בשנים האחרונות נשאלת השאלה כיצד ניתן לקדם את הספורט בישראל על מנת להביא אותו לרמת מקצוענות גבוהה שתאפשר נצחונות במפעלים הבין/לאומיים. פרשני ספורט שונים קוראים לשים את הדגש על בני הנוער, כי שם טמון דור העתיד של הספורט הישראלי.

אך במדינה ישראל, ישנו מגזר שנגזלת ממנו האפשרות להשתלב בקבוצות הנוער שונות בענפים שונים. מדובר בחבר'ה הצעירים של הציבור הדתי לאומי. בני הנוער של ציבור הכיפות הסרוגות משתלבים לאחר 12 שנות לימודיהם בחטיבות ובסיירות הכי מובחרות בצה"ל.

אבל בתחום הספורטיבי ישנם ענפים שאינם מאפשרים לבני הנוער הדתיים ליטול חלק בתחרויות עקב קיום מועדי המשחקים בשבתות. בעקבות המצב, נפתחו כל מיני תחרויות נוער בציבור הדתי לאומי כמו ליגות בתי הכנסת.

אני קורא מעל במה זו לכל העוסקים במלאכה ובמיוחד לשרת הספורט הגברת לימור לבנת, להעביר את תחרויות הספורט משבתות לימי החול, בכל זאת גם הציבור הדתי לאומי משלם מיסים למדינה וגם הוא זכאי לזכויות וחלק מהן גם להביא את הפוטנציאל של הנער הדתי לידי מימוש.

סיבה נוספת שאני רואה בהעברת משחקי הספורט משבתות לימי החול היא שבימים האחרונים אנו עדים לקרע בין מגזרים באוכלוסיות שונות במדינת ישראל שבאות לידי ביטוי ברדיפות פוליטיות למיניהן, אני חושב שכדי לאחות את הקרע, צריך להתחיל בבני הנוער, שהרי הם יעצבו את עתידה של ישראל בשנים הקרובות.

חלק מהאיחוי צריך לבוא לידי ביטוי בספורט, הספורט נועד להנאה ואכן ביציעים (בעיקר במגרשי הכדורסל) יושבים להם בצוותא, זה לצד זה: דתיים וחילונים. לכן שילוב חובשי כיפה ואלו שאינם חובשי כיפה כשחקנים בקבוצות הספורט למיניהם יובילו לצו פיוס ולעתיד טוב יותר בספורט הישראלי.