"אמרו לי שארגיש חלק ממשהו גדול. וכרגע אני מרגישה חלק קטן. קטן מדי. כאילו בכלל לא שמים עליי. אני מרגישה כאילו זו צביעות שאני משתתפת במופע הזה, כי תכלס נותנים לי להשתתף רק כדי שארגיש חלק, וגם זה בכאילו. ולעומתי, יש בנות שמופיעות בהכל במשך ארבע פעמים לפחות. תמיד מקדימה, באור הזרקורים".
זהו רק חלק קטן מהפוסט שפרסמה גל גביש, שסיימה את לימודיה בתיכון ובמקום להנות בטקס הסיום, זה מה שהרגישה.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• תשובות לבחינת הבגרות באנגלית: מועד ב' קיץ 2016
• בדרך לאליפות עוצרים בדנמרק: הכירו את נבחרת הריקודים הסלוניים
• יצירה צעירה: "לעודד נוער ליצור סרטים בעל תוכן מחשבה"

שוחחנו איתה בשביל להבין קצת יותר את התחושות הקשות שהיא מספרת עליהן. "אני מרגישה שהמופע משקף את השנים שלי בבית הספר העל יסודי מכיוון שבשכבה לא כל כך הצלחתי להתחבר לאנשים וכתוצאה מכך לא ממש בלטתי. אני חושבת שבמופע הסיום באמת אפשר לראות את זה, כלומר, המקובלים נמצאים בקדמת הבמה וכל השאר צריכים להילחם על המקום שלהם".

"עדיף רקדנים שמחים שעושים הופעה שהם גאים בה, מאשר מדוכאים שעושים הופעה יפה"

גל היא לא התלמידה היחידה שלא מרוצה מהליהוקים וההעמדות במופע, "הרבה בנות מתוסכלות בגלל ששמים רק את הרקדניות הטובות בקדמת הבמה. במהלך הריקוד אפשר להחליף מקומות אבל במופע שלנו לא עושים את זה, וכתוצאה מכך אני מרגישה שאני לא מראה את הכישרונות שלי במופע הסיום וזה חבל לי".

"אני חושבת שגם אני קצת אשמה בזה כי לא נלחמתי בזמן ונזכרתי ברגע האחרון אבל בעיקרון ההעמדות הן החלטה של הכריאוגרפית. אתמול תלמידה אמרה לה שרק הרקדניות המקצועיות מקדימה והיא לא נתנה סיכוי שווה לכל הבנות, והיא ענתה לה שהיא יכולה להיות מקדימה ולעשות פדיחות לכל השכבה. פשוט מדכאים אותנו ואני חושבת שעדיף רקדנים שמחים שעושים הופעה שהם גאים בה, מאשר רקדנים מדוכאים שעושים הופעה יפה".

חשבת לא להשתתף במופע או להתמרד עם שאר המשתתפים שמרגישים כמוך?

"התחלתי לחשוב על לא להשתתף אתמול כשהייתי בסערת רגשות, אבל היום אני חושבת שעדיף שאני אעלה על הבמה ואחייך כי זה גם מופע הסיום שלי גם אם אני מאחורה".

את מי תזמיני למופע הסיום?

"משפחה קרובה וכמה חברים שבאים למרות שאמרתי להם שאין צורך, אבל הם אמרו שהם באים לעודד אותי. קצת חבל לי שהם ממש יתאמצו לראות אותי בגלל שאני מאחורה".

"אם הם רוצים רק את המוכשרים, שיגידו מראש"

איך התפקידים למופע לוהקו?

"בחלק של הריקוד הגיעה כריאוגרפית מבית ספר אחר שלא מכירה את רוב התלמידות אלא רק חלק מהבנות בגלל שהן רקדו אצלה בעבר ואותן היא שמה מקדימה ואת כל השאר מאחורה, אבל אני חושבת שמופע הסיום הוא של כל השכבה ואם המארגנים רוצים שרק המוכשרים יופיעו אז הם לא היו צריכים לפתוח את ההרשמות לכולם בגלל שאני באופן אישי לא מרגישה חלק מהמופע כרגע. אם הם רוצים מופע של המוכשרים בשכבה אז חבל שהם לא אמרו מראש, הייתי עומדת בקהל ומוחאת כפיים ולא מבזבזת שבועיים בחזרות למופע".

גל וחבריה לתיכון © צילום פרטי

ניסית למצוא פתרון למצב שלך?

"הרגשתי שאין לי עם מי לדבר, מכיוון שכשהתקשרתי לברר לגבי הגשת מועמדות למנחים אמרו לי שהמנחים כבר נבחרו אז הרגשתי שאין לי בשביל מה להילחם בזה. אתמול התקשרתי למחנכת שלי וסיפרתי לה איך אני מרגישה אבל היא הבהירה לי שאין כל כך מה לעשות".

"הפריע לי מאוד שהעדיפו לתת לילדים בולטים ומקובלים את הבמה, מאשר למופנמים יותר"

גל היא לא היחידה שמרגישה שמדכאים אותי ולא נותנים לה להוכיח את עצמה במופע הסיום. צחי ברשבסקי למד בבית הספר "רמת יוסף" הממוקם בבת ים, הוא מספר לנו על חוויתו מטקס הסיום. "הייתי באודישנים למופע הסיום בתחום השירה, ובסוף החליטו לקחת אנשים שכבר משתתפים בתפקידים אחרים במקום לצרף חדשים".

ניסית לערער על ההחלטה שלהם?

"דיברתי עם המחנכת שלי, והמארגנים הסכימו להתפשר שאשתתף בקטעי ריקוד, אבל לא הייתי מעוניין למרות שההחלטה לא להשתתף מאוד אכזבה אותי".

הגעת לצפות במופע?

"באתי לראות את המופע עם הורי ולשמחתי לא הרגשתי שאני מאכזב אותם בגלל שאני לא מופיע, אבל הפריע לי מאוד שהעדיפו לתת לילדים בולטים ומקובלים את הבמה, מאשר למופנמים יותר".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "מדיניות המשרד היא להעניק הזדמנות שווה לכל ילד וילד, ומבחינת המשרד כל ילד הוא עולם ומלואו, וכל ילד מוכשר בתחומו".