יום הכיפורים מקבל אצלי בכל שנה את אותה משמעות. לבקש סליחה מהחברים שבהם פגעתי לאורך השנה וכמובן מהמשפחה שפגעתי בה בכל דרך שהיא, בין אם בדיבור ובין אם במעשים, ובעיקר בחוסר הקשבה ורגישות. אני מודה, תמיד ראיתי את עצמי במרכז, בכל דבר ובכל סיטואציה בחיים, אז רגע לפני שיום הכיפורים מתקרב אני חושבת על הסיטואציות האלו בהן אני מעמידה את עצמי באמצע, נתונה אך ורק לרחמיי העצמיים ולא רואה את טובת הזולת. אני לא אנוכית ולא מתיימרת להיות כזו חלילה, אבל לפעמים קורה שאני מתנהגת כמו אנוכית וזה ממש מכעיס אותי וגורם לי להרגיש שאני לא טובה מספיק, לא לעצמי ולא לאף אחד אחר.

עוד בערוץ החדשות של פרוגי:

• ההורים חששו מהמצב הבטחוני / והסיור בוטל
• כולם בשביל אחד: צופי שבט רמת גן מתגייסים למען עומרי
• גזענות כן בבית ספרנו? נער נעצר לאחר שהכין שיעורי בית

בימים האחרונים הבנתי שזמן זה מתאים להרהר על כל מה שאנחנו עושים, לא רק לאחרים אלא גם לעצמנו. זה הזמן לקבל את עצמנו כפי שאנחנו, עם כל המגרעות והחסרונות. אין זה הזמן לחשוב מה לא בסדר איתנו, מדוע אנחנו חוטאים שוב ושוב בלשון הרע, בדיבור לא יפה, בכעסים ובתכונות שליליות כאלו ואחרות. זה הזמן לחשוב איך נוכל לשפר את התכונות החיוביות שקיימות בנו ואיך נוכל לשמר אותן בתוכנו לאורך זמן רב.

לאחרונה קראתי הרבה טורים שעוסקים ביום הכיפורים. כל הטורים עוסקים באותו נושא - בקשת סליחה מהאחר. אבל מה איתנו? אני יודעת, לבקש סליחה ממי שפגעת בו זה מעשה מאוד יפה כשלעצמו אבל כשמכריחים אותנו, כשאומרים לנו לבקש סליחה טרם יום הכיפורים, זה נראה כל כך פסול בעיניי. אם לא ביקשתי, מה זה אומר עליי? אני אמורה לבקש רק בגלל שיום הכיפורים מתקרב ועל החבר לסלוח לי, אחרת לא יימחלו לי כל עוונותיי? בין כה וכה יום הכיפורים לא מכפר על מעשים שבין אדם לחברו. 

"הזמן הכי נכון לאהוב את עצמכם"

אני חושבת שעל כל אדם לעשות חשבון נפש עם עצמו, לפני שהוא מהרהר במעשיו כלפי אחרים. שכל אחד יסתכל על עצמו במראה ויגיד "אני יפה ככה, איך שאני", למרות השומנים, הפצעים וכל הדברים הקטנים שמפריעים לנו תמיד בעין. יש כל כך הרבה מקרים בהם האדם עושה השוואות בינו לבין אחרים, ולא רק במישור הגופני. "היא יותר חכמה ממני", "הוא יותר מוצלח ממני" ולא חסרות דוגמאות. הבעיה היא, כשמסתכלים על נקודה אחת בלבד ואז ישר חולפות בראשכם מחשבות נוספות על אותו אדם, על נקודות נוספות להשוואה.

מתי יגיע הזמן שתסתכלו על עצמכם, במראה או לחילופין אם מדובר באופי אז בהסתכלות עמוקה, ותאמרו לעצמכם "אני אוהב/ת את עצמי"? הכול מתחיל מאהבה. אם תשדרו אהבה, תקבלו אהבה. יום הכיפורים זה הזמן הכי מתאים ונכון לאהוב את עצמכם, למרות שנכשלתם במבחן, למרות שלא התקבלתם לעבודה שרציתם, למרות שקשה לכם במסגרת המשפחה או החברים, למרות שהשמנתם קצת בתקופה האחרונה, למרות שאתם לא מרוצים מעצמכם מספיק ועוד. לא חסר "למרות", יש כל כך הרבה סיבות לא לאהוב את עצמכם אבל יש לא פחות סיבות לאהוב את עצמכם, ובגדול.

"סליחה מתחילה מקבלה עצמית"

איך זה קשור לסליחה? סליחה מתחילה קודם כל מקבלה עצמית. אם לא תקבלו את עצמכם, לא תוכלו לסלוח לאף אחד אחר כי תמיד תרגישו שאתם אשמים, לא משנה במה ולא משנה איך. אתם תרגישו שהמילים שאמרתם נחרטו על אבן והן לא יכולות להימחק. הדימוי העצמי שלכם כל כך ברצפה שגם אם תבקשו סליחה ממישהו שפגעתם בו, לא תרגישו שהסליחה הזאת שווה את זה, שהיא אמיתית. אם החבר יסלח, תרגישו שהסליחה שלו מזויפת. אתם חייבים לקבל את עצמכם (כמובן גם אני, הרי אין אחד שמקבל את עצמו בלב שלם) ולמצוא את כל הסיבות לאהוב את עצמכם למרות שלפעמים זה מאוד קשה. אני מודה, לא פעם ולא פעמיים נשברתי וחשבתי לעצמי: "למה אני לא היא?" אבל לאט לאט הבנתי שאני לא יכולה להיות היא, כי אני מי שאני וככה כולם מקבלים אותי. גם אני אמורה לקבל את עצמי, בדיוק כמו כל אחד אחר, כי אם לא אקבל את עצמי מי יקבל אותי?

אני מבקשת, מכל הלב ובכנות עמוקה: אל תבקשו סליחה על זה שאתם שמנים, על זה שנכשלתם, על זה שאתם רזים, על זה שאתם נמוכים ועל זה שאתם גבוהים. אל תבקשו סליחה על זה שאתם אתם. תבקשו סליחה שאתם לא אוהבים את עצמכם כמו שצריך, כמו שאתם אמורים לאהוב את עצמכם, אבל קודם כל תסתכלו על עצמכם. תראו כמה תכונות טובות יש לכם, כמה אתם יפים, מוצלחים וחכמים. אתם יכולים להיות גאים בכם! בבקשה, אל תשאפו להיות אדם אחר שהוא לא אתם, כי אתם טובים בדיוק בכל מה שאתם עושים ומביאים לסביבתכם.

אני מאחלת שנדע לקבל את עצמנו כפי שאנחנו, שנדע לאהוב את עצמנו ולבקש סליחה מכל הלב. תזכרו: יום הכיפורים הוא לא רק הזמן לבקש סליחה מאחרים, אלא בעיקר מעצמנו.