין לבמה את פיינליסטית "הכוכב הבא לאירוויזיון" אור כהן (עדן גם שיתף בעבר כי היא הייתה הפייבוריטית שלו לזכייה), לביצוע משותף ללהיט הטרי שלו "צוחקת ובוכה". ובעוד בעת הביצוע המשותף האווירה הייתה מחשמלת, כשכהן הופיעה לבדה על הבמה עם השיר "לא חשבתי שתלכי ממני", אותו ביצעה בעבר ב"כוכב הבא", משהו בקסם שלה אור מעט אבד בביצוע הזה - אך באותה הנשימה, יש גם משהו מרתק בלצפות בזמרת צעירה מופיעה בפעם הראשונה בהיכל הענק ולצפות בה 'גדלה' מול עייני הקהל.
עדן חוזר בשינוי אאוטפיט בצבעי כחול-לבן שמרמז על הבאות - הוא מעלה לבמה את חיילי כוחות הביטחון ובהמשך מצטרפים גם חסידי ברסלב למחרוזת שירים: "עם ישראל חי" ו"מאמינים בני מאמינים". הקהל מגיב בהתלהבות רבה וניכר שהאמירה הזו של אמנים שבאים לחזק היא לא קלישאה במקרה הזה - הקהל, שהגיע מכל קצוות הארץ, אכן התחזק והתמלא בכוחות לנוכח המתרחש על הבמה. לאחר מכן חסון ביצע את "שקיעות אדומות", עוד שיר אישי שמדבר על אתגרים וגישה אופטימית, בביצוע מרגש שלא השאיר עין יבשה בקהל.
ההופעה הזו הוכיחה כי באותה המידה שעדן הוא כוכב על, הוא מחובר לקרקע ולרחשי הלב של הקהל שלו. הוא בא להרים ולשמח, אבל באותה הנשימה לא שכח את הימים הלא פשוטים האלו ויצר איזון מדוייק בין עצב לאסקפיזם הזה, שהקהל וכנראה שגם עדן עצמו, היו כל כך צריכים.