מתי התחלת להתעסק במוזיקה ומדוע?

"קודם כל, לעומת מה שאנשים אחרים מספרים שהם "תמיד ידעו שזה מה שהם רוצים לעשות", אמנם אצלי זה משהו מילדות אבל לא ממש כיוונתי לזה מההתחלה. ידעתי שאני אוהב במה ושאני רוצה להיות עליה ושאנשים יראו אותי. בתקופת בית הספר שלי, אם אני לא טועה אז זה היה בטקס יום הזיכרון בכיתה ה' והיו אודישנים והחלטתי לגשת בכדי להגשים את החלום שלי ולעמוד על במה ופתאום גיליתי שאני נורא נהנה לשיר ומלהעביר רגשות דרך המוזיקה. אני גם נהנה מזה מאוד וגם זוכה להרבה אהבה. מאותו רגע הבנתי שאני באמת אוהב את זה ונמשך לזה ומאז הייתי מנצל כל במה אפשרית שהיו נותנים לי. בגיל הבגרות כבר הרגשתי שאני רוצה לשיר את השירים שלי ולתת לאנשים את האמת שלי דרך השירים."

מה אתה מוצא בבמה שכל-כך מושך אותך אליה ואל עולם המוזיקה?

"אני כילד הייתי מאוד נחבא אל הכלים, מאוד ביישן והיה לי מאוד קשה להיפתח בפני אנשים. אני זוכר את זה כבמה של לעמוד לפני כולם ופשוט בלי ברירה אנשים צריכים להסתכל עליי ואני חייב להיפתח בפניהם. זה משהו שהיה אמנם מאוד מאוד מלחיץ אותי ומרגש אותי ומצד שני מוציא באמת את כל מה שיש בי, את האמת שלי, ומאפשר לי להראות לאנשים מי זה עידו. זה בעצם מה שכל-כך אהבתי בזה, שלא היתה לי את הברירה וכולם היו חייבים להיחשף אליי ובאמת לקבל את האהבה מאנשים שתמיד רציתי והיתה חסרה לי." 

לפני שלשוה שבועות שחררת את הסינגל שלך, "מה שריק", איך היתה העבודה עליו?

"השיר "מה שריק" נכתב בגיל 17. זה נכתב לילדה שמאוד מאוד אהבתי אותה. האמת שזה אפילו השיר הראשון שבחרתי לקחת צעד קדימה ולהלחין אותו. רציתי נורא להגיד לה מה אני מרגיש אליה והיה לי קשה להגיד את זה במילים ולעשות את זה בצורה ישירה אז החלטתי לעשות את זה דרך המילים של השיר. פשוט להסביר לה שנמאס לי מלהיות לבד, שנמאס לי לקבל "לא" ושזה הזמן לדעתי לעשות את השינוי הזה ולהיות ביחד. אבל מה שקרה בסופו של דבר הוא שאנחנו אמנם עד היום בקשר אבל קשר רומנטי מעולם לא יצא מזה. כיום, 11 שנים אחרי, כשחיפשתי שירים במגירה שאני מתחבר אליהם – השיר הזה צץ והחלטתי שאני רוצה להוציא אותו אפילו שיש בו מאוד נאיבי, תמים ואפילו ילדותי, החלטתי שאני רוצה להוציא אותו."

ב-11 השנים שעברו מאז כתיבת השיר סביר להניח שגם אתה השתנית, איך זה בא לידי ביטוי בשיר?

"אין ספק שהשתניתי, בשנים האלה עברתי כל מיני תהפוכות מאוד מאוד גדולות בחיים שלי ושינויים אדירים אבל בסופו של דבר, הרגשתי שהשיר הזה מציג איזושהי תמימות שהיתה לי אז ואולי קצת איבדתי היום. בכל פעם שאני שר את השיר הזה זה גורם לי לחזור לרגע 11 שנים אחורה ולהיזכר במי שהייתי אז, להיות מרוצה ולפעמים קצת לא מרוצה וזה אפילו נותן לי כוח להבין איפה אני עומד היום."

סוג של לקבל חלק מהילד הנצחי שבך?

"לגמרי, בלי שום ספק. כולנו רוצים בסוף להרגיש ילדים."

במהלך התקופה בה אתה עובד, יש יעד שהצבת לעצמך להגיע אליו? חלום כלשהו?

"קודם כל, אני עובד בצורה שבה אני מציב לעצמי יעדים גדולים ובדרך אליהם אני מציב לעצמי כל מיני יעדים קטנים שאיתם אוכל להגיע אל היעד הגדול שלי. היעד הגדול שהצבתי לעצמי הוא בלי ספק להפוך לאמן מוכר בישראל, לעמוד על במות גדולות ושכל הקהל יכיר את השירים, כמה שיותר אנשים במדינה הקטנה שלנו. בדרך לזה, אני מציב לעצמי יעדים קטנים כמו להוציא שיר ראשון, להוציא אלבום בכורה שזה יקרה בקרוב, להופיע על במות ולהתחיל מבמות קטנות ולאט לאט להתרחב בזה, להיחשף בפני כמו שיותר אנשים לאט-לאט, להתגלגל ביוטיוב ובפייסבוק. כרגע זה קורה ולפחות היעדים הקטנים לאט לאט נכבשים ואני מאמין שאני בדרך הנכונה ליעדים הגדולים יותר."

במהלך הקריירה שלו הספיק עידו להוציא כבר 4 סינגלים, ביניהם כאמור האחרון שביניהם – "מה שריק". בנוסף, שימש פרמון כזמר הליווי של שירי מימון ואף ליווה אותה כשייצגה את ישראל באירוויזיון בשנת 2004 עם השיר "השקט שנשאר" וזכתה במקום הרביעי והמכובד.

מי המודל לחיקוי שלך?

"יש לי מודל שזה מצחיק להגיד את זה אבל שירי מימון או חן אהרוני. הם נותנים לי דוגמה לאנשים שלא מוכנים לקבל את המילה "לא" וגם אם לפעמים קצת פחות מפרגנים ברדיו אז הם ממשיכים להילחם ולעבוד קשה. בעיקר שירי מימון שלהצלחה שלה היא הגיעה בעזרת עבודה מאוד קשה. אני שואב ממנה בעיקר את זה שאסור לוותר. חוץ מזה אני לוקח הרבה השראה מהמשפחה שלי וזה כבר בפן האישי, המשפחה שלי הם אנשים שמעיזים לחלום והולכים אחרי החלומות שלהם גם אם הסביבה לפעמים מרימה גבה."

כרגע סגנון השירים שלך הוא יותר בכיוון הפופ, אתה שואף להתנסות גם בסגנונות אחרים או שפופ זה המקום שלך מבחינתך?

"אני לא יודע מה יכול לקרות בעתיד. כרגע אני בוחר בפופ כסגנון השירה שלי כי זה סגנון שאני פשוט אוהב אותו ואני הכי נמשך אליו. אם נעבור על הפלייליסט שלי באייפון נוכל למצוא ש-90% מרשימת השירים שלי הם שירי פופ טהורים, הרבה שירי "צרחות" ושירי סול. יכול מאוד להיות שאני אתבגר אפילו טיפה יותר ועם השנים טעמי המוזיקלי יכול להתעצב יותר לפופ ויכול אפילו להשתנות, אני באמת לא יודע, יכול להיות שיקרה שינוי יחד עם הבגרות. יש מצב שנדבר בעוד כמה שנים שוב ואני אגיד שהסגנון הכי אהוב עליי זה מטאל, הקיצון השני לגמרי."

אם היית יכול לבחור אמן, מכל מקום בעולם ולבצע איתו דואט – במי היית בוחר?

"האמת שיש שניים. אחד קצת יותר ריאלי ואחד אני מאמין שעם קצת שאיפות וחלומות וללכת יותר חזק אחרי החלומות זה גם אפשרי. הראשון הוא בארץ - מתי כספי, הוא זמן ואמן שאני מאוד אוהב. אני מאוד מתחבר לשירים שלו, יש לו כל-כך הרבה רגש בקול ובטקסטים שלו שתמיד כשאני שר חומרים שלו אני מתרגש בעצמי וזה לא קורה לי הרבה עם אמנים אחרים. בכללי אני חושב שהוא אחד הזמרים הטובים במדינה, הקול העמוק שלו פשוט נוגע בי במעמקים. אם אני חושב קצת יותר בגדול ומכוון למשהו שנראה כמו חלום לאחרים – הייתי רוצה לעמוד על אותה במה עם ביונסה, אני יודע שזה נשמע מצחיק אבל היא האלילה של הפופ."

אפשר לסכם את זה ב- "If you can dream it, you can do it"?

"בלי ספק. כבר גיליתי על בשרי שחלומות גדולים שנראים מופרכים גם יכולים להתגשם, אתה לא יודע לאן העולם מוביל אותך. אני לגמרי בסירה של "אם אתה יכול לחלום את זה, אתה יכול גם לעשות את זה."

עידו יופיע היום, (ד') בית היוצר של אקו"ם נמל ת"א