סוכן ה-CIA לשעבר האסיר היהודי, יהונתן פולארד, יושב בכלא האמריקאי קרוב לעשרים ושמונה שנים באשמת ריגול למען ישראל. לאחרונה, תופסת תאוצה העצומה למען שחרורו, אשר תוצג על ידי ראשי המדינה בפני נשיא ארה"ב ברק אובמה, בעת ביקורו הקרוב בישראל.

בימים האחרונים פרסמנו בפרוגי, שהעצומה הגדולה, עברה כבר את רף תשעים אלף החתימות בהצלחה מרובה. השסע הפוליטי במדינה בין דתיים לחילוניים, בין ערבים ליהודים, מגיע גם למחוזות חברתיים פנימיים. לאו דווקא בנושא חוץ וביטחון או דת ומדינה, אלא הקרע שבתוכנו תופס גם את מקומו בתחום ההומניטרי.

הקמפיין למען שחרורו של פולארד הפך להיות נכס מגזרי. ציבור חובשי הכיפות הסרוגות שם דגש רחב יותר על המאבק לשחרורו מאשר מגזרים אחרים באוכלוסייה. כידוע לנו משחר האנושות, כאשר רוצים להשפיע באמת על מקבלי ההחלטות, יש לאחד כוחות משולבים על מנת להשיג את המבוקש.

המאבק על פולארד אינו מאבק על מדינה פלסטינית או גיוס חרדים. מצוי פה עניין, להוציא בן אדם משביו, כאשר קיימת מחלוקת לגבי מידת העונש שקיבל, שלא מתוך שיקולים ענייניים. קיימת טענה שפולארד קיבל עונש חמור, בשל חוסר אהדה לישראל מצד גורמים אישיים בממשל האמריקני. אותו גורם שנטען נגדו שקיבל את החלטה משיקול זה, טען לאחר מכן שהפרשה נופחה.

לפני כשנתיים דיברו כאן על צדק חברתי. אני חושב שיש לתת ביטוי של עקרון חשוב זה גם למאבק הצודק לשחרור פולארד. מדובר כאן במצב שאדם שהושלך לכלא למספר שנים רב מהרגיל, ולכן עלינו כאומה, כקבוצה מאוחדת ולאו דווקא כיהודים, ללא הבדל מגזרי להתאחד סביב הקריאה לשחרורו. בנוסף לתנאי הכליאה הקשים שלו, פולארד אינו בקו הבריאות, על כן אנו חייבים לפעול לשחרורו במהירות, בטרם יהיה מאוחר מידי.

לא מזמן נחלצנו לעזרתו של הבן האבוד גלעד שליט, ועכשיו הזמן לעזור לאח אחר שנמצא אי שם בכלא - פולארד, האח של כולנו.