גל ג'ומה אמנם כבר מתורגלת להופיע על הבמות הגדולות ולצד הכוכבים הגדולים במדינה, אבל עכשיו היא עוברת לקידמת הבמה. עם הוצאת סינגל הבכורה שלה, היא משיקה את הקריירה המוזיקלית שלה כזמרת באופן רשמי ומוכיחה שהיא לא רק רקדנית, אלא גם זמרת ואפילו כותבת שירים. 

ספרי לנו איך הכל התחיל.

"האמת שמאז שאני ממש קטנה שרתי ורקדתי, תמיד האג'נדה הייתה שהשירה והריקוד הם יחד. גדלתי על "האנה מונטנה" (צוחקת) ואני כל הזמן משלבת את שני העולמות יחד. יצא ככה שבתור קריירה, התחלתי קודם עם הריקוד. כילדה גדלתי בסטודיו והייתי רוקדת שעות על גבי שעות כל יום. במקביל כל החיים גם הייתי כותבת את השירים שלי. אלו היו שירים כאלה למגירה, או שפתאום הייתי הולכת לאולפן הקלטות עם אבא שלי והיינו יושבים להקליט וליצור. אבא שלי הכיר בזמר המזרחי והוא היה לוקח ודוחף אותי כדי שאפתח יותר את היצירות שלי.בשלוש השנים האחרונות, התחלתי ממש להתמקד בחומרים המקוריים שלי. כשהתחלתי להתפתח בתחום הריקוד ולהיות על במות ולהופיע ובאמת להרגיש שזה מחייה אותי, רק אז הרגשתי איזושהי שלמות כזו בתוך הלב שאני מספיק מוכנה לקחת את היצירה המוזיקלית שלי צעד קדימה". 

את מספרת שהמוזיקה בערה בך מהרגע הראשון, אבל בסוף לקהל נחשפת לראשונה בתור רקדנית. זה מקשה עלייך בתור זמרת באיזשהו מקום?

"לא, להיפך. אני מרגישה שזה בונוס ענק ואני מרגישה שזה הרבה יותר אותנטי בעיניי, כי כבר ראו אותי בכל התצורות כרקדנית. פתאום אני מביאה משהו שהוא בכלל אחר ומרענן במוזיקה, תוך כדי שאני גם רוקדת. אני חושבת שדווקא זה בונוס לעשות גם וגם ולבוא ממקום שהקהל די מכיר אותי ויודע מי אני". 

כרקדנית הופעת לצד כמה מהאמנים הגדולים ביותר: עומר אדם, אייל גולן, שחר טבוך אגם בוחבוט ועוד. את מי מהאמנים שאת בקשר איתו שיתפת בתהליך שלך לסינגל הבכורה? 

"קודם כל שחר טבוך ואגם בוחבוט. שניהם חברים ממש טובים שלי וחלק מהדרך שלי. כשאני עושה סקיצות שנשמעות לי מגניבות אני משמיע להם ואני מקבלת מהם דעות ופידבקים ואני הכי מודה על זה בעולם כי זה לא מובן מאליו שהם ככה מפרגנים ותומכים בי. שחר גם מארח אותי באופן קבוע בהופעות שלו עם"סנטימנטים" שזה מטורף וכל כך לא מובן מאליו".

 אז בואי נדבר על "סנטימנטים". מה הסיפור מאחוריו?

"יצאתי לדייט עם מישהו שממש רציתי אותו. אני בחורה כזו שלא מתביישת ואם אני נדלקת על מישהו אין לי בעיה עם להתחיל איתו. בדיוק חזרתי מהדייט שהיה לא משהו, כל הפנטזיה התנפצה לי, והתחלתי לשבת לכתוב, אפילו לא בכוונה של להוציא שיר. כשסיימתי את הדייט אמרתי לו "אין לי סנטימנטים, אם אני רוצה אותך אני אהיה איתך אם אני לא רוצה אני אגיד לך, הכל טוב" וכשישבתי לכתוב כתבתי את כל הדייט כמו שהוא היה,  זה התחיל ב"שמתי קרוקס, באתי עם כובע הפוך כזה, הרגשתי שזה נותן לי את הוויב". התחלתי לכתוב את הבית ואז זה הגיע ל"אין לי סנטימנטים, עזוב אותי מטרנדים", בגלל הקרוקס והכובע. הייתי בטוחה מהיום הראשון שכתבתי את השיר שהוא יהיה השיר הראשון שלי. הוא מאוד עזר לי למצוא את הקו המוזיקלי שלי ומה שאני רוצה להביא".

השיר גם הפך להיות ויראלי בטיקטוק והקהל מאוד חיכה שהוא יצא.

"זה הכי מרגש בעולם. באותה התקופה רקדתי במופע של עומר אדם ובדיוק הגיע המיקס מאסטר לשיר, ואני מאוד תהיתי והתלבטתי מתי להוציא את השיר, איך להוציא אותו והאם מתאים להוציא שיר כל כך שמח בזמן מלחמה. אמרתי 'טוב, בוא נעלה פזמון ונראה, מה כבר יכול לקרות'. פתאום העליתי ואני רואה שהמספרים עולים ועולים וזה היה מטורף. אנשים התחילו לכתוב לי 'מה עם השיר?' ויצא שאנשים שממש חיכו לשיר עד שהוא יצא". 

"סנטימנטים" הוא שיר מאוד פופי, אבל גם נגיעות ים תיכוניות. איך את משלבת את הפופ האמריקאי שגדלת עליו, לסאונד שמתאים לאוזן הישראלית? 

"הוא ממש שילוב ממש של שני העולמות שגדלתי עליהם. בתור ילדה הייתי שומעת שירים של כריס בראון ו-וויטני יוסטון, אבל באותה מידה גם הייתי יורדת מהחדר ואבא שלי היה עושה חפלה עיראקית בבית עם מלא שירים בערבית ומלא שירים מרימים שהיום אני אוהבת. אתה מכיר את השיר "פוג אל נחל" ? שיר נדיר שהוא השיר חפלות שלנו בבית. אני לא אשקר, בהתחלה אמרתי 'אני זמרת Rַַַ&B וזה מה שבא לי להביא', אבל הבנתי שצריך איזשהו משהו שינגיש. שאם בא לי לשבת באוטו, מה יבוא לי לשמוע? ואמרתי שלמה לא לשלב בין שני העולמות האלו. אני גם ממש שרה את זה בשיר: "בא לי Rַ&B עם דרבוקה מזרחית". השילוב של השתיים הוא מאוד אני ומאוד מייצג אותי. כשעבדנו על השיר כל הזמן צחקנו שאני רוצה שאת השיר יהיה אפשר לשמוע באוטו, בחתונה, בפעולה בצופים, בבית ספר ובבר מצווה של דוד שלי".

איך היה תהליך העבודה על הקליפ?

"זה היה תהליך מטורף. כשהעליתי את הסאונד לטיקטוק, הקליפ עוד לא היה מוכן הרמטית וממש חיפשתי לוקיישן כי היה לי משהו מאוד ספיציפי בראש שהאמנתי בו. לא מצאתי את הלוקיישן שרציתי ואז התקשרתי לברוס הבמאי של הקליפ ואמרתי לו "שמע מה נעשה, לסבא שלי יש מוסך רכבים שאמא שלי מנהלת אותו, זה מגניב לצלם שם קליפ. לא ראיתי משהו כזה". הרמנו את הקליפ בחמישה ימים בערך וצילמנו אותו משבע בערב עד שבע בבוקר. נתתי לשי מיכאל הסטייליסט של הקליפ, שגם עשה את "נאדי באדי", רפרנסים מדוייקים של מה שאני רוצה, כי היה לי חשוב מאוד להישאר במקום של הקולית עם המכנסי NBA עם הטופים המגניבים שאלו דברים שאני תמיד שמה. יומיים לפני הצילומים עשינו חזרות כל הרקדנים וכשהגענו ליום צילום הייתי בהיי מטורף ולא היה לי את הלחץ הגדול הזה, פשוט נהניתי ואני חושבת שגם ראו את זה בקליפ. מהלוקים, הלוקיישן והארט, היה לי חשוב לדייק במה שאני רוצה להביא שיהיה אני. הפלפלים שהיו ברקע, שזה הסמל שמייצג אותי וחולצת 22 שמייצגת הגיל שלי. היה לי חשוב שזה יהיה מעין קליפ שמציג אותי לעולם ויגיד 'הנה זאת גל'.

אמנם הקליפ מייצג אותך, אבל היו גם הרבה תגובות שדיברו על הדימיון לטייט מקריי. איך את עם ההשוואה הזו?

"קודם כל אני בסדר גמור עם ההשוואה. זה מחמיא לי מאוד וטייט מהממת. אני פשוט חושבת שיצא מצב שאנחנו מאוד דומות בסטייל ובעובדה ששתינו זמרות ורקדניות. תמיד יהיו השוואות וזה בסדר גמור, זה מרים ומחמיא. אני חושבת שיש המון מה לקחת השראה מטייט במוזיקה ובפרופרמנס שלה. אני בטוחה שההופעות שלי גם יהיו מלאות בריקוד, מוזיקה ומלא וויב טוב, ככה שאין לי שום בעיה עם ההשוואה הזו". 

ראינו אותך על המסך בתחילת השנה כשנבחנת ל"כוכב הבא לאירוויזיון". איך הייתה החוויה שם?

"הייתה חוויה טובה. מאוד נהניתי מהתהליך עצמו ומלהיות על הבמה ולשיר. כן היה לי קשה בתקופת הזמן הספיציפית בה האודישן התקיים. יש לי שני חברים טובים, גלי וזיו ברמן שהם חטופים. באותו יום שהיה האודישן שלי, ממש שעה לפני, גילינו שהם חטופים. לעלות לבמה ולשיר לא היה פשוט בשבילי. עשיתי את זה ואני מקווה שגם לא ראו שהייתי נסערת, כי מאמינה שלא משנה מה אתה עובר הקהל לא אמור לדעת, כי בסופו של דבר אתה בא לתת את ההופעה שלך. החוויה עצמה היא מטורפת, למדתי המון על עצמי והתפתחתי המון. בסופו של דבר אנשים רואים רק את האודישן אבל זה תהליך של חצי שנה. אני ממש מודה על החוויה הזו, שביגרה אותי גם כאדם וגם כאמנית".

יש מצב שנראה אותך שנראה אותך בריאליטי נוסף בעתיד?

"אני בחיים לא באה לצאת בהצהרות, כי אני לא יודעת איפה אני אמצא את עצמי עוד שנה. אני כן רוצה לעשות את הדרך שלי כגל וזה אומר להוציא שירים מקוריים, לפתוח הופעות ולעשות את הדרך שלי לבד. זו הייתה אחלה חוויה ואחלה התנסות ומכאן צריך להמשיך קדימה. אבל שוב, אני לא יוצאת בהצהרות". 

את מוכרת גם בזכות הרשתות החברתיות, כמה העיסוק בהן מלווה אותך, במיוחד שזו גם דרך לקדם את עצמך ואת הקריירה שלך?

"זה מלווה אותי רוב היום בכל דבר שאני עושה. אני חושבת שהרשתות החברתיות הן העיקר. שים לב שמה שקורה היום בטיקטוק זה מה שמוביל לרדיו ולהופעות, אז הטיקטוק הוא מאוד חשוב בעייני. זאת פלטפורמה שכל האמנים בעייני צריכים להודות שיש עוד דרך לגשת לקהל בצורה שהיא אותנטית יותר. פה יש לקהל הזדמנות לראות מי אתה ולהכיר אותך יותר. הרבה פעמים אנשים יכולים לראות ולוג שעשיתי וכי הם התחברו לבן אדם שאני, הם יכנסו לסטרימנג ויכתבו גל ג'ומה, גם אם הם פתאום לא יתחברו למוזיקה, הם ישמעו וינסו". 

איפה נראה אותך עוד חמש שנים?

"יש חניון של היכל מנורה לא רחוק מכאן" (צוחקת). בעזרת השם להופיע גם שם. זאת דרך שצריך לעשות ואם עושים את זה בצורה הנכונה, אז אני מאמינה שדברים יכולים לקרות. אני גם הכי מאמינה בבורא עולם ומאמינה שאם ההצלחה הזו צריכה להיות שלי, אז היא תהיה שלי. וגם אין כזאת אופציה שלא כן? כי אני מתחרעת על זה".