בעוד פחות מ-48 שעות יפתחו להן הקלפיות, ואנחנו הנערים והנערות הישראלים, נמשיך לשמוע את המצע של כל המפלגות שמתמודדות על מקום בכנסת, בלי יכולת להשפיע ולהצביע. 

לרוב בני הנוער בגילאי 14-18 יש כבר דעות משל עצמם. רובנו יודעים אם אנחנו בעד הימין או בעד השמאל, רובנו יודעים שמועמד לכנסת שהיה פעם עיתונאי או מועמד שהיה יזם לאו דווקא יתאים לפוליטיקה.

אז נכון שהמבוגרים אומרים שאנחנו ילדים ואנחנו לא מבינים את המורכבות של הנושא, אבל בכל זאת כשראש ממשלה בוחר לדוגמה להעלות את הדלק או להעלות מיסים זה משפיע עלינו גם בצורה כל שהיא.

כיום רוב בני הנוער מתחילים להבין את המצב הכלכלי כבר בכיתה ז' וחוששים מטילים ומהאיום האיראני שגובר כבר מגיל בית ספר יסודי. אני חושב שאם אני ועוד מאות אלפי נערים ונערות בני 14-18, היינו מקבלים את הזכות הבסיסית הזו, היינו יכולים לשנות את סדרי העדיפויות של הפוליטיקאים שלא באמת סופרים אותנו.

ראשי המפלגות היו ערניים יותר למצבם של תלמידים רבים שלא מצליחים בבחינות הבגרות השונות ובכלל בלימודים, בגלל חוסר התאמה של המערכת לחלק מהתלמידים. היו מורים פרטיים דרך מוסדות החינוך במחירים מסובסדים שיתאימו גם למשפחות שלא באמת סוגרות את החודש.

בבית הספר בו אני לומד, גמנסיה בירושלים, החליט צוות המורים לערוך היום (א') מדגם בחירות בו תתאפשר לתלמידי בית הספר זכות ההצבעה הדמוקרטית. אני מברך את בית הספר על הצעד הזה, ומבקש מהקברניטים הפוליטיים שם בכנסת, לשקול בכובד ראש לאפשר לנו התלמידים להצביע, לפחות לאלו שיהיו בגיל שלי בעוד כארבע שנים, כשלי כבר תהיה זכות הצבעה.

בקלפי אגב, אני אשים פתק לבן, כי עדיין לא זכיתי לראות מועמד מספיק ראוי לעמוד בראשות הממשלה.