עד לפני שבוע לא שמענו הרבה מאור עמרמי ברוקמן (21.5) בפאן המוזיקלי מאז שפרץ בגדול, הוציא סינגלים ראשונים ואף שיחק על המסך בתפקיד שזכה לביקורות חיוביות, אלא שכעת הוא חוזר אלינו עם שיר בשם "כל יום מחדש" מתוך אלבום בכורה שבדרך. בין יציאת הסינגל לבין עבודה מתמשכת על האלבום, אור עוצר אצלנו לראיון מיוחד. 

 עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• הפיג'מות הדור הבא? קצה ורובי בריאיון בכורה מפתיע
• שירז אברהם בראיון בכורה: "לא יכולתי לאכזב את הקהל"

-נעלמת לנו קצת. החלטה מכוונת?

"אני נתקל הרבה בשאלה הזו", משתף בחיוך. "אם זה ברחוב, ואם זה בהופעות בצבא שאני מגיע אליהן ושואלים אותי 'מה איתך?!'. תשמע, התגייסתי לצבא, עוד חודש אני משתחרר ועשיתי איזשהו מסע עם עצמי, לקחתי רגע לנשום את מה שעברתי. אחרי שעשיתי את זה - אני חושב שאני יכול להתחיל לחזור לעבוד במוזיקה".  

מה גרם לך לקחת הפסקה מהוצאת שירים?

"זו לא הייתה החלטה מודעת", משיב עמרמי ברוקמן ומסביר. "הייתי ב-'טדי הפקות', יצאתי משם באווירה טובה כשהתגייסתי. אחר כך חיפשתי לעצמי את המנהל האישי שילך איתי דרך. מכאן, הייתי עסוק בעיקר בעשייה מאחורי הקלעים, אם זה לכתוב שירים, אם זה להיפגש עם אנשים, להופיע הרבה בצבא ולחוות עולם, עד שאמרתי לעצמי: 'אוקיי, בוא נצא לדרך'. מעבר לזה, היה גם רצון לקצת שקט".   

-שחררת סינגל חדש בשם "כל יום מחדש".

"את השיר הזה כתבתי לפני ארבע שנים יחד עם חבר בשם אור בן ברוך, שהוא זמר ויוצר. כתבנו אותו כשיר אהבה למוזיקה כי הרי יש בו את המשפט: 'כל יום מחדש את מזכירה לי להרים את הראש וללכת על הלב בידיים', אז הוא בעצם אומר שלא משנה מה יקרה, המוזיקה תמיד תהיה שם". 

בפוסט ששיתפת באינסטגרם על השיר, כתבת שהוא נכתב אחרי שהשתתפת ב-"כוכב הבא" והבנת שיש הרבה דברים חוץ מהמוזיקה, שלא בהכרח קשורים אליה באופן ישיר. למה התכוון המשורר? 

"הכוונה היא שכשאתה מתפרסם בגיל צעיר הדלתות נפתחות ואנשים רוצים ממך דברים. בגלל הסיבה הזו אתה קצת מסתנוור מתשומת הלב ואתה לא יודע מה אתה באמת רוצה. אמרתי לעצמי: 'בוא נספק את הסחורה'". 

כשאתה אומר שאנשים רוצים ממך דברים, איפה זה בא לידי ביטוי?

"הרגשתי שאנשים נמצאים איתי בסוג של אינטרס מסוים, שהוא לא בהכרח טהור. אנשים משחקים אותה חברים שלך, אבל מסתבר שהם איתך בגלל שהם רוצים עוד רייטינג, רוצים עוד פרסום ורוצים להרגיש קרוב למישהו שנמצא עכשיו בתהילה מסוימת. אתה נכווה מזה כי אתה רוצה משהו אמיתי, אתה רוצה חברים אמיתיים. אני מדבר גם על עניין האינסטגרם והלייקים, הרי אנחנו דור שמאוד מכור ללייקים, לצפיות וללהיות גדול. פתאום יש לך חצי מיליון או מאה אלף צפיות ואתה נכנס לדאון בתקופות שיש בהן פחות צפיות. בשיר גם כתבתי: 'פתאום אני מבין זה לא נורמלי, פשוט להתמכר לכל הרעש והלייקים, אני נשבר כשלא רואים אותי', אז בתור מי שהיה נרקומן של צפיות והושפע מזה, אני בא להגיד לדור שמכור לתחושת תשומת הלב: 'אתם לא לבד'. היום עדיין יש לי את ההתמכרות לתחושה הזו של תשומת הלב, אבל אני עובד על זה עם הפסיכולוגית שלי ועם עצמי". 

השיר הזה הוא הראשון שהוצאת מתוך אלבום בכורה שבדרך. מה מצפה לנו בו? 

"הרבה אנשים אומרים לי ש-'כל יום מחדש' הוא שיר מאוד יפה ונוגע, אבל הם שואלים: 'איפה הקצב והביט הבועט?', אז אני אומר: 'חכו!' זה היה רק השיר ראשון שיש בו אומנם פסנתר וכינורות, אבל האלבום הזה מכיל הרבה סוגים וצבעים. יש בו שירים שהם מרגשים ונוגעים יותר כמו השיר שהוצאתי עכשיו, יש שירי פופ-רוק שנותנים בראש ואין באלבום הזה רק סגנון אחד, אני לא אוהב לצמצם את עצמי. בסופו של דבר, אני גם לא רוצה שאנשים יירדמו לי ואני רוצה שיהיו לי גם שירים בשביל הופעות".

-כאחד שהגיע למקום השלישי בתוכנית, היום במבט של שנים - אתה מרגיש החמצה או דווקא סוג של ניצחון?

"האמת שאני לגמרי מרגיש ניצחון, כי הרגשתי שזה פחות מדויק לי ללכת לאירוויזיון. רציתי לעשות פה קריירה קודם ואז לראות מה יוליד יום. אני מבסוט על זה ולא מתחרט לרגע על שום דבר".   

היית חוזר בשנית על החוויה של הריאליטי או על החלום לייצג את ישראל באירוויזיון? 

"האירוויזיון הוא לא בהכרח חלום הילדות שלי, אני יותר רוצה לעשות יותר מוזיקה שתגיע להרבה אנשים ולהופיע. אם הכוכבים יסתדרו אעשה את זה. אני גם אוהב לשיר באנגלית, כולם רוצים להיות פרדי מרקיורי או רובי וויליאמס ולהצלחה המטורפת של שניהם המחיר היה מאוד כבד. זה גם המחיר של ללכת לייצג אותנו באירוויזיון, כשפתאום דברים מתגלגלים ואתה מתחיל קריירה בחו"ל. לא עברתי את זה בעצמי, אבל מהקמצוץ שחוויתי מ-'הכוכב': האינסטגרם, הלייקים וזיופים של אנשים שרוצים ממך דברים, אני אומר לך שלא יודע איך הייתי מתמודד עם המחיר של האירוויזיון. לכן במבט לאחור, מרגיש לי נכון שלא עשיתי את זה".

נצא לרגע מהמוזיקה. עבר לא מעט זמן מאז שאתה וליהי טולדנו נפרדתם ולא שמענו על זוגיות חדשה אצלך. השתנה משהו מאז? 

"האמת שאני יוצא עם מישהי כבר חמישה חודשים", מספר, "אבל מבחירה של שנינו, כרגע אשאיר אותה בגדר אנונימית. אני פחות נותן במה לזוגיות או לדברים האישיים שלי ביום-יום, אבל תמיד הייתי בקשרים קצרים או ארוכים. אני מקווה שיצליח לי עכשיו, אבל כרגע אני שומר על הדברים שקטים, אלא אם תהיה השקה וארצה שהיא תבוא איתי, אני מאוד אוהב שהיא באה איתי למקומות".

ואתה וליהי נשארתם בקשר?

"את ליהי אני רואה מדי פעם במאחורי הקלעים של ההופעות שלה. אני ממש מבסוט על התהליך שליהי עושה, היא נותנת שואו, כוכבת עולה ומאחל שרק תצליח". 

יש סיכוי לדואט של סגירת מעגל? 

"כל אחד מאיתנו הלך למקום שלו, היא בזוגיות, אני בזוגיות, היא בעולם שלה ואני בשלי, אבל אולי ביום מן הימים נעשה משהו משותף, אפשר לדמיין את זה קורה". 

בחודש האחרון הייתה התבטאות הומופובית של מפכ"ל המשטרה, דני לוי. בתור בן להורים גאים - עד כמה אמירה הזאת מקוממת אותך או גורמת לך לפעול באופן מחאתי או אקטיבי נגד אמירות כאלו?

"אני עצמי כרגע לא הגבתי על זה ולא כתבתי שום דבר בסטורי. תראה, אני חושב שזה לא נעשה מתוך רוע או בורות, אבל יש אנשים שמתבטאים בצורה שיכולה לפגוע באחרים. כרגע אני לא מתבטא בנושא, אבל יש רבים שמתבטאים, עושים מה שדרוש. אני קודם מעדיף להבין למה המפכ''ל רשם את זה. אנחנו ב-2024 ויש המון דברים חדשניים, אבל ישנם אנשים שעדיין חיים בשנים עברו, אנשים שגדלו בבית אחר, שחיו חיים שונים והמון דברים נראים להם מוזרים. אני כמובן לא מסכים עם המפכ''ל, אבל לדעתי הוא לא אמר את זה מרוע, אלא שהוא פשוט קצת מנותק מהמציאות של היום". 

אתה חושב שקהילת הלהטב"ק נמצאת במקום שהוא קצת טוב יותר היום? 

"אני לא חושב שאנחנו במקום טוב, אלא שאנחנו במגמה שעולה, אולי לאט, אבל עולה. יש מה לשפר, אבל התהליך הוא גם מאוד חיובי, כי אנשים יוצאים מהארון ולא מסתירים את זה. ההורים שלי הכי מדהימים, תומכים בי בכל תחום, בין אם זה במקצועי או בנפשי והם תמיד איתי, במיוחד עם החוויה שעברתי כילד מאומץ מאוקראינה". 

בתור אחד שעבר מציאות מטלטלת, אילו תחושות מלוות אותך עד היום?  

"עדיין יש לי חרדת נטישה מאוד גדולה, הפחד מלהיות לבד. אני גם נמצא בטיפול פסיכולוגי. אני הולך לטיפול ומדבר על התחושות שלי, כי תיק האימוץ הוא 'תיק' שאני סוחב איתי כל השנים האלה ויש אי וודאות מאוד גדולה, כלומר אני שואל: 'למה אמא עזבה אותי?', 'למה היא לא יכלה לגדל אותי?' ו-'מה היה שם?'. תראה, ההורים שלי לא יכלו להביא ילד לעולם, כי לפני 20 שנה זו הייתה בעיה להורים גאים, אז הם לקחו החלטה קשה ולא היה להם קל. עד היום אני מוקיר להם תודה על זה".

הצלחת להתגבר במעט על חרדת הנטישה?  

"החששות תמיד שם", משתף אור. "זו כמו מועקה שנשארת תמיד ואתה צריך לחיות לצידה, אבל כמו שאמרתי קודם ההורים שלי עוזרים, תומכים בי ומלווים אותי בכל מיני מצבים שאני צריך חיבוק שהוא לא רק פיזי, אלא גם נפשי".  

איך ה-7 באוקטובר השפיע עליך?  

"היום הזה הקפיץ לי את הטראומה האישית, כי אנשים איבדו בו את ההורים שלהם, אז עליי הוא השפיע עמוקות. אני הרי חוויתי סוג של נטישה מאמא, אז הפחד של לאבד שוב את ההורים ולהיות הילד הנטוש הזה עוד פעם היה עמוק. ביום אחד קבעתי הופעה למפונים במלון בתל אביב והרגשתי ממש ברע, אבל אבא שלי ואני הכרחנו אותי ללכת להופיע. דיברתי גם עם הפסיכולוגית שלי בטלפון ואמרתי לה: 'אני לא יכול, אני רועד', אבל היא אמרה לי שאולי דווקא יעשה לי טוב לצאת רגע מהלופ הזה של עצמי, להופיע והאמת שזו הייתה הופעה מרגשת. הופעתי בה מול עשרה אנשים והיה שם ילד קטן בן שלוש שכל הזמן בא, ישב על הברכיים שלי כשניגנתי באורגן, רקדנו ושרנו. עשיתי הכל מתוך בחירה, למרות שהייתי בהתקפי חרדה והייתה לי תקופה מאוד לא פשוטה, אבל ההופעות מול המפונים נתנו לי כח ומוזיקה זו התרפיה שלי".

כשאני מחבר את זה לנושא של ההתמכרות לאינסטגרם ולייקים, אנחנו חווים תקופה מאוד לא פשוטה ואנשים עוברים דברים 'אללה יסתור', אז הם מנסים למצוא נחמה בדרכים כאלו ואחרות. אנחנו דור פצוע, חווינו מאוד משבר גדול, אז בתור אחד שחווה אובדן עם האמא שילדה אותי ובכוונה אומר אובדן, כי זה לא בהכרח מוות, אני אומר: 'תדעו שאתם לא לבד, תזכרו להרים את הראש, גם ברגעים שהכל מרגיש שחור ותנסו להיצמד לאנשים שבאמת אוהבים אתכם'". 

לפני שלוש שנים אור הותקף על ידי חבורת נערים בפארק הירקון. כעת, הוא משחזר מה עבר עליו באותו הרגע. 

"החוויה הזו לא הייתה ממקום שהנערים תקפו, אלא שהם התלהבו ממני יתר על המידה והתנהגו אליי לא כמו לבן אדם, אלא כמו לבובה שמשחקים איתה ונכוותי מזה קצת. לא היה לי קל וזה גם קרה קצת אחרי 'הכוכב הבא', אז הרעש הדהד ובגלל זה הרגשתי צורך לשתף באינסטגרם ולהגיד: היי!, נכון שאני אולי דמות מוכרת שאתם מזהים, אבל גם אני בן אדם, גם לי יש רגשות וגם אני רוצה לחיות בסביבה שאני לא מרגיש מותקף בה. אני מבין שזה חלק מהפרסום, אבל צריך להתנהג בכבוד לאנשים". 

היום יש לך את אותו התיאבון של הנער שהפך להבטחה מוזיקלית גדולה ב-"כוכב"? 

"אני יכול להגיד לך שהיום יש לי תיאבון אחר". 

-כלומר? 

"יש לי תיאבון לבמה, תיאבון למוזיקה טובה, לקהל… פחות תיאבון לפרסום מיידי, אלא לדרך. אני מדבר לפעמים עם אמיר דדון והוא תמיד אומר לי: 'תשמע, זו דרך שאתה בוחר בה, וזה לא כמו בתוכנית פריים טיים אחרי החדשות, אלא שזו דרך עם עליות ומורדות. הדרך כנראה תהיה ארוכה, אז אל תצפה למשהו שהוא לא דרך'. יש משהו בפריים טיים כמו 'הכוכב הבא', שביום בהיר אחד אתה בבום ואתה אומר לעצמך: 'לך תתמודד עם הבום הזה', אבל אחר כך הזמן עובר ואתה קצת 'דועך'. כשזה קורה, יש תקופות שבהן אתה מרגיש שאתה לא בעניינים, תוהה איפה כולם וזה כמו שכתבתי ב-'כל יום מחדש': סיפרתם סיפורים והאמנתי, כמו כל החברים שנעלמו אחרי יומיים', כלומר אנשים נמצאים איתך בגלל שאתה בעניינים, אבל הם לא יהיו אחרי זה". 

אתה מאמין שהתיאבון הזה יצוץ פעם נוספת?  

"אין לדעת. אולי ביום מן הימים, אבל כרגע לא". 

בעבר, שיחקת תפקיד ראשי בסדרת הדרמה המוזיקלית "הד קולך" שזכתה בפסטיבל ״סיריס-מאניה״ שבצרפת. איך הרגשת להיות חלק מהמעמד?

"וואו, זה היה אמונוציונאלי!", משחזר אור בהתלהבות. "אתה יודע, יש את השטיח אדום, אתה נואם מול מאות אנשים וצלמים שנמצאים באולם והכל הרגיש כמו סרט הוליוודי. זו הייתה חוויה מדהימה, ועד היום אני מתענג עליה". 

הסדרה הזו השאירה לך טעם של עוד להמשיך בעולם המשחק? 

"האמת שכן", מתוודה. "אם אדלק על איזושהי סדרה שיזמינו אותי לאודישן אליה ואעבור אותו, ברור שארצה לעבור שוב את החוויה, כי היא מאוד טובה. כששיחקתי ב-'הד קולך', הייתי ילד צעיר שנכנס לצילום עם אנשים מבוגרים ממני והם נתנו לי להרגיש בבית, אז היה לי תענוג וגם קיבלתי ביקורות מאוד יפות".

מה החלום הבא שלך? 

"קודם כל אני רוצה לטוס לחו"ל אחרי הצבא להתרעננות. יש לי חלום לעשות מוזיקה עם אנשים שאני אוהב, להופיע עם המוזיקה שלי למשל ב-'זאפה', ב-'בארבי', ב-'מנורה', בפארק הירקון ושאנשים יירכשו כרטיסים להופעות שלי. לפעמים כשאני עושה הליכות בערב, אני עולה על הבמה בפארק בלי כשאף אחד רואה, שם את השירים שלי שעומדים לצאת ומדמיין ש-50,000 איש שרים אותם יחד איתי. החלום שלי בעיקר, הוא שאנשים יאהבו את המוזיקה שלי".