שבע שנים אחרי מלחמת לבנון השנייה נדמה שהגזרה הצפונית שוב מתחממת. במהלך היום נשמעו אזעקות באזור הצפון והדי פיצוצים.

כתב פרוגי, נווה קולישר, מספר על התחושות שלו בשעות הדרמטיות - שמיעת האזעקה, הפאניקה, הבהלה, וחוסר הידיעה מה קורה עם המשפחה.

האזעקה תפסה אותי לא מוכן. הופתעתי לחלוטין לשמוע את האזעקה כשאני לבד, בדיוק מהיציאה ממכון הכושר. 

"ימינה! המקלט בצד ימין" העובדים החלו לצרוח, והילדים המבוהלים לא מפסיקים לצרוח ולבכות. גם לי, זאת הייתה כמובן חוויה לא נעימה. כמה שניות אחרי שנכנסו למקלט, נשמעו פיצוצים והדאגה של כולם לא הפסיקה לרגע.

"הכל יהיה בסדר. לא להיכנס לפאניקה!" העובדים במכון ניסו להרגיע את המודאגים ללא הצלחה. אותם אנשים מודאגים, ניסו להתקשר לקרוביהם, אך נתקלו במחסור בקליטה. 

אחרי 20 דקות של המתנה במקלט, נכנסתי לאוטו, מודאג מתמיד. בדרך האזנתי לרדיו, והבנתי שהיתה נפילה אחת בשטח פתוח. מאוחר יותר, התברר שהנפילה היתה בקיבוץ גשר הזיו, בשטח פתוח, ושכיפת ברזל הצליחה ליירט שתי רקטות.