כבר שנים ארוכות ובימים האחרונים במיוחד תושבי הדרום סובלים ממצב בלתי נסבל של חיים בפחד מטילים והתעלמות מוחלטת ממצבם. אספנו לשיחה שלוש בנות נוער שמכירות היטב את שגרת הטילים לשיחה על המצב הבלתי נסבל, הפחדים והתקוות.

איך עבר עלייך הלילה?

אושר סיגרון (נתיבות): "כמו בכל פעם שאנחנו נמצאים בסכנה הזו. אתה יודע שישנו סיכוי שהטיל יפול אצלך בתוך הבית, אבל אתה מאמין ומקווה שלא. תמיד יש פחד וחששות, אך לצערי, זה כבר נהיה הרגל. עם הזמן החשש מתמעט, ולא כי הסכנה מתמעטת, להפך, אלא כי אתה מתחיל להבין שהמצב הזה הולך להישאר ככה תמיד ושלא עושים כלום לטובת זה"

יש לך אחים קטנים? אם כן את חושבת שעליהם זה משפיע בצורה שונה?

אודליה (שדרות): "אין לי אחים קטנים אבל אני בטוחה שזה מאוד משפיע על ילדים קטנים. אני רואה לפי בנות דודות שלי ואחיות קטנות של חברות שלי, הם לא כל כך מבינים מה זה אומר. בת דודה שלי מפחדת ללכת לשירותים לבד כל הזמן לא משנה אם זה בוקר או לילה."

מפריע לך שכשיורים על הדרום יש רק התראה קטנה בפינה בטלוויזיה וכשיורים על אזור המרכז עוצרים הכל?

אושר סיגרון (נתיבות): "מאוד! זה מעצבן. אנחנו סובלים שנים על גבי שנים, רקטות וטילים, וטיל אחד שוגר לאזור המרכז, עושים על זה סיפור? זה מבאס שהפולטיקאים והתקשורת קופצים פתאום כי נפל טיל במרכז. כל הכותרות הראשיות מדברות על זה, אך כשיורים עלינו על בסיס יומיומי לא עושים כלום. מקבלים עלינו התראה קטנה בטלוויזיה והשידורים ממשיכים כרגיל, כאילו תושבי המדינה לא חיים כרגע תחת סכנה. למה על הדרום מותר ועל המרכז לא?"

אודליה (שדרות): "זה מאוד מפריע, זה ממש מעצבן גם זה נותן תחושה כזו ש״הדרום״ הוא חלק נפרד מהארץ כאילו אנחנו איזה סוג שונה של בני אדם"

איך את חושבת שהעובדה שכל החיים שלך את חווה ירי של טילים השפיעה עלייך כבן אדם?

אודליה (שדרות): "זה שינה אותי ממש ורואים את זה בדברים הקטנים. אם זה כל פעם לחשוב אלפי פעמיים לפני שאני מחליטה לצאת לאינשהו, תמיד לבדוק מה המצב, אם יש מתח, לא משנה לאין את הולכת תמיד לחפש בזוית העין שלך אם יש מקום מוגן לידך כדי שאם חס וחלילה תהיה אזעקה יהיה לך איפה להסתתר."

אושר סיגרון (נתיבות): "אני יכולה להעיד על עצמי, שבכל פעם שיש אזעקות ואחי מפוחד אני מחבקת אותו, תומכת בו, מדברת איתו ומנסה להעביר לו את הזמן בממ"ד או להצחיק אותו. תמיד טוב להסתכל על הקשיים בצורה חיובית."

בתור תלמידה, איך המצב משפיע?

אודליה (שדרות): "המצב מאוד משפיע על הלימודים שלנו, אנחנו מפספסים מלא חומרים, המון ימים בבית ספר. אחרי כל תקופה כזו של מתח חוזרים ללימודים ויש המון המון עומס."

אושר סדרס (קיבוץ זיקים): "בתור תלמידה זה משפיע לגמריי. אם זה כשפתאום באמצע יום לימודים נהיה מתוח ואז בשיעור יש מלא צבע אדום. כל המבנים בבית ספר מן הסתם ממוגנים אבל אי אפשר יותר להתרכז בשיעור למרות שמנסים להמשיך כמה שאפשר".

למה אתן נשארות לגור בדרום?

אושר סיגרון (נתיבות): "אם קשה לנו בחיים אז מתייאשים ועוזבים הכל? ממש לא. כל חיי גרתי בדרום ובעז"ה, אשאר לגור בדרום תמיד. זה הבית. הדרום זה משהו אחר, מיוחד. מי שלא גר מתישהו בדרום לא יבין את זה. למרות שקשה, החום והאהבה שאנו מקבלים מתושבי המרכז למשל, מחממים את הלב ועוזרים לנו. חוץ מזה, אם כולם יעזבו את הדרום, אז בטוח לא תהיה מודעות לסכנה שאנחנו חיים תחתיה, לכן אני דווקא בעד שיעברו לגור בדרום כמה שיותר אנשים ובכך נראה לעולם שאנחנו לא מוותרים ושהעם היהודי לא מפחד."

אודליה (שדרות): "זה לא כלכך קל פשוט לקום ולעזוב, זה הבית שלי, גדלתי פה! אני מאוד אוהבת את שדרות ואני ממש לא רוצה לעזוב מפה ולתת לחמאס תחושה שהם ״ניצחו״ אותנו וגרמו לנו לעזוב את הבית שלנו."