מזעזע: מצעד הגאווה בירושלים, שאמור לספק שמחה, ביטחון ותמיכה לחברי הקהילה הסתיים בצורה בלתי נתפסת במיוחד. ישי שליסל, שתקף לפני עשר שנים בדיוק את הצועדים באותו מצעד והשתחרר לפני שלושה שבועות, ביצע ככל הנראה את מעשה הדקירה. שישה נפצעו באירוע סך הכל, מתוכם ארבעה במצב קל, אחד במצב קשה ואחד במצב בינוני.

עוד בערוץ החדשות של פרוגי:

• עולם קטן: הנער התנדב ונפצע / השוטרים התגייסו לכבודו
•  דעה: חיסכון לכל ילד / טוב או רע?
• טור אישי: ״אנחנו כמו גמד שמוקף בענקים״ 

שליסל הוא אותו האדם שפצע חפים מפשע גם במצעד הגאווה שהתרחש בירושלים בשנת 2005, עשר שנים בדיוק מהאירוע שהתרחש היום. באותה התקופה המפגע הורשע ונידון לשלוש עשרה שנות מאסר, אך שוחרר לפני כשלושה שבועות עקב התנהגות מופתית.

© אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"

"מרגע הדקירה הלכנו לגן הפעמון ועכשיו יש נאומי חיזוק. הדגש הוא שגם כשאירוע כזה קורה, אף אחד לא יפסיק אותנו ואנחנו נמשיך להשמיע את הקול שלנו ולדרוש זכויות, גם בירושלים", אמרה טל מריעוז, שהשתתפו במצעד. 

את רגע הדקירה היא משחזרת: "הייתי באמצע הצעדה, פתאום הזיזו אותנו הצידה ועברו אמבולנסים. כמה שניות אחר כך קיבלתי הודעות אם הכל בסדר איתי, ואז כולם כבר התחילו לדבר מסביב. ראיתי מישהי בוכה שתיארה חרדי רץ עם סכין קצב ודוקר אנשים". על התחושות בעיקבות האירוע היא אמרה: "כרגע אני חווה בעיקר סערת רגשות זו פעם ראשונה שאני צועדת בירושלים מחוץ לארון, וציפיתי שהאירוע יהיה אחרת. בעיקר אני עצובה וכועסת שעדיין כל שנה במצעד קורים דברים כאלה".

 

© עמית קוטלר

תומר אוסישקין, פעיל בנוער מרצ שנכח במקום סיפר על האירוע: "בעת שצעדנו, כ-20 דקות מכשיצאנו מגן העצמאות, קריאות מאחורינו הורו לנו בבהילות לפנות את הכביש בעבור רכב אמבולנס ושני רכבי משטרה. כאשר הם עברו אותנו, התפרשנו חזרה והמשכנו לצעוד. לא עברה דקה וכבר קיבלנו הוראה נוספת לעבור לצד ו-4 אופנועי משטרה עברו בין ההמון הצועד. נישארנו עומדים. בעקבותיהם עברו 3 רכבים נוספים. בשלב הזה כבר כולם הבינו שמשהו לא טוב התרחש. דיבורים החלו להציף את השטח על דקירה ועל פצועים. זה התחיל מאחד, עבר לארבעה ולבסוף לשישה. אנשים עמדו במקום בהלם, ומעל לראשינו עברו משפטים כמו "אני לא מאמינה. באותו מקום הייתי בדיוק 10 שנים לפני" או "הדוקר נמלט רגלית עכשיו, המשטרה אחריו". השמחה התחלפה בשניות לעצב מלנכולי עמוק, מהול בכעס על המשטרה. המשכנו ללכת, בשריכת רגליים לעבר גן הפעמון".

"בדרך, התמונה החלה להתבהר. אישה צעירה, בת 20 לכל היותר, מיררה בבכי תמרורים חסר שליטה וקראה "אני הייתי ממש לידו", בעוד צלם חדשות מתעקש לתפוס את פניה המתייפכות ומפגינים כועסים מנסים לגרום לו להניח לה לנפשה, בעוד אחרים, חלקם זרים לה מחבקים אותה חיבוק מקבל".

© אמיתי גלבוע

"בתור לסבית, ללכת ברחוב באופן כללי זה להיות פחות מוגנת. אבל עכשיו, בסיטואציה הספציפית הזאת, במצעד שהדגש שלו הוא על אהבה וקבלת האחר, גם כאן למרבה האירוניה אני מרגישה פחות מוגנת". 

לטל חושב להדגיש: "למרות מה שקרה היום, אנחנו צריכים להבין שזה שההומפוביה הגיעה היום לרמה כזאת של אלימות, זה לא יש מאין. ההומופוביה נמצאית בכל מקום, ולא רק היום, וזה רק מחזק את זה שצריך להמשיך עם מצעדי הגאווה ולהמשיך ולקרוא לקבלת זכויות שוות בחברה".