בקרוב מאוד משיק מוקי את אלבומו החדש, "לב חופשי" שכרגע נראה כאלבום מוצלח מאוד. רק לפני שזה קורה הוא ישב איתנו לראיון ובו הוא נזכר איך הכל התחיל. כאן הוא מדבר על הכל, על האלבום הראשון שהוציא, על הקשיים שעבר במהלך הקריירה, על קריירת המשחק וגם על כניסתו לפאנל השופטים בכוכב הבא כשופט הקשוח ביותר בתולדות הריאליטי כישרונות. על הדרך מביע מוקי גם את דעתו המורכבת מאוד על החיים,  דעתו על תכניות המוזיקה וגם הוא מספר איך הדתיים קיבלו את השיר הכי מפורסם שלו, "אלוהים".

עוד במדור המוזיקה של פרוגי:

• הצביעו: איזה שיר הייתם רוצים שיעיר את דיירי האח?
• "חשוב לי מאוד לכתוב ולהלחין את הכל לבד"
• צפו: רועי סנדלר תורם למען חולי סרטן

נראה שהשיפוט בכוכב הבא עשה לו ממש טוב לקריירה, אפשר לומר שזה עשה לו מין קאמבק קטנטן. מאז התכנית הוא הוציא את השיר "לב חופשי", שיצא כשיר הנושא של האלבום, אחריו הוציא את "ילד של אבא", בו הוא מרגש אותנו בקצביות ואחר כך הוציא אם "מה תעשי איתי" שמזכיר את שיריו הישנים. מכאן נראה שזו אחת התקופות היותר טובות של מוקי, או בשמו האמיתי דני ניב, ואנו מקווים לראות אותו בפאנל השופטים גם בעונה הבאה.

בגיל 17 הקמת את ההרכב שב"ק ס' שזכה להצלחה אדירה. בתור נער בן 17 לא היה לך קשה להתמודד עם כל ההצלחה הזאת?

"תראה, כשהאלבום הראשון יצא הייתי בצבא. התחלנו להקליט אותו בתקופת התיכון, בכיתה י"א או בכיתה י"ב, אני לא כל כך זוכר אבל הוא יצא בשנה הראשונה של הצבא. חוץ מזה, ההצלחה אז היא קצת אחרת מהיום. היום הצלחה זה לראות אותך בטלויזיה, בפריים טיים, באתרי רכילות, ההצלחה שלנו אז הייתה מוזיקאלית, אנשים פשוט היו נורא מחוברים למוזיקה ומשם הכל התחיל. כל מקום שהיינו מופיעים היה מפוצץ באנשים, אנשים ידעו את המילים של השירים, רקדו והשתוללו. זו הייתה ההצלחה שלנו, ההצלחה של אז. אני מזכיר לך, זה לפני שהיה יוטיוב ולפני שהיה אינטרנט בעצם. אז להגיד שהיה לי קשה עם זה? אני לא אגיד כי היה לי כיף בטירוף, היינו תיכוניסיטים ואיפה שלא הגענו היה קהל מדהים וחם והיינו משתוללים ורוקדים והיה כיף לא נורמלי. זו ממש לא הייתה חוויה מלחיצה, להפך - זו הייתה חוויה מדהימה".

היית מעדיף שזה היה נשאר ככה?

"לא זה לא העניין, זה טבעו של העולם ודברים משתנים וככה זה צריך להיות, יש בזה דברים טובים ודברים פחות טובים. לפי דעתי, לא רלוונטי לחשוב על איך דברים היו מתנהלים פעם, אלא רק איך הם עכשיו ואיך אפשר לעשות אותם מחר, אתמול זה היה אתמול".

אחרי העבודה עם שבק ס' פתחת בקריירת סולו יחד עם פילוני חבר מהלהקה והצלחתם מאוד. מה גרם לך לחזור שוב לשבק ס' אם הצלחת לבד?

"בהרכב הזה נמצאים החברים הכי טובים שלי, מכיתה ג' אנחנו ביחד. חוץ מזה שאני נורא אוהב לעשות מוזיקה יחד איתם, זה משמח אותי מאוד וזה כיף ענק ולא חשבתי שאני צריך לוותר על זה. גם גילינו שאנשים כן אוהבים את החיבור הזה שלנו והם בעניין, גילינו גם שאנשים התגעגעו למוזיקה הזאת אחרי כמה שנים שעבדתי לבד ושיש ביקוש להופעות יחד. בשבילנו זה היה מובן מאליו שנחזור להופיע, שם התחלתי, שם למדתי לעשות מוזיקה בכלל".

בקריירת הסולו הוצאת את האלבום "שמע ישראל", שמלבד "ילדה סוכר" השיר הכי בולט בו הוא "מדברים על שלום" שזה שיר מאוד טעון. ידעת שהוא ככה יצליח ויהיה להיט מתמשך?

"אני חושב שהשיר הזה, מבחינתי בכל אופן, הוא שיר "על זמני" הוא לא חייב להיות מחובר לזמן או למקום אלא מחובר לבני אדם ובני אדם איפה שלא תשים אותם, באיזו תקופה שלא תשים אותם הם בני אדם וכולנו כבני חווים את אותם הדברים או דברים דומים, לכן אני חושב שהשיר הזה מדבר אלינו והוא עדיין מחזיק כי הוא כן מדבר לאנשים ובגלל זה הוא מעל זמן ומקום. אמנם חשבתי שהוא "על זמני", אבל כשאתה יוצר שיר אתה לא חושב אם השיר יצליח או לא,  אתה חושב רק אם אתה מרוצה. אז כשזה נגמר והדיסק מוכן ואתה מוציא אותו רק אז אתה מתחיל לחשוב איזה שיר יאהבו, איזה שיר יותר מתאים להוציא ראשון, איך להתחבר לאנשים. אבל הדבר האחרון שיושב לך בראש, אם בכלל, זה מה אנשים יגידו ואם יאהבו ומה יחשבו עלי, לפחות אצלי זה ככה. אסור לחשוב ככה, זה הורג את הנשמה של היצירה ואתה כבר נהיה עבד ולא אמן".

כשרק התחלת את הקריירה ציפית שככה תצליח בענק? שהשירים שלך יהיו אהובים על המון אנשים?

"מצד אחד אני מבחינתי מאמין ומרגיש שמה שאני כותב, יוצר או עושה הוא הדבר הכי טוב, לי ברור שזה מעולה ואין לי ספק שזה יעבוד, אם אחרים לא מתחברים רק אז אני שואל את עצמי שאלות. אבל עם זאת, אתה אף פעם לא מצפה להצלחה במובן של הצלחה, כלומר שישמיעו את השיר מאות פעמים או שאנשים ידקלמו את השירים ועוד. זה גם מאוד מסובך כי מצד אחד לאמנים רבים, ואני מביניהם, יש חוסר ביטחון עם עצמם, אם מה שהם עושים טוב או לא טוב, אם זה נכון או לא נכון, ולעומת זאת מצד שני יש מין משהו שהוא לא שחצנות, אבל אמן זה אחד שעומד על במה ואומר תסתכלו עליי ותשמעו אותי, אז יש פה פרודקס כי אתה משלב את זה עם החוסר ביטחון וזה שני דברים שהם הפוכים. יש גם את המחשבה הזאת שאתה לא יודע איך אחרים יגיבו, אתה לא יודע מה יחשבו.

כשעשיתי את האלבום האחרון, את "לב חופשי", ישבתי עם המפיק המוזיקאלי בתוך האולפן כמה חודשים ולא ראיתי אף אחד, לא התייעצתי עם אף אחד ולא השמעתי קטעים מתוכו ואז ביקשתי את שיביעו דיעה וזה בגלל שנכנסתי למין בועה כזאת. רק אחרי שגמרנו להעמיד את הסקיצה הראשונית התחלתי לשאול אנשים, השמעתי לחברים קרובים ולמוזיקאים אחרים שאני סומך על דעתם".

ב- 2005 הוצאת את אחד השירים שהכי מאפיינים אותך, "אלוהים". זה שיר מאוד קשה שאתה מעביר בו ביקורת על אלוהים, אתה שר עליו בעצם. מה גרם לך לעשות אותו?

"אני כן שר על אלוהים אבל זה בכלל לא בא ממקום של ביקורת, זה בא ממקום של סקרנת, רעב ורצון ללמוד, להבין ולדעת. ממש לא ממקום של ביקורת. יש הרבה שחושבים שהשירים שלי הם ממקום של ביקורת, אני לא מרגיש ככה, הם באים ממקום שפשוט ככה אני רואה את התמונה הזאת ובעזרת השיר אני מצייר אותה. אני לא בא ואומר שזה לא בסדר, זה לא תפקידי, כל אדם ועולמו שלו. אני כן יכול לבוא ולשים דגש על משהו שאני חושב עליו, להגיד את דעתי עליו, אבל זה לא בא ממקום של ביקורת או שיפוט כי אז זה דופק את היצירתיות לדעתי".

עד היום ראיתי את השיר הזה כשיר ביקורת וגם אם הוא לא, זה בכל זאת שיר מטריף שיכול לעורר תגובות זועמות. כשכתבת אותו לא פחדת מזה?

"לא. פחדתי שאני לא אצליח להוציא ממני את השיר אבל הצלחתי ואחרי זה לא היה לי מה לפחד כי זה שיר. שיר נוגע לאנשים בנקודות אחרות בגוף, בבטן, בלב, בראש ובכל מקום ומה שבן אדם עושה עם זה אחר כך זה בעיה שלו, רווח שלו, זה כבר לא המגרש שלי. אחרי שהשיר הזה יצא ישבתי עם אנשים דתיים מכל הסוגים, החל מהדתיים הפחות מחמירים ועד לחרידים הכי כבדים. בכל אחת מהשכבות הללו, וחשוב להגיד שאני לא איש דתי באיש צורה, אתה מגלה שאתה יכול לייצר דיאלוג, אתה יכול לייצר שיחה, יש דברים שמסכימים עליהם ויש דברים שלא אבל אתה מגלה שנוצרת אינטרקציה וזה הכי חשוב.

תדע לך, אנחנו חייבים לגעת אחד בשני ולדבר אחד עם השני, אחרת אנחנו נשאר עם קילשאות וסטיגמות אחד על השני ואם לא נקבל אחד את השני ונתערבב אז לא נפיל את החומות האלה אף פעם. אני יכול לספר לך שבכל אחת מהשכבות הדתיות שדיברתי איתם היו אנשים שקרועים על השיר, אהבו אותו בטירוף, הייתה ישיבה ששמו אותו בסידור האלטרנטיבי שלהם, ולעומתם היו גם אנשים שאמרו לי שאני מתחצף ושאני לא בסדר. אני חושב שזו שטות גדולה לחשוב ככה, לבוא ולהגיד לאלוהים אני לא מפחד ממך, אני רוצה לבוא ולהכיר אותך כדי לדעת יותר, זה לא לבוא ממקום של ביקרות אלא ממקום שאין בי פחד, יש בי אהבה. אני רוצה לאהוב את אלוהים לא לפחד ממנו".

חוץ מזה שאתה זמר ויוצא מאוד מוכשר אתה גם שחקן. איך מילד בן 17 שמתעסק במוזיקה הגעת למשחק?

"הפעם הראשונה שבה שיחקתי הייתה בסרט "כנפיים שבורות", זה יצא משהו כמו שנה בערך אחרי התקליט סולו הראשון שלי "שמע ישראל". הכל התחיל פשוט כשפנה אליי הבמאי ניר ברגמן, הוא אמר שהוא ראה אותי בהופעות והוא חושב שאני יכול לשחק שם איזה תפקיד קטן שיתאים לי לדעתו והסכמתי מיד, זה היה נראה לי פשוט כיף לעשות את זה. אני פרופרמר פשוט, זה מה שאני עושה אם זה במשחק, אם זה בשירה ואם זה על במה. אני מוצא את הדרך להגיע לדברים שלי מכל מקום ולהינות ממה שאני עושה בכל מקום. אחרי שהסכמתי הגעתי לצילומים והיה לי נורא כיף, זה הרגיש לי נכון. אחרי זה פנה אליי במאי אחר בשם רני בלייר ואמר שאני אתאים לסידרה "שבתות וחגים", ומשם זה כבר התחיל להתפתח. גיליתי שאני יכול לעשות את זה וזה נחמד לי ואם יש איזו פנייה מעניינת שמדברת אליי אני אעשה את זה, בכיף".

לא פחדת להכנס לסרט, לסידרה ולמחזות זמר שעשית בלי שלמדת משחק?

"פחדתי, כן. אבל בסך הכל זה חלק מהכיף להתגבר על הפחד ולנצח אותו ולהרגיש שהצלחת לעשות מה שרצית לעשות למרות הפחד.

אז איך אתה מעדיף שיקטלגו אותך היום, מוקי הזמר או מוקי השחקן?

"אני חי בשלום אחד עם השני. אמן נדרש על ידי התיקשורת לקטלג את עצמו או שהם יעשו את זה בשבילו. אני תמיד העדפתי להתחמק מההגדרות האלה כי אני מרגיש נוח בכל המקומות, אני מרגיש שאני עושה את כל הדברים האלה מצויין וטוב לי בהם ואני לא רואה צורך להגיד אני רק זה או אני רק זה, אני רוצה את כל הדברים האלה. ההרגשה של ליצור שיר חדש היא הרגשה הכי מדהימה בשבילי, שום דבר לא מתקרב לזה, זה הריגוש והאושר הכי גדול שלי. אבל אני מאוד אוהב להופיע על במה, אני אוהב לשחק בסרט ובסדרות ואני אוהב את שניהם. ברור שאני קודם מוזיקאי, משם אני בא, מהקלטות, מכתיבה ומהופעה על במה אבל עם הזמן אני מרגיש שכיף לי בשתי המקומות. כמו כן, אם יש איזה פרוייקט מעניין אז פחות משנה לי אם זה מוזיקה או משחק, אני אשמח לעשות אותו.

לפני פחות משנתיים שיתפת פעולה עם עברי לידר בשיר "מזל טוב ישראל". בשיר אתם מבקרים את המדינה בצורה ברורה. מאיפה זה נבע?

"זה שיר שעברי כתב ופנה אליי וביקש ממני לשמוע, הוא חשב שזה יהיה מגניב אם נבצע אותו יחד בדואט. הוא שלח לי את הסקיצה של השיר ואהבתי מאוד, חלק מהטקסט קצת שיניתי, הוספתי דברים והורדתי דברים קטנים וכתבנו ביחד את הטקסט מחדש. כן, זה שיר שיש בו אמירה שיש כל מיני בעיות שצריך לשים לב אליהם. שוב, גם שיר כמו "מזל טוב ישראל", לפחות מההרגשה שלי מגיע ממקום שאני ישראלי שאוהב את הארץ, אני רוצה לגדל פה את הילדים שלי ואני רוצה שהיה פה טוב. כל אמירה שיש לי לטוב אל לרע, ביקורת או מחמאה זה מגיע ממקום אחד שאני אוהב את המקום הזה, שאכפת לי ממנו. השורשים שלי פה, הדם שלי פה, הילדים שלי יגדלו פה ואני לא אלף לאף מקום אחר".

שיתפת פעולה עם כמה זמרים בעבר אבל אין ספק שהשיתוף פעולה עם עברי הכי התאים לך, זה שילוב ממש טוב. איך היה שיתוף הפעולה איתו?

"את עברי אני מכיר הרבה שנים, אנחנו מיודדים והוא איש מקסים. הופענו ביחד כמה פעמים והתארחנו אחד אצל השני לא פעם ולא פעמיים ושמחתי שהוא פנה אליי עם השיר הזה, הבנתי שזה אחלה קטע וחשבתי שהיה מגניב לעשות אותו יחד. בלי שום קשר כיף לעבוד איתו, הוא סופר מקצוען, הכל זורם במהירות ובקלות, מאוד נעים ונוח לעבוד איתו ולא טוחנים מים. עם עברי אפשר פשוט לעבוד ולתקתק את העבודה וזה כיף. הייתה לי חוויה מאוד נעימה לעבוד איתו".

חוץ מזה שאתה זמר מדהים אתה גם יוצר. מה ההשראה העיקרית שלך ליצירה?

"אין משהו אחד, אני אוהב לכתוב מכל מקום ובכל מקום. בעצם, המקום שאני אוהב לכתוב בו הוא מקום רחוק ושקט שבו אני נמצא לבד עם השקט שלי. אבל בחיים זה לא עובד ככה כי אנחנו במירוץ, תמיד יש עבודה, הופעות, הקלטות, חזרות ויש גם את המשפחה שלי, אז מה שהבנתי מזה שאם אני אשב ואחכה להשראה שתבוא אז זה יהיה רע מאוד, כי היא יכולה לבוא יום כן ויום לא, זה בתקופות. לכן, מה שצריך לעשות זה 'להיות בכושר', זה אומר לשבת לכתוב כל יום, כל שעה, שעתיים, שלוש או כמה שיוצא, פשוט לשבת מול הדף ולכתוב. יכול להיות שפשוט לא ייצא כלום, היו לי שבועות וחודשים שישבתי מול הנייר ולא יוצאת לי מילה, אבל מה שקורה זה שאתה נכנס לכושר, כמו מכון כושר כשאתה מתאמן אתה נהיה בכושר וככה זה בכתיבה וכשאתה בכושר אולי ההשראה לא באה אלייך, אבל המרחק אליה מתקצר, היא מתקרבת וכשהיא באה אתה תופס אותה מיד כי אתה בכושר".

אחרי שאייל גולן עזב את הכוכב הבא נכנסת במקומו כשופט. מה גרם לך להכנס לשפוט?

"יש שתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה שזה אחלה פרנסה, אני לא מתבייש להגיד את זה. הסיבה השנייה היא שלשפוט בתכנית מוזיקה אף פעם לא הייתה הבחירה המועדפת שלי והיה לי הרבה מה להגיד על זה, אבל פתאום הבנתי שזה מרכיב מאוד גדול בעולם של המוזיקה ובעולמנו הרגיל והוא לא הולך לשום מקום, אז חשבתי שאם כבר יש לי משהו להגיד אני אגיד אותו בפנים ולא בחוץ, אני אשב בפנים ואני פשוט אגיד למי שצריך להגיד מה שאני חושב, לטוב ולרע. לשבת מחוץ למשחק ולבקר אותו אני יכול לעשות את זה וכבר עשיתי, אבל לשבת בפנים, בתוך המשחק ולהגיד את הדברים שאתה חושב, להיות אמיתי עם עצמך ועדיין להינות מהמשחק זה אתגר אחר מבחינתי וזה הרבה יותר מעניין. חוץ מזה שקיבלו אותי מאוד יפה בתוך המערכת, נתנו לי להיות מה שאני רוצה ולהגיד מה שאני רוצה".

לא צבט לך שלא חשבו עליך כשופט מההתחלה ובאת כברירית מחדל?

"זה לא כזה מדוייק. קודם כל פנו אליי בעבר כבר עם הצעות מתכניות אחרות ואני לא עשיתי את זה כי בעבר לא רציתי לעשות את זה, ככה שלא הרגשתי שאני ברירת מחדל. דבר שני הייתה סיטואציה בכוכב הבא ואני לא התעסקתי בלמה קראו לי כל כך, זה בזבוז זמן מבחינתי. אני לא בא ממקום של אגו, לא שאין לי אגו, לכולם יש, אבל אגו זה לא דבר רע. אני לא מאמין שיש בן אדם בלי אגו, לכולנו יש אבל תלוי מה אתה עושה איתו.

אם אתה תקח את האגו שלך ותגרום לו להמריץ אותך והוא זה שיניע אותך ויגרום לך לעשות לעשות דברים טובים לך ולסביבה אז זה מצויין. אם הוא מתחיל לאכול אותך ואתה נהיה קנאי, אתה נהיה סגור ופחדן אז אגו עושה לך רע. אני לא אומר שתמחק את האגו, יש לך אגו, אז תשתמש בו לטובה ותתן לו לקדם אותך. אז לא, לא הרגשתי כברירת מחדל או שפנו אליי בלית ברירה, הרגשתי שפנו אליי כי אני הבן אדם הנכון בסיטואציה".

לפנייך היה אייל גולן שהיה שופט יותר רך, מבין ומוותר. אתה נכנסת כשופט מאוד קשוח והעמדת רף מאוד גבוה ולא הרבה הצליחו להגיע אליו. למה היית כל כך נוקשה?

"כי אני חשבתי שבסיטואציה שבה החבר'ה האלה נמצאים הם צריכים לספק מוצר מסויים והרבה מאוד פעמים הם לא סיפקו אותו. מי שסיפק אותו קיבל את כל הכבוד שיש לי, קיבל פירגון ענק, אבל מי שלא, לא חשבתי שהוא צריך להישאר. תשמע, החבר'ה האלה מגיעים לשם והם במשך שלושה חודשים, נמצאים יומיים בשבוע בפריים טיים ומיליונים של אנשים רואים אותם וצופים בהם. אני יכול להגיד לך שבארץ, בשוק המוזיקה, אין אף אמן ולא היה מעולם, לא שלמה ארצי, לא אריק איינשטיין לא אף אחד שמימיו קיבל פעמיים בשבוע פריים טיים ערוץ 2 שכל המדינה מסתכלת עלייך ומדברים רק עלייך, אין דבר כזה.

אם אתה מתמודד וקיבלת את זה מבחינתי אתה צריך לתת את הנשמה שלך ולפוצץ אותי, אחרת למה אתה פה? יש פה אלף אחרים שהיו מתחלפים איתך, אז אם אתה לא שורף את הבמה, לא כובש אותי, וגם לא אותי אישית, אלא את השופטים ואת הצופים בבית, אז אין לך מקום פה. חשבתי שחלק מהחבר'ה היו מוכשרים מאוד, אבל לא כולם הביאו את מה שאני רוצה לראות מהם. אני לא שם בשביל להגיד לאנשים 'אתה נחמד', 'אתה טוב', לא, אם אני חושב שזה לא טוב אז זה לא טוב".

אבל בכל זאת הם נערים, הם רק בתחילת הדרך שלהם ויש להם עוד הרבה מה ללמוד.

"נו אז לא להגיד להם את האמת? לעטוף את זה בסוכר כל הזמן? לת להם חיבוק ולנשק אותם? אם החבר'ה האלה יכולים להתמודד עם זה שכל המדינה מדברת עליהם ואוהבת אותם ופתאום באינסטגרם שלהם יש פתאום 30 אלף עוקבים ויותר ועם זה הם יכולים להתמודד, אז גם עם ביקורת הם יצטרכו להתמודד".

סביר להניח שהנערים האלו לא יעשו מה ששלמה או אריק עשו, הם לא יגיעו לרמה שלהם וגם סביר להניח שאחרי שהתכנית תיגמר לא ישמעו עליהם יותר.

"בגלל זה המטרה שלי שימצאו את אלה שכן ישארו אחרי התכנית ואני מקווה שימים יגידו שבאמת הצלחנו להוציא משם אמן אחד לפחות. בגלל זה הדרישות צריכות להיות גבוהות ואם הן לא יהיו גבוהות אז זה מה שנקבל, נקבל אנשים שאחרי התכנית לא תהיה להם דרך מוזיקאלית וזו לא המטרה, המטרה היא באמת למצוא מישהו שהוא הכוכב הבא, שהוא יכול להיות באמת אמן מוזיקאלי מצליח פה בארץ. אין הרבה כאלה, לאורך כל העונות של כל התכניות. בוא נעשה חשבון, היו 11 עונות של כוכב נולד והכוכב הבא, עוד שתי עונות של דה וויס, עוד עונה של אקס פקטור, סך הכל 14 עונות של ריאליטי מוזיקה, היה עוד את "אייל גולן קורא לך" 3 עונות אז זה 17 עונות והיה איזו תכנית של צביקה הדר, לפני 'כוכב נולד', בקיצור היה קרוב ל- 20 עונות. בכל עונה יש עשרות מתמודדים ואנחנו מגיעים לכמות ענקית של מתמודדים וכמה אמנים שעובדים והם באמת מוכרים והם מצליחים לעשות מוזיקה יצאו משם? בערך עשרה אנשים".

אבל אותם אמנים הם אמנים ענקיים באמת, הם לא סתם זמרי מועדונים.

"נכון, יצאו משם זמרים ואמנים ענקיים, באמת היסטריים. אבל באופן יחסי אני חושב שהכמות של האמנים שיצאו משם, לעומת המתמודדים שהיו שם היא מאוד קטנה. ובגלל זה הדבר הזה הולך ונהיה יותר ויותר קשה כי בשביל לבלוט אתה צריך לעבוד ממש קשה, אתה צריך להביא משהו אחר שלא היה עד עכשיו, משהו שיתפוס את העין, להמציא משהו מחדש וזה מה שאני אישית מחפש, מישהו שיוכל להישאר ולהתפרנס משוק המוזיקה".

יש הרבה אמנים שאומרים שאם פעם הכוונה של הריאליטי הייתה באמת לחפש אמן, היום הכוונה היא להיות יותר תכנית בידורית. מה אתה חושב על זה?

"תקשיב, זה עניין של פרספקטיבה, אני חושב שאם הם רואים את זה ככה זה סבבה, אפילו יש אנשים שיגידו שמהיום הראשון זה היה תכנית בידור ולא מוזיקה. לעומתם, יש גם אנשים שיגידו שהתכנית הזאת עדיין תכנית מוזיקה, שהיא באמת מביאה תוצאות ואמנים גדולים יוצאים משם. רק מהעונה הראשונה של 'דה וויס' יצאו לך כמה אמנים, הייתה שם את יובל דיין שהוציאה אלבום מאוד יפה, היו גם גיא ויהל ורז שמואלי שהם חבר'ה צעירים והם יעשו עוד הרבה דברים יפים בקריירה שלהם. אבל צריך להבין שהתכניות ריאליטי מוזיקה הם לא ימציאו לך קריירה מוזיקאלית, הם ייתנו לך פוש אדיר והשאלה אם תדע לנצל אותו, אם תדע איך לרתום את הפוש הזה לעשייה ולא לסלביות כי אז זה יתפוגג נורא מהר. אבל אם תהפוך את זה למשהו משמעותי, לעשייה, אם תתחיל לכתוב לבד או שתביא מכותבים אחרים זה לא משנה, כל עוד תהיה עסוק ביצירה, תצליח".

מה היית אומר למוקי בן ה-17 שרק התחיל? היית אומר לו ללכת לתכנית ריאליטי או פשוט לפרוץ בדרך הקשה?

"אני אגיד עוד פעם, תכנית ריאליטי זה אחלה פוש אבל זה לא חוסך לך מילימטר מהעבודה הקשה. אז אם אתה שואל אותי מה הייתי אומר לעצמי בגיל 17, הייתי אומר לעצמי תהיה יותר חרוץ, עוד יותר חרוץ וממש ממש חרוץ, לי ולכל מי שרוצה לעבוד בזה. בנוסף גם לא להתייאש, זה חשוב להיות עם נחישות, אני יכול לתת לך אלף דברים שהייתי בהם על סף שבירה ולא נשברתי. סתם דוגמא, נחזור לשיר "אלוהים" שדיברנו עליו מקודם, אחרי שסיימנו להקליט את השיר העברנו אותו לגלגל"צ ובגלגל"צ יש פעם בשבוע ישיבת פלייליסט ששם מחליטים איזה שירים נכנסים ואיזה שירים לא נכנסים. שלחנו את השיר ואחרי שבוע לא הכניסו אותו, שלחתי אותו שבוע אחרי וגם לא הכניסו אותו, שבוע שבוע הוא עולה לישיבה ולא נכנס, ככה זה היה תשעה שבועות וכל הצוות שלי אומרים לי "די לא רוצים להכניס אותו, זה לא עובד, בוא נשלח שיר אחר" ואני לא נשברתי, נלחמתי והתעקשתי, אמרתי אין מצב שהשיר הזה לא יושמע, זה שיר טוב והוא חייב להיות שם.

בסופו של דבר בשבוע התשיעי הוא נכנס ולא יצא משם ארבעה עשרה שבועות. תחשוב שאם הייתי מוותר בשבוע השביעי או השמיני אז היה הולך לי השיר הזה, הוא לא היה קיים ולא היינו מדברים עליו. אז אין סוף משברים במקצוע הזה וחשוב לא להשבר. היום אני מסתכל על זה בדיעבד אני אומר וואלה השיר הזה להיט ואנשים מתים עליו, אבל פעם כשפעם ראשונה הם שמעו אותו זה מה שהם חשבו ואולי אם הייתי מקשיב להם לא הייתי עושה היום מוזיקה. הדברים האלה והמשברים האלה יהיו תמיד, אין שלב שבו הם מפסיקים, אתה לא יכול להגיד לעצמך שהגעת לשיא ושהדיסק מצליח והכל טוב, זה לא עובד ככה אתה כל הזמן בעבודה ולא מפסיק".

בדיעבד הכניסה לכוכב הבא עשתה טוב לקריירה שלך, אבל בהתחלה לא פחדת שהמעריצים או התומכים של אייל ישנאו אותך?

"לא, לא חשבתי על זה. לא פחדתי שהקהל של אייל ישנא אותי ולא פחדתי שזה יעשה לי נזק כי פשוט באתי לעשות את העבודה שלי. יכול להיות אולי בגלל שסתם הייתי טמבל לא חשבתי על זה, הכל יכול להיות. אבל מה שבטוח הוא שלא נתקלתי בשום סיטואציה של שנאה מצד מעריצים של אייל ובטח לא מהצד של אייל עצמו, אנחנו מכירים והוא אחלה בן אדם. אני בכלל לא חשבתי על זה, זה לא עלה לי לראש. אני אגיד לך מה כן העלה בי חשש, זה שנכנסתי למקום שאני לא מכיר בהתראה קצרה מאוד ואני צריך לשלוט בדברים.

השידור הראשון שלי הוא ביום ראשון בשדיור חי ואת החוזה סגרתי במוצאי שבת, ערב לפני, ככה שהיה לי פחות מ- 24 שעות להתכונן. לפני זה לא עקבתי אחרי התכנית, ראיתי פה ביצוע, שם ביצוע ושמעתי שמות בתקשורת אבל לא ישבתי וראיתי תכנית מההתחלה עד הסוף. זה לא קשור לתכנית עצמה, אני פשוט לא אדם של טלויזיה יותר מדי ולא ידעתי איך זה מתנהל ובגלל זה היה לי הרבה ללמוד, לבדוק איך זה עובד, לראות את הביצועים של כולם, להכיר אותם. אז מהצד הזה כן חששתי כי אני נכנס לפריים טיים שידור חי מול כל המדינה ורציתי לעשות את זה כמו שצריך".

האם תמשיך לשפוט בעונה הבאה של הכוכב הבא, או לשפוט בתכנית ריאליטי אחרת?

"אני באמת שעדיין לא יודע, עוד לא התעסקנו בזה ועדיין לא חשבתי על זה ואני חייב להגיד בסופו של דבר שנהנתי מאוד, הייתה לי חוויה מרתקת וכיפית. יכול להיות שנמשיך ביחד אם כולם ירצו, יכול מאוד להיות שכן, אני עדיין לא יודע נראה מה יהיה".

הוצאת עד היום מהאלבום החדש שלושה שירים שמאוד תפסו, נראה שהאלבום מיועד להיות הצלחה גדולה. מה אתה אומר על זה?

"הלוואי, תראה הוא עובד יפה אבל לא יודע אם להגיד מיועד. שוב, דיברנו על זה מקודם זה לא שאתה מתכנן את זה מראש, אתה עושה מה שאתה מאמין בו. לפני כשלוש או ארבע שנים הוצאתי דיסק עם הרכב פאנק רוק שנקרא "יוס לס איי די", זה דיסק שאני מאוד מאוד אוהב אבל הוא לא מכר כמעט כלום, כמעט ולא מכירים אותו, הוא לא הצליח. השירים "לא רוצה להתבגר", "הנה עיר" וגם "מה לך נפשי" הם שירים שמאוד הצליחו מתוכו, אבל כדיסק הוא לא הצליח והוא לא מכר הרבה. אז מה אני שאומר שאתה לא יכול לדעת כלום מראש, אני האמנתי בו בדיוק באותה מידה שהאמנתי בדיסק הנוכחי והוא הצליח וההוא לא, אז שוב אין תעודות ביטוח בעסק הזה. אתה יכול לעשות מה שאתה מאמין בו ומה שנשאר לך זה רק לקוות שאנשים יאהבו את זה גם".

יש לך איזה טיפ לזמרים מתחילים שלא מתכוונים ללכת לריאליטי?

"דיברנו קודם על חריצות. אמנים צעירים, להקות או כל אדם שרוצה להצליח צריך להיות חרוץ. מעבר למה שהם עושים הם חייבים להתאמן, כלומר אם אתה נגן גיטרה אז תתאמן ותתאמן ותלמד עוד, אם אתה זמר אז תלמד איך לשלוט בקול שלך, תלמד מה לעשות איתו ואם אתה כותב אז פשוט תשב ותכתוב כל יום, תתמיד בזה גם אם לא הולך. אבל מה שלדעתי הכי הכי חשוב זה להופיע, הכי חשוב להופיע כל הזמן גם אם אין לך איפה פשוט תקח את הגיטרה, תקח מיקרופון ותופיע בחצר של בית הספר או אפילו ברחוב. אין תחליף לניסיון הזה, אין, כמה שיותר תופיע ככה יותר תצליח ותהיה יותר טוב וככל שתהיה יותר טוב ככה תגיע ליותר אנשים. אז זהו, זה מה שיש לי לתת וכל השאר זה פשוט מזל".

לסיום...אני רוצה להגיד שמאוד נהנתי לראיין את מוקי ושהוא אחלה בן אדם, הוא זמר ואמן גדול ונפלה בחלקי הזכות להכיר אותו. אני רוצה לאחל לו המון בהצלחה בהמשך הדרך ואני אשמח לראות אותו על המסך ב'כוכב הבא'. מה איתכם?