כתב "פרוגי" נפגש עם נועה מנדלמילך מבית הספר הריאלי בחיפה לראיון בו היא מספרת על החוויות שחזרה עימן מהמסע לפולין לפני מספר חודשים. 

האם היו לך לבטים, חששות או התלבטויות בקשר למסע? 

"יצאתי לפני המשלחת לפולין לעוד משלחות ככה שהחשש העיקרי שלי היה איך אני אתמודד רגשית עם מה שנראה ונחווה במקומות שנהיה בהם".

את חושבת שהמסע צריך להיות מסע אישי, עם חברים או עם המשפחה?

"לעשות מסע כזה לבד זה משא גדול מאוד לדעתי, אולי אפילו גדול מידי, גם לחזקים נפשית מבינינו. אני חוויתי את המסע עם חברים מהשכבה, וזה בהחלט אחד הדברים שעזרו לעבור אותו ולהתמודד עם התכנים", היא אומרת.

"בתוך המסע הזה אני חושבת שכל אחד אמור לעבור איזשהו מסע עם עצמו, התכתבות פנימית בין מה שהוא רואה בעיניים ושומע מהמדריך לבין מה שהוא יודע והמטען שהוא מביא איתו מהבית בנושא. לא משנה לדעתי משפחה או חברים", היא מוסיפה ומנמקת: "העיקר סביבה תומכת, אנשים שבסוף היום תוכל לפרוק אצלם  ואיתם רגשות ומידי פעם גם 'לשבור' את את האווירה הכבדה בהומור". 

מתי במהלך המסע נפל לך האסימון שאת נמצאת במקום שבו הכל קרה לפני שבעים שנה?

"אני לא יכולה לסמן רגע אחד כזה. כן היו רגעים קשים, של התחברות לאנשים ניצולי שואה מהמשפחה שהתחברתי לסיפורם במקום הרלוונטי, היה רגע ביער שביקרנו בו ועמדנו לפני קברי אחים של עיירה שלמה, רגעים שבהם סיפור שסופר צבט בלב, הזכיר משהו הבית. רגע חזק אחר שחזר כמה פעמים היה שירת ההמנון בסוף הטקסים שעשינו באתרים בהם ביקרנו", היא נזכרת.

>> המסע בפולין מהעיניים שלו

באיזה מקום היה לכם הכי קשה לבקר?

"היה לי הכי קשה ביותר ממקום אחד במוזיאון אושוויץ כשרואים את כל החפצים, ומבינים שהאפר בבריכת האפר שראיתי קודם בבירקנאו היה באמת אנשים, שהביאו איתם כלים, וטליתות, נעליים ומזוודות. גם במיידנאק היה קשה. היכן שנשארו שרידים יחסית ממשיים", היא עונה.

כמה תלמידים מהשכבה יצאו?

"יצאנו משהו כמו 320 תלמידי י"א מתוך שכבה של 455".

את חושבת שתרצי לחזור לפולין שוב אחרי המסע?

"חזרתי לפולין אחרי המסע במסגרת משלחת אחרת של בית הספר והכרתי שם אנשים שאני שומרת איתם על קשר. הדבר הזה בהחלט גורם לי לחשוב על חזרה יום אחד לפולין מטעמים חברתיים. אני חושבת שפולין היא לא רק ארץ של מוות גם אם ככה היא נתפסת על ידי יהודים וישראלים. גדל שם דור חדש, בן גילנו, שיש לו הרבה דיאלוג עם העבר".

את תתמכי בעתיד באחים והילדים שלכם לנסוע למשלחת?

"בהחלט".

מה התובנה שקיבלת אחרי שחזרת לארץ מהמסע?

"התובנה שלי מהמסע הייתה שאנחנו צריכים להעריך את מה שיש לנו. דור הסבים שלנו הקים לנו יופי של מדינה בהתחשב במה שעבר עליו לפני שבעים שנה. אז כן, יש מה לשפר ולשנות, זה עוד לא מושלם, אבל צריך להפסיק להתבכיין. אנחנו צריכים להעריך את החיים שלנו, כי החיים שלהם התהפכו ברגע אחד ונהפכו לגיהנום ובכל זאת תראו מה הם הצליחו לבנות".