יום השואה 2012, כתב "פרוגי" נפגש עם רועי פלאח (17) מתיכון בגין בראש העין שיצא למשלחת לפולין עם הנהגת מדריכי של"ח וידיעת הארץ הצעירים של מחוז מרכז. בראיון של אחד על אחד הוא מספר על החוויה הקשה שעבר ועל המשמעות של המסע בקבוצת החברים.

היו לך התלבטויות טרם היציאה למסע?

"לא היו לי שום התלבטויות, היה לי ברור שאני יוצא. אבל האמת היא, שלא ידעתי לפרט באמת את הסיבות למה", הוא עונה.

אתה חושב שהמסע צריך להיות אישי, עם החברים או עם המשפחה?   

"המסע הוא אמנם בקבוצה, אבל הוא מסע אישי. בסופו של דבר, בלילה, לפני שהולכים לישון, כל אחד נשאר עם החוויות שלו, המחשבות שלו והדברים שנחרטו לו בראש, רק לו. אני לא חושב שאת המסע צריך לעבור עם המשפחה. חברים הם לדעתי האופציה הטובה ביותר, ורצוי שיהיו טובים", הוא עונה.

מתי נפל לך האסימון שאתה נמצא במקום שבו התרחשו הזוועות הכל כך קשות לפני שבעים שנה?

"ביום השני, כשנסענו ליער לופוחובה (בורות הירי - ע.ש.) התחלתי להבין באמת את גודל המקום הזה שאנחנו נמצאים בו. משהו באווירה, במראה של המקום, ביער, גרמו לי להתחבר בפעם הראשונה", הוא מספר.

מה היה הרגע הכי קשה עבורך במסע?

"זה היה בסוביבור. זה די אבסורד, כי חוץ מהר האפר, אין שם כבר כלום, פשוט כלום. אבל משהו בהר שנגלה אלי בפעם הראשונה והטקס המצמרר שנערך בסוף הביקור בסוביבור, גרמו לי לחוויה הקשה ביותר, אך גם הגאה ביותר. כשעמדנו בסוף ושרנו את התקווה במלוא העוצמה, הייתה תקווה באוויר, משהו קסום. באותו הטקס הודלקו גם משואות הנצחה ע"י אנשי העדות שליוו אותנו. לא אשכח לעולם משפט שאמר איש עדות לפני הדלקת המשואה: 'על אף הכל ולמרות הכל, עם ישראל חי'", הוא נזכר.

מה היית מציע לחבר'ה לפני היציאה למסע לפולין?

"לפני המסע, הייתי ממליץ קצת לחקור בעצמכם ולהיות קשובים בהכנות. המסע מאוד צפוץ מבחינת לוח הזמנים וצריך להספיק המון בכלום זמן. ידע קודם יעזור להבין את ההסבר של המדריך ויתרום גם לחוויה וגם להבנה. בנוסף לכך, הייתי ממליץ לכל מי שמכיר ניצול שואה, או שיש לו סיפור שואה כלשהו, לחקור אותו, לשמוע ולהתעניין. זה באמת מוסיף המון", הוא מייעץ.

מה התובנות שחזרת עימן מהמסע?

"אני חושב שחזרתי עם התובנה העצומה שעכשיו אני שגריר של העניין. אבל אני לא מרגיש שחזרתי עם מסקנה מסחררת. יצאתי עם לא מעט שאלות למסע, הדבר העיקרי שחוזרים איתו, הוא ערימת שאלות גדולה הרבה יותר", הוא מסכם.