אחחח, ששון, ששון... מאיפה באת לנו פתאום? ערב מיוחד עבר על ששון (איפרם) שאולוב אמש בהיכל מנורה. לראשונה בקריירה שלו, שהחלה ממש לא מזמן, הכוכב החם מילא את ההיכל בהופעת סולד אאוט ענקית.

אני מודה, אני מחבב את ששון ובעיקר צורך את הלהיטים הגדולים, אבל אני לא נמנה בין הקהל המטורף שלו שממש חי את שיריו. עם זאת, הרגשתי שאני חייב לבוא ולחוות מקרוב את כל הסאגה הענקית שביעבעה מהרשת וגלשה למחוזות מטורפים. שאולוב, בן 21 בלבד, כבש מדינה שלמה בשנה אחת עם להיטים מטורפים, ויראליות שכל אחד מייחל לה ואפילו חיקוי בארץ נהדרת - כעת המבחן האמיתי הגיע, הופעה עצומה. 

זאת לא תהיה ביקורת רגילה על ההופעה, אלא ממש סיקור על נקודת המבט שחוויתי מששון, שלאורך כל ההופעה נתן לנו לחוות יחד איתו את הרגע שלו, את ה-POV שלו לילד שהגשים את החלום הגדול ומצא את עצמו איכשהו (בעבודה קשה) ומהר מאוד בהופעה במנורה (ועוד אחת מתוכננת). אין לי איך להסביר את הקסם של ששון ואת הקהל ההיסטרי והעצום שלו, אני יכול להמר שמדובר בעובדה שששון נגיש, חם ונותן תחושה שזה אשכרה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו, שכל אחד יכול להגשים את עצמו בלי קשר למאיפה הוא בא, מה האמצעים שלרשותו ועוד אלף ואחת דברים שיכולים למנוע בקלות הגשמה עצמית. 

במשך ערב שלם שאולוב פשוט היה מי שידענו שהוא יהיה. קודם כל - הוא מחזיק הופעה עם ווקאליות מרשימה, מכניס לוויב הייחודי רק לו (כולל תנועות הגוף המזוהות איתו שכבר הפכו לחלק מהשואו שהוא מאסט) ופשוט נתן מעצמו הכל. אגב, בדיוק כמו בכל הופעה ולא משנה מה סדר הגודל שלה.

שאולוב הוא מהדור החדש של הכוכבים שמשלבים בין הישן לחדש, שנותנים את הכבוד לשורשיות המוזיקה הים תיכונית ולבית - כדוגמת שילוב מחרוזת שירים קווקזים, אירוח של רינת, לצד שילוב מוזיקה ישראלית כמו "הלילה לא", "נתראה בגלגול הבא", "שווים" (עם רן דנקר) ו"עטלף עיוור" וכן שילוב של שירים שלא קשורים בכלל לז׳אנר שלו כמו "בית משוגעים" (עם רן דנקר) ו-"פחד אלוהים" (עם כפיר צפריר). ששון משלב את הכל בכל כך הרבה טבעיות ואותנטיות, זה לא מרגיש מאולץ ומשהו בקסם שלו מתבטא גם בסט ליסט העשיר של הערב. 

והקהל? או-אה, הרבה זמן לא ראינו קהל שלא באמת אכפת מה יגידו - הוא פשוט רוצה להרגיש את הכוכב מקרוב. בוייאיפי למשל - חבורות התאגדו, הזיזו כיסאות רק כדי להיות יחד ולחוות את הוויב המשותף. בהופעות אחרות זה היה עלול להפריע, אבל כאן - איכשהו זה הוסיף לחוויה והשלים את ששון בצורה מעולה. מיותר לציין שהם פשוט שרו הכל ועם כוונה ענקית, מהדברים שאני רגיל לראות בהופעות של זמרים שכאן שנים כמו פאר טסי, אושר כהן, עומר אדם ועוד והנה, גם כאן הקהל פשוט מאוהב, ומה אני אגיד לכם? כנראה שבצדק!

אני לא יכול להתעלם מהעניין ששאולוב בקלות יכל להיות עוד זמר שמגיע ממקום מרוחק בארץ ולהיבלע בין עוד מאות אלפי זמרים שמנסים את מזלם ומנסים לפרוץ, אבל איכשהו, הילד הזה פשוט בלט. הוא לא מחפש לבלוט בכוח, הוא פשוט עושה, יוצר, כותב ומשחרר הכל. הצמיחה שלו מהשטח חיברה אותו בצורה הכי מדויקת לקהל. הוא סיפר לא מעט פעמים שהוא ניסה את מזלו בתכניות ריאליטי ואפילו לא עבר מיונים - אבל זאת בדיוק הנקודה -  ששון הוא לא מהזמרים שצריכים את זה, הוא הרוויח את הקהל בעבודה קשה, בפיצוח שלו ובאמת שלו וזה מה שהוביל אותו לרגע הזה ולטירוף הבאמת עצום שיש סביבו.  

נרשמו גם רגעים המרגשים בהופעה שכללו הקדשת שיר ("מדינה כואבת") לאמו של סמ״ר שלו ברנס ז״ל שנפל בקרב ב-7 באוקטובר - רגע שבאמת עשה צמרמורת, ריגש ולראות את הדמעות של האמא  - וואו כמה שזה היה קשה. לא יודע אם הרגע הזה היה עובר לי חלק אצל זמרים אחרים, פה זה התכתב מדוייק, בשיא הרגישות, ושוב- האותנטיות. ששון הגיב כמו שהוא היה מגיב לזה גם כשהוא לא על הבמה, וזה בדיוק מה שחיבר אותנו יותר לרגע המיוחד והכואב הזה.

כמובן שהיו עוד רגעים מרגשים, חלקם גם קשורים לרוח התקופה. אבל החוויה שאני משום מה הכי אזכור, ואלוהים יודע למה, זה כשששון ביצע את "עטלף עיוור". הייתה שורה בשיר שתפסה אותי הפעם ביג טיים - "כי גם הילד שהיה בי מת מזמן". הסתכלתי על ששון בדיוק כשביצע את השורה הזאת, וזה זרק אותי לסרטונים של הזמר מהילדות שרצים בטיקטוק, משהו בתמימות הכובשת, ילד שלא יודע מה יהיה איתו, שמבחינתו הוא חי את הרגע הפשוט הזה ביום-יום שלו, אותו הילד שפשוט היה ילד השובב שתפס את תשומת הלב של מי שעבר לידו כמה הרגעים התמימים האלו לא יחזרו לששון - שכבר לא אנונימי והפך לכוכב הענק. הוא הגשים את החלום שלו ועכשיו הוא צריך לעבוד קשה בלהישאר מי שהוא לצד הפרסום. הרגע הזה, שהוא שר במלוא הכוונה ילווה אותי. פתאום ראיתי (בדיוק כמו בקלישאות, כן) את הילד שבו, וזה ריגש אותי. ששון פאקינג עשה את זה ושמישהו ינסה לזלזל בו. 

אני לא יודע מה יהיה עם ששון הלאה, אני רק יודע שחסרה לנו אמת כמו שלו בתעשייה. זיהיתי את זה גם בדבריו של האורח, רן דנקר, לכשסיים את הביצועים המשותפים איתו על הבמה. זה מתבקש אבל בהחלט יש לו משהו אמיתי בעיניים בתוך גן העדן של המשוגעים - וזה באמת נדיר וייחודי. בסופו של דבר לא באתי כמעריץ של ששון - אבל לחלוטין חזרתי הביתה ככזה.