זה סיפור עצוב. גילי קנר ז”ל, נערה צעירה בת 13 וכמה חודשים בלבד, התאבדה בסוף חודש מרץ האחרון. החברות שלה מספרות עליה רק דברים טובים, ומאז שביצעה את המעשה מאות אנשים, שאת חלקם אפילו לא הכירה, הביעו חמלה כלפיה ברשתות החברתיות. כמעין מחווה אחרונה למען הנערה שחיה הסתיימו הרבה לפני הזמן, החליטו החברות שהכירו את גילי לצייץ בטוויטר ליוטיובר האהוב עליה, מתיו לאש, ולספר לו על המקרה. לאש עצמו הגיב גם הוא כמעט כמוהן, נזכר בציוצים אחרונים שקנר צייצה לו כמה ימים לפני שלקחה את חייה, ואף הקדיש לה חלק נכבד בסרטון שהעלה, בו הוא מספר עליה ובוכה.

I wish I would of gotten a chance to meet you. 😭 #RIPGILI pic.twitter.com/uY6uKvcUWN

— Matthew Lush (@MatthewLush) 30 במרץ 2016

אך הסיפור ממש לא נגמר כאן. בהחלטה משותפת, ארבע חברות קרובות של גילי החליטו לקיים מפגש פאנדומים (מעריצים) לזכרה, בדיוק כמו אותם מפגשים שהיא עצמה נהגה להינות מהם. כל הכנסותיו של המפגש יועברו כתורמה לעמותת ער”ן - עזרה ראשונה נפשית, במטרה למנוע מקרים מהסוג הזה בעתיד. המפגש יתקיים בחול המועד פסח, ב26.4 בפארק הירקון. ימכרו בו כל מיני פריטי מעריצים של אמנים דוגמת "וואן דיירקשן", ביניהם צמידים, פוסטרים ועוד, צמידים מיוחדים לאירוע וכנראה אף יוקמו דוכני אוכל ושתייה. שוחחנו על הכל עם המארגנות עדן, שרית, מאיה ותמר, שבראש ובראשונה מספרות שהן פשוט לא יכולות להפסיק לחשוב על גילי.

© צילום מסך מהפייסבוק

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• בקרוב אצלך: איך להינצל מהדודות והסבתות בליל הסדר?
• בלי להתאמץ: כך תמצאו את האפיקומן בליל הסדר
• המסע לפולין: מעבדות לחירות, ממוות לחיים, מגלות למדינה

-איך הכרתן את גילי ז”ל?

עדן: "הכרתי את גילי לפני שנה וחצי, דרך הפייסבוק כמו שהכרתי את רוב החברים הכי טובים שלי. היא ראתה שאני כותבת סטטוסים (בפייסבוק) חיוביים שבהם אני נותנת מוטיבציה לאנשים, וזו הסיבה שהיא פנתה אליי בהודעות הפרטיות - כדי לקבל תמיכה ובעיקר אוזן קשבת. תמיד שמחתי לעזור לה, להקשיב, לתת לה את מה שטענה שלא קיבלה במציאות - חיבוק ותמיכה פנים מול פנים, מחברים בבית הספר. ובכל זאת, נפגשתי איתה רק פעמים בודדות במפגשי מעריצים בתל אביב, מכיוון שהיא גרה רחוק."

שרית: "את גילי הכרתי דרך הפייסבוק, לפני שנה וכמה חודשים, ואני יכולה לומר שהספקתי להכיר ילדה מדהימה שאין כמותה. הספקתי להכיר בה כל כך הרבה צדדים ותכונות, ואני כל כך שמחה שהספקתי להכיר אוצר שכזה. היא הייתה כותבת ומרגמת פאנפיקים, שאלה בעצם סיפורים פיקטיביים שמעריצים כותבות על אדם מפורסם, ה”איידול” שלהם. במקרה של גילי, היא תרגמה כמה וכמה ומהפאנפיקים וכך גם יצא לי להכיר אותה, היא המליצה לי לקרוא את אחד מהם שהיא תירגמה ומרוב שהייתי סקרנית לקרוא את ההמשך, התחלנו לשמור על קשר מתמשך ומשם הכל היסטוריה. במציאות, נפגשנו לראשונה במפגש מעריצים של "וואן דיירקשן" שהתרחש בחודש אוגוסט האחרון, והיה בלתי נשכח. היא הייתה אז כל כך מאושרת לפגוש אותי ואת החברות הקרובות שלה, ובאמת - המפגש הזה עשה לכולנו כל כך טוב. הפעם השניה, והאחרונה לצערי, שהספקתי לפגוש אותה הייתה במפגש נוסף כזה בסוכות. אין בפי מילים לתאר כמה אני שמחה שזכיתי לפגוש אותה במציאות לפחות פעמיים."

תמר: "הכרתי את גילי במפגש ששרית דיברה עליו. ראיתי את הצמידים שהיו לה על היד ומיד רציתי להכיר אותה. מפה לשם הסתובבנו כל המפגש יחד והחזקתי לה את היד. היא תמיד הייתה אומרת לי שאני כמו אמא שלה או כמו אחות גדולה, כיוון שכל מפגש שהייתי איתה אחר כך - שמרתי עליה. בהזדמנות זו אני רוצה להגיד שפאנדום (קבוצת מעריצים) הוא בהחלט דרך למציאת חבר נפש. וההוכחה לכך היא שהוא עזר לי למצוא את גילי."

© צילום פרטי

-ספרו על ההחלטה, הלא פשוטה, לקיים מפגש כזה

מאיה: "יום או יומיים לאחר מה שקרה, אחרי שהתחלנו לעכל, כבר חשבנו על קיום מפגש לזכרה. המפגשים הם הדבר שהפגיש בין כולנו במציאות וגרם לנו ליצור זיכרונות מדהימים וחוויות מרגשות וכיפיות, ולכן זה היה נראה ברור וחשוב שנעשה מפגש אחד כדי להנציח את גילי ואת כל החוויות שעברנו יחד. ממש ברגע שהוצע הרעיון כולם הבינו כמה זה מתאים ותמכו, וככה התחלנו לארגן את המפגש. אפילו החלטנו גם למכור צמידים מסיליקון עם משפטים אופטימיים, כשכאמור כל הרווחים יועברו כתרומה לער”ן". 

גם עדן, תמר, ושרית מסבירות שהיה לכולן מעין דחף לקיים מפגש כזה, מכיוון שכך כולן הכירו את גילי ונהגו להיפגש איתה, ומשם מגיעים הזכרונות הכי טובים שלהן איתה - כשהיא מאושרת.

-מה המסר שהייתן מעבירות לנערים או נערות שנמצאים במצב של גילי שקוראים את הכתבה?

עדן: "שלכל בעיה יש פתרון, והתאבדות היא בהחלט לא הפתרון. לא משנה כמה קשה, תמיד צריך לזכור שהחיים מורכבים מתקופות, אני חושבת שכדי להיות ראויים לתקופות הטובות ביותר בחיינו צריך להתמודד גם עם הרעות. יש המון ארגונים וגורמים שונים, כמו ער”ן, אליהם ניתן לפנות במצבים מסוג זה. הם ישמחו לעזור בכל מה שצריך. אל תחשבו על מעשה אובדני כזה לעולם, תחשבו שכל בן אדם שאי פעם דיברתם איתו - יפגע, ואפילו יותר מזה - יישאר עם רגשות אשמה ובעיקר עם חור ענק בלב במשך כל חייו. לכן, אל תעשו את זה. אל תעצרו את החיים שלכם ככה. אם לא בשבילכם, אז בשביל האנשים שאתם אוהבים".

תמר: "מגיע לכם להיות מאושרים. כל החיים לפניכם, כל אחד יכול להגשים את החלומות שלו ולחיות את חייו כרצונו, רק צריך לחכות בסבלנות לעתיד. העיקר הוא לא לוותר ולהאמין בעצמך. גם אם אתם חושבים שאתם לבד, זה לא נכון. אף אחד אף פעם לא באמת לבד בעולם. תמיד יהיה מישהו, לפחות אחד, שיהיה מוכן להיות שם בשבילך - גם אם הוא לא מכיר אותך".

מאיה: "התאבדות היא פתרון נצחי לבעיה זמנית. אתם חשובים בעולם הזה, ואם אתם צריכים משהו אני אישית תמיד אהיה פה בשבילכם מתי שצריך. תחייכו, תשמחו, תצחקו, ותזכרו תמיד שגם אם לא הכל טוב - הכל לטובה".

שרית: "תזכרו שזו רק תקופה, ושעם קצת כוחות מבפנים והרבה עזרה מבחוץ אתם יכולים לצאת מזה. תשארו חזקים ואל תאבדו את התקווה לחיים מאושרים".