צועדים אל עבר עולם טוב יותר. דניאל מיליונצ׳שיק הוא נער בן 18 מנתניה שעומד להתגייס בחודש נובמבר הקרוב, אך בניגוד לרבים מחבריו שבחרו לנצל את דקות האזרחות האחרונות לפנאי או לבילויים, הוא החליט לעשות מעשה אמיץ: לצעוד את שביל ישראל מתחילתו ועד סופו, מרחק הליכה מצטבר של אלף קילומטרים, שאמור לקחת כמה חודשים, למטרה אחת ויחידה - איסוף כספי תרומות במהלך המסע והעברתם הישירה לחולי סרטן.

עוד בערוץ החדשות של פרוגי:

• פורסמו בתי הספר הערכיים: אולפנות וישיבות בראש הטבלה
• לא רק צפיפות בכיתות: שבעה דברים שהיינו מצמצמים
• "זאת הייתה חוויה עוצמתית, ענקית ומלמדת"
  

״באופן קשה לתפיסה, המחלה הזו סבבה אותי מגיל צעיר״ מספר לנו דניאל. ״בכיתה א׳, אמו של אחד החברים הקרובים שלי חלתה בסרטן. היא נלחמה במחלה בתהליך ארוך ומייסר, כששיאו היה כשהיא הבריאה וחלתה בשנית. אני זוכר את העצב והדיכאון שלו כשהיא נפטרה, לפני כשלוש שנים. ככל שהלכתי והתבגרתי הבנתי שהקשר שלי למחלה מתעמק, כשמספר האנשים הקרובים אליי שחוו אותה על בשרם הולך וגדל״. 

״למרות שהמחלה ידועה בסדר היום הציבורי, אחוזי האדישות מצד הכלל גבוהים מדי״ דניאל מדגיש. ״בעוד שרוב האנשים בוחרים להמשיך בשלהם, ישנם כה רבים ששגרת החייים שלהם נקטעת כדרך קבע. זו אחת הסיבות שבעקבותיהן החלטתי להתחיל בצעידה של שביל ישראל המלא, מצפון ועד דרום, למען העלאת המודעות למחלה ולמען איסוף תרומות רב ככל האפשר״.

מיליונצ׳שיק מסביר שהרעיון המקורי, שכולל את היציאה למסע המפרך ואת עניין איסוף כספי התרומות עלה במוחו בשלב מסוים בעבר, אך הוא החליט לוותר עליו כשחבריו העלו ספקות לגביו. ״לא מזמן החלטתי לנסות מחדש ולחזור לתוכנית המקורית, רק כשהפעם אותם החברים תמכו בי יחד עם כל הסובבים אותי. רבים מהם עומדים לעבור איתי את המסע הארוך, כי בכל זאת, התבגרנו קצת״

״להקדיש את כל המאמצים״

״אני אמור לצאת לדרך בעשרים באוגוסט. פתחתי בין היתר דף פייסבוק, כשהתוכנית המקורית הייתה להקימו כמה שיותר קרוב למועד הצעידה ולאסוף את כספי התרומות תוך כדי. אני מעריך שככל שאתקרב לסוף כלל האנשים יבינו את חשיבות המטרה שלי״. הצעיר הנתנייתי עתיד להיפגש עם מנכ״לית האגודה למלחמה בסרטן, מירי זיו, וכן עם אנשי מפתח במטרה להיעזר בהם באופן איסוף הכספים, אך ללא קבלת כל תמיכה כספית בהליך המסע. 

למרות שעזיבת את ההנאות שבחיי היום יום נשמע מעשה קיצוני, דניאל מדגיש שהצעידה לא נועדה לשם הנאה מסוימת. "אני עושה את זה למען מטרה מסוימת וחשובה. אני לא מתכוון לענות את עצמי, אבל אני מתכוון להקדיש את כל המאמצים לעניין. אני מקבל המון תמיכה, גם מאנשים שמציעים לתרום וגם מאנשים שמציעים לארח אותי במהלך ההליכה".

"זוהי סוג של שליחות בעיניי" דניאל אומר בגאווה, "מן מחויבות שאני מרגיש, גם כלפי עצמי וגם כלפי אלפים אחרים, ואני מתחזק כשאני מבין שזה למענם. אני לא אדם מיוחד, אבל אני מקווה שביחד עם כל מי שיתמוך, נוכל להפוך לזכרון שישאר בתולדות החברה. שיתוף פעולה יכול לגרום לדברים מדהימים, אבל גם אם ההצלחה תהיה מזערית ואני אהיה היחיד שיתרום מאה שקלים, זה יספק אותי, ויעשה את העולם, לפחות במקצת, לטוב יותר".