זו לא הפעם הראשונה בה אושר כהן עולה להופיע בהיכל מנורה, אך אמש (ג׳) זה קרה שוב כשההיכל מלא עד אפס מקום, ועם אווירה קצת שונה ורגשית יותר - ולא רק בגלל הבמה או הביצוע שהוקדש לנגה וויס בת ה-18 שחזרה מן השבי בעזה - משהו אחר מילא את המקום ולטובה.

כהן לא נמצא שנים רבות מדי בתעשייה אבל הרפרטואר שלו כל כך עשיר בלהיטים גדולים שהוא בקלות יכל לשיר שירים שאפילו לא נכנסו לליין אפ. בזה אחר זה כהן ביצע את שיריו שזכו לשאגות ולביצועים של הקהל יחד איתו, שהושקעו רגשית בדבר, נכנסו לזה בכל הכוח וכמה כיף היה לראות את זה. 

בחלקו הראשון של ההופעה כהן אירח את קרולינה - בחירה שעל פניו לא הבנו - אבל הביצוע המשותך שלהם ללהיטה של קרולינה, "אף אחד לא בא לי" (שחזר מן העבר היישר אל הטיקטוק כטרנד ויראלי) - היה מעולה והצדיק את החיבור המפתיע. עם זאת, התאכזבנו שהאירוח כלל שיר אחד בלבד ולא למשל שיר נוסף כמו "צל עץ תמר" המזוהה עם קרולינה, אך גם עם זוהר ארגוב - פה הרגיש לנו פספוס וביצוע שיכל רק להוסיף.

© עומרי סילבר, באדיבות יחסי ציבור

נפרדנו לשלום מקרולינה והמשכנו לגל שירים נוספים כמו "כל הזמן אומרת", "חמישי-שישי", "אהובי לב אדום" וגם שיר שהפך ללהיט בתקופת המלחמה - "מחשבות טובות" - שעליו למשל היה אפשר לוותר והוא לא יותר מקריצה חמודה לקהל. המשכנו עם "ברגעים שאת הולכת" שהוא אחד השירים שכהן מפגין בהם יכולות ווקאליות מטורפות ומרשימות במיוחד. הערב כלל גם את "אני אוהב אותך", "מנגן ושר", "בסוף נרקוד", "עושה לי בלאגן" ו-"הנה את בוכה" - כאמור אפשר להמשיך עם רשימת הלהיטים שעות נוספות, וזו רק הוכחה לכמה אושר כהן הוא יוצר מעולה שיודע לקלוע אל דעת הקהל ולזקק את רגשותיו לטקסטים שיוצרים חיבור אליו כאמן, כאדם ויוצר הזדהות עם הקהל שחווה לא מעט מהחוויות הכתובות של כהן.

עם קצת שינוי מהליין אפ שתוכנן, כהן מבצע את "ככה וככה" ועובר אל השיר שכתב על מסיבת הנובה - "תרקדי". את השיר כאמור הקדיש לנגה וויס שחזרה מהשבי בעזה. כהן נתן ביצוע שעורר צמרמרות, חיבר אותנו יותר ומשהו בלשמוע את השיר הזה על הבמה (שהייתה בצורה סימן המאבק להשבת החטופים) - הפך את הכל לחוויה עוצמתית יותר, כך גם על הרקדנית (ליהיא פרויד) שעלתה לבמה בביצוע השיר והביעה הכל דרך הריקוד שהתחבר גם הוא למסיבת הנובה.

עוד רגע רגשי במיוחד נרשם רגע לפני סיום ההופעה. כהן, שאמור להתחיל לבצע את - "עד שיירד הסהר", השיר שכתב על האקסית אחרי כל סערת הפרידה והפרסומים בתקשורת בעקבותיה. "אני רוצה לשתף אתכם במשהו, לא שיש משהו שאתם לא יודעים", פתח במעין עקיצה ושעשוע בנאום המקדים. "בתקופה האחרונה, מעבר למלחמה, הייתה לי תקופה אישית מורכבת... הוציאו אותי מהזון, החזירו אותי, התפרקתי והרכבתי את עצמי מחדש. אבל הרבה בזכות אהבת חינם, האהבה שלכם. הייתי זקוק כל יום להכנס לאינסטגרם ולראות את ההודעות שלכם, ושחיזקתם אותי... כמו שחיבקתם אותי, תסתכלו על זה שלידכם - אולי גם הוא זקוק לחיבוק הזה...", רגע לפני שחתם את דבריו אמר: "אתם לא מבינים שכל מה שקורה פה - זאת התמודדות אחת שלי, אתם מבינים את זה?", אמר ביחס לזה ששיריו נכתבו מתוך חוויותיו האישיות. 

כאמור, כהן החל לשיר את השיר הכואב על הפרידה, וניחן שהתרגש ושהתקשה לשיר חלקים ממנו, כמו השורה "אני שונא את הסהר" - שורה אותה מנע לבצע את לפחות אמצע השיר.

כהן המשיך לשירים נוספים ואחרונים: "אהבה" בביצוע סוחף כיאה לשיר שסירב לעזוב את המקום הראשון בפלייליסט, את "איך שאת אוהבת", "מקבל על עצמי" ו-"קווים לדמותו", שאנו מודים אנחנו לא יודעים אם דווקא בו היינו בוחרים כשיר סיום...

אם לסכם אפשר להגיד שכמה שהמופע לא כלל פירטוכניקה או רקדנים יתר על המידה (למעט ביצועים ספציפיים בהם זה הורגש מוצק), וכמה שהכל היה פשוט ותמים - הפך את החוויה למושלמת. אושר כהן הוא אחד מהזמרים שמרגישים שבאו מתוך הקהל, שהוא החבר הכי טוב שלנו, שהוא שר אותנו ושהוא מלווה אותנו עפ הפסקול שלו. משהו בהופעה הזאת היה רגשי יותר, הן בגלל המצב והן בלל חוויות הפרידה - איתן נאלץ להתמודד בפעם הראשונה מול סדר גודל כזה של קהל שרק ציפה וחיכה לשמוע ממנו בנושא, באישי ובפן המוזיקלי.

© אושר כהן

לא סתם כהן הכריז על סולד אאוט לשלוש מהופעותיו במקום, זה מוצדק לחלוטין, וגם אנחנו יצאנו עם חשק לעוד.