גל גבריאלי, בן 22, הוא זמר ויוצר אשר לא מזמן שחרר את הסינגל ״365״, אותו כתב על אהבה שהייתה לו בעבר. בשיחה עם גל הוא סיפר לנו איך מילד עם הפרעות קשב וריכוז הפך ליוצר, על הציפיות מעצמו לעוד חמש שנים, וכמובן על החיים בתור אמן בצל הקורונה.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• השיאים המוזיקליים שנשברו בעולם ב-2020
• סיכומוזיקלי: "זוט עני" בגרסה ים תיכונית
• האור ב-2020: הזמרים שהאירו לנו את השנה

מתי התחלת להתעסק במוזיקה?

"תמיד שרתי, אבל התחלתי לכתוב, להלחין וליצור בגיל 16. זה דבר שמאוד נתן לשירה שלי ביטוי ומקום כי התחלתי לשיר את הדברים שאני כותב".

איך הייתה העבודה על הסינגל החדש?

"העבודה על הסינגל הייתה מדהימה. עברתי תהליך איתו, ממצב שהוא היה סקיצה עד שהוא התפתח והתפתח. כל סשן שישבתי עם המפיק שלי פשוט נדהמתי לראות כמה השיר הזה מתפתח לטובה, ואני מאוד מרוצה מהתוצאה".

את השירים שלך אתה כותב ומלחין בעצמך. מאיפה מגיעה ההשראה?

"בעיקר מתחושות ורגשות ומדברים שקורים לי בחיים. את הסינגל האחרון כתבתי על אהבה שהייתה לי וכבר איננה".

איך התחלת לכתוב?

"אני בכלל הייתי ילד עם הפרעות קשב וריכוז קשות, ומשם התחיל סיפור הכתיבה שלי. בגיל 16 התחלתי לקחת ריטלין בגלל הפרעות הקשב שלי. הייתי יושב לכתוב בבית אחרי בית הספר והייתי עוד בהשפעת ריטלין. פשוט הייתי יושב לכתוב והיו יוצאים לי דברים, והייתי אומר לעצמי: 'בואנה אני כותב!'. התחלתי לשיר את מה שאני כותב, ומשם הכל כבר התגלגל עד להיום".

מה אתה מרגיש יותר - זמר או יוצר?

"אני חושב שזה בא ביחד. אני כותב לעצמי דברים שמתאימים בדיוק בשבילי לשיר אותם, ולדעתי זה מה שמדהים בכל הדבר הזה".

היית כותב סינגלים לאמנים מבלי לבצע אותם בעצמך? או משחרר סינגלים שאחרים כתבו בשבילך ולא אתה?

״אני לא פוסל דבר כזה, אני חושב שאם אתה מתחבר ליצירה אז זה לא באמת משנה מי כתב אותה. אתה צריך להתחבר אליה ולתת את כל כולך. כמו שדוגמן מדגמן בגד, אז זמר הוא דוגמן של שיר. צריך להתאים בדיוק את השיר לאמן, וזה דבר שהוא מאוד משמעותי. לדעתי אם אתה מתחבר לשיר שמישהו אחר כתב ואתה יכול להגיש אותו כמו שאתה רוצה להגיש אותו, והוא יושב עליך בדיוק, אז אין בזה שום דבר רע. אני מקבל המון סקיצות ממפיקים וכותבים, אבל עד היום לא יצא לי מאוד להתעניין בשיר של מישהו אחר".

"תוך כדי השירות שלי בצבא רצו להכניס אותי ללהקה צבאית ועשו לי אודישן. עברתי את האודישן ואז היו ניגודים בין הגדוד שלי לבין הלהקה הצבאית ולכן זה לא הסתדר, המפקדים לא העבירו אותי בסוף. בהמשך השירות, בערך אחרי שנה, הזמינו אותי עוד פעם לאודישן. הגעתי לאודישן ואמרו לי: 'תקשיב גל אנחנו מכירים אותך, ראינו אותך, אנחנו יודעים שאתה טוב, אנחנו רוצים שתבוא להפיק את הלהקה הצבאית של חיל האוויר'. אמרתי להם שאני רוצה לחשוב על זה והחלטתי להישאר בתפקיד שלי ולסיים את הצבא בתפקיד שהייתי, ולא להפיק את הלהקה הצבאית של חיל האוויר. לא הסכמתי לוותר על המקום בבמה, רציתי לעלות ולשיר ולהופיע, ולא להיות המפיק של הלהקה. ויתרתי על התפקיד ואמרתי לעצמי שאני לא צריך את המסגרת כדי להצליח ולהתקדם במוזיקה, ושאני יכול לעשות את זה לבד"

בהתחלה שחררת קאברים ליוטיוב, מתי הגיעה ההחלטה להתחיל לפרסם גם את המוזיקה שלך?

"כשהשתחררתי מהצבא הלכתי לאנשים חזקים בתעשיית המוזיקה והם הציעו לי להוציא קאברים לשירים מוכרים בשביל לצבור קהל ראשוני ושאנשים יכירו את הקול שלי. הוצאתי שני קאברים ליוטיוב, ומה שבעצם קרה זה שלא הצלחתי לשים בצד את זה שאני יוצר בעצמי וכותב ומלחין, והשירים שלי טובים ופשוט אף אחד לא יכול לשמוע אותם כי אני לא עובד עליהם, אלא עובד על קאברים של שירים אחרים. הפסקתי לעשות קאברים והתחלתי להפיק את הסינגל הראשון שלי - 'פנטזיה'. זו באמת הייתה נקודת פריצה כזו שכולם ראו מה אני כותב ומלחין ויוצר, איזה שירים אני עושה בעצמי, וזה יצא מדהים. קיבלתי כל כך הרבה מחמאות ותגובות טובות, וכולם תמכו בי, החברים והמשפחה. היום אני הולך עם זה עד הסוף".

איך תקופת הקורונה משפיעה עליך?

"התקופה הזו של הקורונה מאוד מעצימה תחושות. תחושות שאתה פחות רוצה לחשוב או תחושות שאתה יותר רוצה להתרכז בהן - היא מעצימה הכל. אתה יכול לבחור איך להשתמש בתקופה הזו. אתה יכול להמשיך ליצור, להמשיך לעשות, ואתה יכול גם לשבת בבית ולחכות שזה יגמר. אני לקחתי את זה לכיוון של לעשות וליצור, אני חושב שזה ממלא לגמרי את הנפש ועוזר לך להוציא ולהתגבר על דברים. גם ברגע שזה מעצים את התחושות אז כל דבר הופך למשהו גדול, וכשמשהו גדול אז הוא תופס חלק גדול בחיים שלך ואתה רוצה לכתוב עליו".

היו חששות שזה יגרום לך לקרוס?

"האמת שממש לא. אני דוך למטרה. אני זמר ויוצר, אני יודע שאני מוכשר, באתי לתת בראש".

אחרי שכל תקופת הקורונה תיגמר יום אחד, התכנון הוא הופעות על הבמות הכי גדולות?

"אחרי הקורונה אני מתכנן להתחיל לעשות הופעות כמו שהתחלתי כבר לפניה. מתכנן להוציא המון שירים חדשים, כל שיר בצבע. להתקדם עם זה קדימה, לצבור את הקהל שלי, ובאמת לעשות בשביל הקהל שלי מה שהכי טוב. הבמה של היכל מנורה זה משהו שמדליק אותי. הייתי שם בכמה הופעות של אמנים שאני אוהב ודמיינתי את עצמי שם על הבמה כל הזמן".

סגנון המוזיקה שאתה יוצר, זהה לסגנון לו אתה מאזין?

"לרוב כן, לפעמים גם לא. אני פתוח להרבה סגנונות. אני שומע הרבה מוזיקת עולם ומוזיקה בסגנונות שונים, אני תמיד רוצה להתפתח ולשאוב השראה מכל מיני מקומות, להגיע לדברים מיוחדים ביצירות שלי. אני כל הזמן מחפש איך לייחד ואיך לתת את היציאה הבאה שכולם יגידו 'וואו', וכמובן לעשות מה שאני אוהב. זה נותן לי אופציות חדשות, זה פותח בפניי רעיונות, אז מגניב לגמרי".

איזה שיר ששייך לזמר אחר היית רוצה שיהיה שלך?

"הייתי בוחר את השיר 'בסוף הכל חולף' של עומר אדם שכתב אותו אורי בן ארי, שאני מאוד אוהב את היצירה שלו. אני גם מאוד אוהב את השירים של עומר אדם. מעבר לזה אני גם אוהב את הכתיבה של אושר כהן ושל עדן חסון. אלה שירים שאני שומע באופן יומיומי ואני מאוד מאוד אוהב".

עם איזה אמן הכי היית רוצה לשתף פעולה?

"אני חושב שעומר אדם, איזה דואט. יכול להיות שזה עוד יקרה, אי אפשר לדעת. אני מאוד מעריך את הדרך שהוא עשה ואת האומנות שלו".

איפה נראה אותך בעוד חמש שנים?

"אני מקווה שעל הבמות הכי גדולות בארץ, אולי אפילו בשיתופי פעולה בחו"ל. אני מתכנן לעשות הרבה דברים שונים ומיוחדים, לא הרבה יודעים אבל באתי בכלל מעולם ההיפ הופ. אני מאוד מתחבר לעולם הזה ואני משלב בהפקות שלי הרבה מאוד ביטים וכל מיני דברים שמאוד מזוהים עם העולם הזה. אני חושב שזה יוצר שילובים מגניבים".

מהו היעד הכי גדול שלך בתחום?

"להיות באמת כוכב עולמי ברמות כריס בראון, דרייק. הם אנשים שאני מאוד מעריך את האמנות שלהם, אני שנים כבר עוקב ולומד".

אתה רואה את עצמך עוזב את הארץ לטובת קריירה בינלאומית?

"אני לא חושב שאני אעזוב את הארץ. אני מאוד אוהב את האווירה בארץ, את הקשרים, את החברים, האנשים, החום. אני מאמין שאולי אם יהיו לי פרויקטים גדולים אני אעשה תקופות בחו"ל, אבל ישראל זה המקום שלי".