יום ה-23 למבצע "צוק איתן" בעזה מסתיים עם למעלה מ-40 הרוגים ישראלים וכבר למעלה מ-1,000 הרוגים בצד השני של הגדר - בעזה. בני נוער מתוסכלים מפספוס החופש הגדול ורובם עסוקים במחשבות על הקיץ שהולך ומסתיים. דווקא עכשיו, באמצע הלחימה, הטרור והאלימות, יוצא לדרך מחנה הקיץ השנתי של ארגון "זרעים של שלום" בארצות הברית. במהלכו יפגשו עשרות בני נוער, ישראלים וערבים, כדי ליהנות ולהתחבר אחד עם השני, לצד שיחות עמוקות וקשות על הסכסוך הישראלי פלסטיני. משתתפי המחנה חולקים חדרים משותפים באופן מעורב, כך שתמיד פלסטינים וישראלים ישנו באותו חדר, יבלו באותן קבוצות, ולמעשה יחיו במשך שלושה שבועות יחד.

הפעילות המרכזית של הארגון היא המחנה, במדינה הפסטורלית מיין שבצפון מזרח ארצות הברית. אל המחנה מגיעים מהמזרח התיכון בני נוער מישראל והרשות הפלסטינית, יחד עם מצרים, ירדנים ואמריקאים, אשר באים כצד יחסית ניטרלי בסכסוך.

"כל עוד אתה לא שונא ערבים - זה רעיון נהדר להכיר את האחר"

בניגוד לרוב המחנות אשר מפגישים בני נוער מאזורי קונפליקט, "זרעים של שלום" יוצר בין בני הנוער "דיאלוגים", על הסכסוך. השיחות מתקיימות בליווי מדריכים מקצועיים אשר עברו הכשרה ארוכה בנושא, אולם הם לא מתערבים בתוכן השיחות, אלא רק שומרים על הסדר ומנסים לעזור לכל צד להבין יותר טוב מה אומר הצד השני.

"לדבר עם מישהו אחר זה לא עניין של שמאל או ימין" אומר לנו ענבר לוי מירושלים, אחד מבני הנוער שהולכים לייצג את ישראל במחנה, ערב לפני הטיסה. "זה ממש לא מחנה של שמאלנים וכו'. כל עוד אתה לא שונא ערבים ושטויות כאלה, ואתה מבין מה אתה עושה, זה רעיון נהדר להכיר את האחר, להתחבר אליו ולהבין את מה שהוא אומר".

אופיר גולומבק מנס ציונה, שהייתה לפני שנתיים במחנה ועכשיו חוזרת ללוות את חברי המשלחת, אומרת לנו ש"ביום יום אתה לא עושה את ההפרדה בין הדעות לבן אדם. אתה גם תמיד חשוף בארץ לעניין הזה של 'הוא אויב ואסור להיות איתו בקשר'. כאן אתה לומד להתעלם מזה ולגשר על כל הפערים האלה".

עוד במדור החדשות של פרוגי:

• גל יוסף: "להיות בוגרים ולנשוך את השפתיים"
• בני הנוער שאוהבים את עצמם / כמלאים
• איפה ההגיון? מחזקים את צה"ל בתמונות מיניות

המיונים למחנה החלו לפני מספר חודשים, לקראת אמצע השנה, הרבה מאוד לפני המבצע וכל הסערה כאן. למעשה, הנערים הולכים להיפגש תוך כדי המבצע. אמנם הפעם המחנה לא יכלול בני נוער מעזה, אולם חשוב להזכיר כי גם בגדה המערבית (אזור יהודה ושומרון) עוברת תקופה קשה, הן במהלך מבצע שובו אחים והן במהלך הפגנות והתפרעויות. כמובן שגם בגדה שומעים על המצב בעזה, ומאוד מחוברים אל הפלסטינים ששם.

"חששתי נורא שלא יאהבו אותי, שלא יתחברו אלי, שאני לא אשתלב"

אופיר, שהייתה במחנה גם בזמן תקופה שקטה יחסית, חושבת כי "אנשים יגיעו מאוד הפעם טעונים, משני הצדדים. אם הנוער בחיי היום יום לא כל כך חשוף לאקטואליה, עכשיו זה אקטואליה מסביב לשעון, חשופים לביקורת על הצד השני ולתמונות קשות, דרך הטלוויזיה והפייסבוק. יהיה מאוד קשה לפתח חברויות כי הדיאלוגים יהיו הרבה יותר טעונים וקשים מאשר בעבר". גם ענבר חושש שהמחנה יהיה קשה יותר ממה שציפו אליו לפני מספר חודשים: "בכל הדרך אמרתי שהולך להיות קשה, כי הם לא אוהבים אותנו ויש שנאה ואיבה בין העמים, אבל זה יהיה אפשרי. אחרי תחילת המבצע ראינו שהוא יגלוש כנראה אל זמן המחנה וזה מביא אותי לחשוב מה יהיה. זה יהיה ממש קשה גם לי, זה קשה נורא לעזוב הכל וללכת ליהנות, בזמן שיש קרובים שנלחמים וסופגים טילים. זה יהיה גם עוד יותר קשה להראות להם שאנחנו נלחמים רק כדי להגן".

מלבד הקושי שבמלחמה, המחנה טומן בו קשיים רבים אחרים. "זה לא דבר של מה בכך. זה לטוס למחנה בלי הורים, כשבהתחלה הכרתי רק חבר אחד, זה מקום זר, לא בארץ שלך ולא בשפה שאתה מדבר, אתה לא מכיר את הרוב. היום אני מכיר את כולם, במהלך ההכנות הכרנו והתגבשנו. זה לא מפחיד אבל זה מטריד. יש גם את הדיאלוגים, שאומרים שהם קשים מאוד, מתעצבנים שם ואפילו בוכים. זה טיפה מלחיץ" אומר ענבר. אופיר, שכבר התמודדה עם הקשיים, אומרת ש"בפעם הקודמת חששתי נורא שלא יאהבו אותי, שלא יתחברו אלי, שאני לא אשתלב. לא היו חששות של 'לחיות עם האויב', אבל כשאנשים מדברים על זה הרבה ומכניסים את זה לראש שלך אז זה עובר שם, ואתה חושב על זה מידי פעם. צריך להגיד שאנשים מגיעים פתוחים ובאים במטרה טובה, אז אין סיבה לפחד. האנשים שבאים למחנה לא באים במטרה לפגוע".

בני הנוער שמגיעים למשלחת נבחרים בקפידה

אחד מהתפקידים של צוות המחנה הוא לדאוג שלא יהיו אירועי אלימות, ובכל מקרה אלימות הקל ביותר המעורבים מוחזרים אל ארצם. חשוב לציין גם שבכדי להתקבל אל המשלחות עוברים בני הנוער מיונים ארוכים וקשים, בארץ על ידי משרד החינוך, ובמקומות אחרים על ידי הארגון עצמו, ובכך גם נמנעת הגעה של בני נוער אשר עלולים להוביל לאלימות, ואולי למרבה ההפתעה מקרים שכאלה בהחלט לא נפוצים.

מטרה עיקרית של המיונים היא להכין את בני הנוער אל המשלחת, גם מבחינת שגרת החיים במחנה וגם מבחינת הדיאלוגים. "לא הגעתי מוכן למיונים, הלכתי לשם רק כי זה היה על זמן לימודים" אומר ענבר, "ולאט לאט הבנתי שזה דבר באמת גדול. התחלתי לקרוא חומר ולדבר עם חברים שמבינים יותר בסכסוך ובאקטואליה. אחר כך התחלתי להכין את עצמי נפשית, להבין שאני אשכרה טס לשם, להבין שאני מייצג מדינה ולהבין שזה הולכת להיות חוויה ענקית."

"אני לא הולך לשם כדי לעשות שלום. זה לא שאם אני אדבר איתם יהיה שלום, אבל צריך להבין ששלום עושים עם אנשים ולא עם מדינות" אומר ענבר. "לא בגלל זרעים של שלום ביבי ואבו מאזן יחתמו על הסכם, אבל אם אנחנו נקבל פרספקטיבה אחרת, ואם גם הישראלים וגם הפלסטינים יפיצו שהצד השני הוא לא באמת 'מפלצות' כאלה, אנחנו בדרך לשם".

ארגון זרעים של שלום (Seeds of Peace), הוא ארגון בינלאומי שקם בשנת 1993 (באותה שנה בה נחתם הסכם אוסלו, ובחתימתו נכחו חברי המחנה), על ידי העיתונאי ג'ון וולק ז"ל, במטרה לקרב בני נוער מאזורים "מוכי קונפליקט", כלומר אזורים בהן יש סכסוכים קשים בין מדינות. לצד המזרח התיכון, הארגון פועל גם במזרח אסיה – בהודו, אפגניסטן ופקיסטן, אשר גם ביניהן ישנו אחד הסכסוכים הקשים ביותר בעולם כיום.