בגרות בחינוך מיני בבתי ספר דתיים - האם יש חיה כזאת?

בעיניי חילונים הדבר עשוי להישמע תמוה, אך כאשר מגיעים אל החינוך הדתי מדובר בחידוש של  ממש.

בעקבות מחקרים שנעשו בעבר בנושא וההתפתחות הטכנולוגית המודרנית, מצאו עצמם בני נוער דתיים במערבולת של תחושות וגירויים שכעת מתברר כי הקושי להכיל אותם לבדם הוא גדול מנשוא.

כך קורה שבוגרים ובוגרות החינוך הממלכתי הדתי (בוגרי ישיבות תיכוניות ואולפנות שקיבלו חינוך דתי ציוני) גולשים באינטרנט, נכנסים לפורומים וקבוצות שונות ברשתות החברתיות ושואלים בחשאי תחת שמות בדויים שאלות על נושאים שקשורים למיניות. 

הרב אלי שיינפלד, מחנך בישיבה התיכונית "חורב" בירושלים ומחבר הספר "היצר, הלב והאדם", מבטא היטב את הקונפליקט שבו שרויים המתבגרים הדתיים, שעם כל רצונם הטוב של המבוגרים לחנכם לעולם פתוח-תרבותי-ישראלי, הם אינם מבינים מה אסור ומה מותר. "מצד אחד אומרים שהיצר הוא טוב אבל מצד שני אומרים שהוא אסור", וזה מה שיוצר את הבלבול לדבריו, מה שעלול להוביל יותר מאוחר להתנהלות לא תקינה, מלאת חששות ורגשות מעורבים בחייהם כבוגרים.

לאחרונה הוחלט כי נערים בתיכונים הדתיים ילמדו בכיתות את נושא החינוך המיני, במסגרת יחידת בגרות מיוחדת שיחבר הרב שיינפלד כבר מהשנה הבאה. בישיבות התיכוניות לעומת זאת, מעדיפים שלא להתחייב לתכנית הלימודים לבגרות ובינתיים מעוניינים להשאיר אותה כתכנית נפרדת שתיכנס למערך הלימודים בישיבה.

ומה חושבים על כך התלמידים?

שמואל מוניץ (17) תלמיד הישיבה התיכונית "מקור חיים" הממוקמת בכפר עציון, חושב שחייבים לאמץ את הרעיון: "בנים כל כך זקוקים לזה. כשלא מדברים - עושים, או לחלופין מאמצים תפיסות נוצריות קתוליות שמרניות". מוניץ טוען שדווקא הדיבורים על הנושא יעשו יותר טוב מאשר הגשה למבחן בגרות מכיוון ש"לבחינות בגרות יש נטייה להמאיס על התלמידים את החומר הנלמד, וזה מה שעלול להתרחש גם בבגרות הזאת".

ס' הוא תלמיד בן 18 מהתיכון הדתי אמי"ת גוש דן במרכז הארץ, זה בחר שלא להיחשף והוא מסתייג לגמרי מהרעיון ללמוד לבגרות תכנים הקשורים בחינוך מיני: "תלמידים דתיים במילא לומדים הרבה כל היום ואם יכניסו עוד שיעור ועוד יחידה לבגרות זה יהיה מיותר כי יקרסו מעומס יתר". לדעתו המידע שהוא מקבל בבית הספר על הנושא הוא מספיק ואין שום צורך ללמוד על כך לבגרות "הוספת חומר רק תהפוך את העניין למלאכותי ואולי גם יגרור אחריו השלכות הרסניות יותר כמו דיכאון", הוא טוען "גם ככה יש תחושה שמנסים לסרס אותנו, עדיף להשאיר את זה בגדר שיעורי חינוך".

נקודה נוספת שאותו תלמיד מעלה היא חוסר ההתייחסות בחינוך הדתי לנטיות חד מיניות: "בבתי הספר הדתיים כמעט ולא מדברים על הומוסקסואליות וזה משהו שיכול לעורר אצל התלמידים מצוקה רבה".

א' סטודנט דתי (24), בוגר ישיבה תיכונית מאזור השפלה שעוררה הדים רבים בכלי התקשורת בעקבות פרשייה מינית קשה, מסכים שיש צורך בשינוי ומציין כי, "החינוך המיני הוא הכרחי אבל מעבר לכך חשוב יותר שיהיה מפוקח על ידי משרד החינוך, מכיוון שחלק מהתכנים שמעבירים מחנכים בעולם הישיבות התיכוניות אינו עובר סינון ולכן הוא עלול לייצר פגיעה רגשית ואף עתידית בבני הנוער וביחס שלהם כלפיי מיניות".

בניגוד לנערים הדתיים שלומדים בישיבות תיכוניות ובתיכונים דתיים, אצל הבנות כבר קיימת תכנית לימודים מאורגנת לבגרות העוסקת בהכנה לחיי משפחה מזה שנים רבות.

האם אנחנו לא מקדימים את המאוחר כאשר מורות משוחחות עם נערות בגילאי 16 עד 18 על הקמת בית ומשפחה?

לפי דעתה של אורנית קמינסקי (22), בוגרת האולפנה לאומנויות בירושלים וסטודנטית במרכז האוניברסיטאי אריאל, אין דבר פסול בחינוך הנערות לחיי נישואין: "התכנית שאותי לימדו בכיתה י"ב באישות (יחסי מין - א.ק.) הייתה מאוד ריאלית", היא אומרת ומוסיפה: "בנות הרבה יותר בוגרות מבנים בשלב הזה, זאת עובדה, הן חושבות על חתונה משפחה והמשכיות ובכלליות הן מקבלות כלים טובים". אך בנושא הכנסת המקצוע לבחינת הבגרות היא מסתייגת: "נערים דתיים כמו נערות דתיות לא צריכים לגשת לבחינת בגרות בנושא כזה. אלו הם תכנים העוסקים בכישורי חיים כמו קורס קרב מגע, קורס מד"א והצלת חיים שכיום מועברים בכל הישיבות והאולפנות ברחבי הארץ,זה משהו הכרחי שכולנו חייבים לדעת , אבל אין טעם להיבחן עליו. הרי אין זה משהו לימודי אלא תיאורטי". 

בניגוד לאורנית, ש' (17) תלמידת אולפנה באזור ירושלים, שבחרה להישאר בעילום שם, טוענת שיש בהחלט מקום לשיפור גם בתכנית הלימוד של הבנות: "צריך לדבר על דברים שקשורים להתבגרות של הנערות ועל קשרים שהן חוות בגיל הזה ופחות להסביר על חתונה, לכוון אותן להבין מה הן מחפשות בזוגיות מכיוון שהן לא בשלות עדיין לחיי נישואין".

את הטענה שלה מחזקת מ' (21) סטודנטית מצפון הארץ שלומדת באוניברסיטת בר אילן שבחרה גם היא להשאר בעילום שם. כשנשאלה על זכרונות הקשורים בלימוד לבחינת הבגרות באישות וחיי משפחה באולפנה, היא הביעה תסכול רב: "מה שאני זוכרת בעיקר מהלימודים בתיכון זה הלכות אבל חוץ מזה כלום. מצד שני יכול להיות שזה לא רק תלוי בתכנית הלימודים אלא בעוד פרמטרים שאנחנו לא לוקחים בחשבון כמו למשל המחנכת, מה היא רוצה להעביר בשיעור ואם בכלל יש לה גישה או רתיעה מלהעביר את הנושא לתלמידות שלה, יכול להיות שיהיו מורות או מורים שיעדיפו להתחמק וגם אם המערכת תכפה עליהם לדבר על כך בכיתות זה לא יעזור". ובאשר לבחינת הבגרות, לטעמה זה כלל לא רלוונטי מכיוון שזה משהו אינדיבידואלי שכל אחד מרגיש כלפיו אחרת, אין כאן 'נכון' או 'לא נכון'.

תגובתה של הרבנית דבורה רוזנברג, הממונה על תכנית הלימודים "בית חינוך ומשפחה" בחינוך הממלכתי דתי: "חלק מהטענות המוצגות מאוד מוכרות ועלו בעבר בפאנלים ודיונים שערכנו עם תלמידים, כיום יש שתי תכניות שהכנסנו לבתי הספר כחלק מתכנית הלימודים, האחת נקראת "המשפחה הדתית - חינוך להתמודדות בעולם משתנה" והיא קיימת כבר 6 שנים, בערך משנת 2006. היא מיועדת לשני המינים ועוסקת בשאלות ודילמות שמעלים התלמידים, הרצון הוא להעביר אותה בצורה חוויתית ורחבה ולפתח שיח אמיתי ורגשי עם התלמידים. היא בפירוש אינה מהווה תכנית לימודים לבחינת הבגרות אלא מבקשת לגעת בתלמידים באופן לא פורמלי. בנוסף לכך, נכתבה תכנית לימודים חדשה שתכלל בתוך בחינת הבגרות של לימודי התורה שבעל פה (תושב"ע) שנקראת "בית חינוך ומשפחה" ומשנה הבאה תהיה מיועדת גם לבנים ולא רק לבנות. עד עכשיו הייתה יחידה אחרת שקראו לה "אישות משפחה" שלמדו הבנות באולפנות וגם קבוצה מאוד קטנה של בנים שניגשו לבחינת הבגרות בתושב"ע בתיכון".

אבל מדוע מכריחים את התלמידים ללמוד חומר שעוסק בכישורי חיים ולא בידע מקצועי?

"החלטנו שבתור אנשי חינוך, מערכת חינוכית צריכה לקחת אחריות על העיסוק בנושאים שעומדים בראש התלמידים, לא רק מבחינה רגשית אלא גם מבחינה אינטלקטואלית ועיונית. במאה ה-20 נכתבו המון ספרי עזרה עצמית שחלק גדול מהם עוסק בתהליך של משפחתיות וזוגיות. מדברים על כחצי מיליארד 'ספרי עזרה עצמית' מכל הסוגים בעולם ובמדינת ישראל עצמה נכתבו כ-200 ספרי יהדות משנות ה-80 ואילך שבנויים על זוגיות והכנה לחיי נישואין. כלומר שהנושא בוער והפך לחלק מחיינו, אין אפשרות להתעלם ממנו".

אף על פי כן, מדובר בדברים רגשיים שאם מלמדים אותם על הנייר הם עלולים להפוך לחומר יבש

"כמו שתלמידים ניגשים לבחינות בגרות בפסיכולוגיה וסוציולוגיה שהם גם תחומים רגשיים וגם מבוססים על תיאוריות וגישות, כך גם הלימוד על חיי אישות ומשפחה. צריך באמת לשאוף שיהיה שיח פעיל ולא יבש, ובבגרות יתייחסו לגישות שונות ולתפיסות שונות. אבל כמובן שתוכל להיות אפשרות להתייחס לסוגיות שונות ללא שיפוטיות כמו אהבה, המחוייבות בין בני משפחה ובני זוג".

"בתוך אוכלוסיית הבנות יש שלוש קבוצות וכל קבוצה מגיבה אחרת לנושא. יש קבוצה גדולה שמתעניינת ומרגישה קרובה אליו, יש קבוצה שנייה שמאוד מתעניינת בהגזמה מכל מיני סיבות ויש קבוצה אחת כמו שתארת שלא מרגישה את החיבור, אבל יכול להיות שחלק מאותן בנות לא ילמדו על כך אף פעם בצורה מסודרת ורצינית ולכן כן חשוב לנו ללמד אותן בגיל הזה".

לגבי נטיות מיניות כלפי בני אותו המין היא אומרת: "גם זה עלה לאחרונה ואנחנו עושים מהלכים לבירור מעמיק יותר. אותו תלמיד בן 18 מאזור המרכז, צודק שאם יש תלמיד שהוא במצוקה והוא אינו מסוגל לפנות לאף גורם מבוגר או מוסמך אז הוא בבעיה קשה. אשתדל לומר זאת בצורה יפה אבל אם יש מורה שלא יכול לפתח שיח רגשי עם התלמיד הוא כנראה לא עושה את עבודתו נאמנה ואין מקומו בשדה החינוך".

לסיום היא אומרת: "אני מאמינה שאפשר לדבר על הכל  ושצריך למצוא את הדרך הנכונה ואת השפה הנקייה.שתלמידים ידעו שיחסי מין לא סותרים את התורה, בגלל זה אנחנו רוצים ללמוד ולהפוך אותה לחלק מחיינו".

האם האנונימיות של חלק גדול מהמשתתפים בכתבה והמבוכה הרבה מצביעים על כך ששינוי מגמה בנושא חינוך מיני במגזר הדתי הוא דבר נצרך, האם אנו עומדים בפתחה של מהפכה? אתם מוזמנים להגיד לנו מה אתם חושבים על זה בתגובות לכתבה.

>> הצטרפו לעמוד הפייסבוק של פרוגי