"הייתי בת 4 כשלקחו את אבא לכלא"
י' בת ה- 17 מאזור השפלה מתמודדת עם ילדות לא פשוטה לאמא יהודיה ואבא מוסלמי שישב בכלא לא מעט שנים והקפיד להיעלם מהבית בגלל בעיית ההימורים: "אני זוכרת את סטירת הלחי שקיבלתי וגרמה לי להתנתק מהילדות שלי"
"אני שומעת הרבה סיפורים קורעי לב ולמרות זאת אני מרגישה שהחיים שלי ממש יפים לעומתם. אני כבר יודעת איך להתמודד ואיך לקבל את הקשיים", כך החל הראיון ביני לבין י'.
בכיתה ט' החליטה י', תושבת אזור השפלה לעזוב את הבית ולעבור לגור בתנאי פנימיה בבית ספר הסמוך לביתה. י' מגדירה את עצמה, "ילדה חצויה", היא חצויה בין שני עולמות. אימה יהודיה ואביה ערבי מוסלמי.
במהלך חייה חוותה טלטלות רבות, אכזבות וקשיים במשפחה. כעת, י' מצטיינת בבית הספר, מנהלת אורח חיים תקין ובעיקר מאפשרת לעצמה להיות ילדה שובבה אחרי הילדות הקשה שעברה.
על החיים בתור בת לבית חצוי בשתי דתות היא מספרת: "זה היה מאוד קשה, מעצם העובדה שלא יכולתי לברוח מזה, כיוון ששם המשפחה שלי מעיד על כך שאבא שלי הוא ערבי מוסלמי. עד כיתה ה' זה היה לי מאוד קשה, היו לועגים לי, צוחקים עלי וממש סבלתי".
"למרות זאת לא הסתרתי את שם המשפחה שלי אך גם לא הפצתי את הבשורה. בהתחלה זה היה לי מאוד קשה כי לא ידעתי מי אני, ערבייה או יהודייה- זו שאלה שסבלתי ממנה הרבה בחיים שלי", היא מגלה.
בתור ילדה מה היה מצבך בבית הספר לנוכח המצב הקשה בבית?
"כל התקופה שבה למדתי בבית הספר היסודי לא הייתי מכינה שיעורי בית, לא הייתי מתכוננת למבחנים ומבחנים שקיבלתי קרעתי וזרקתי לפח. לא הייתי ילדה מקובלת בלטתי כילדה מופרעת".
"הייתי בת 4 כשלקחו את אבא בפעם הראשונה לכלא"
כשהייתה בת ארבע, היא זוכרת היטב איך נכנסו לבית שוטרים ועצרו את אביה אחרי שהחל לריב עם אימה. אחותה הגדולה, ביתה הבילוגית של אימה, מיהרה להזמין משטרה והשוטרים הגיעו לבית עם אזיקים ולקחו את אביה לתחנת המשטרה המקומית.
"אני זוכרת עד היום את התמונה הזו מהמסדרון שאבא נלקח על ידי שני שוטרים", היא נזכרת וטיפה מעטרת את לחיה: "כשהגענו לבית המעצר אימא שלי ביקשה ממנו שאני אראה את אבא אבל הפקיד טען שאני קטנה מידי מכדי לראות אותו. אחרי שאימא שכנעה אותו, הוא קרא לאבא שעמד בתוך תא המעצר. אני זוכרת שהתחלתי לבכות ולא יכולתי להקשיב למה שהוא אומר, פשוט חיבקתי את הרגל של אימא".
שלוש שנים אחר כך, כשהייתה בת שבע, יצא אביה מהכלא לראשונה: "אני לא זוכרת אותו יותר מידי בבית כי הוא היה נעלם כל הזמן לתקופות קצרות. אני יודעת שהוא היה בכלא שלוש שנים - עד היום אני לא יודעת למה, גם אין לי את האומץ לשאול".
צילום: עידו ארז
את האמת על חייה הקפידה שלשמור לעצמה, הייתה לה רק חברה אחת שידעה את האמת אבל מעולם היא לא סיפרה לאף אחד את שעבר עליה: "כשראיתי את אבא במצב כזה הרגשתי שנגסתי בתפוח הדעת ששינה לי את החיים. אני זוכרת שמכיתה ב' כבר היה לי מפתח תלוי על הצוואר, הייתי צריכה להגיע לבד הביתה לחמם לעצמי איזו פסטה שאימא הכינה בבוקר ושניצל קפוא מהמקפיא".
איך אימא הצליחה להסתדר?
"מעבר לכך שאימא הייתה מאוד מתוסכלת ועצובה היא היתה צריכה לעבוד כדי לפרנס אותנו. היא עבדה מאוד קשה במשק בית ובמסעדה. היא היתה גם האימא וגם האבא בבית, היא פרנסה אותנו. במשך השבוע לא היה תמיד מה לאכול במקרר אבל תמיד בארוחות שישי אימא הייתה דואגת לכולנו ומכינה לכל אחד את האוכל שהוא אוהב, תמיד השולחן היה מלא בימי שישי.
"אבא נהג להמר על כסף ולהיעלם מהבית"
י' מספרת שאביה היה מהמר כפייתי, הוא היה מהמר על סכומים מאוד גדולים והחובות שלו היו עצומים: "אימא ניסתה המון פעמים לגרום לו להפסיק וללכת לגמילה. כשאבא היה מפסיד סכומים גדולים הוא היה נעלם לחודש, חודשיים".
אני זוכרת, שכשהייתי בכיתה ג' יום אחד אבא התקלח ודפקו בדלת. לקחתי כיסא ובדקתי דרך העינית וראיתי שני גברים, הרגשתי שמשהו לא בסדר ושזה קשור לאבא שלי, אמרתי להם שאין אף אחד בבית ושאימא לא מרשה לפתוח לזרים", היא נזכרת בפחד.
מה הייתה ההיעלמות הארוכה ביותר של אבא?
"פעם אחת אבא נעלם למשך שנה שלמה, כשהייתי בכיתה ז'. אמרתי לאימא שחייבים לחפש אותו. התחלנו להתקשר לבתי חולים, בתי כלא ולא מצאנו אותו במשך חודש שלם. יום אחד באמצע שיעור בבית הספר קיבלתי שיחה ממספר חסוי והרגשתי שזה אבא, עניתי לשיחה ובמשך חצי שעה בכיתי ולא יכולתי להוציא מילה מרוב שהתגעגעתי אליו. לא ידעתי כבר את מי להאשים, האשמתי אותו בזה שברח וגם האשמתי את עצמי שאולי עשיתי משהו".
צילום: יחסי ציבור
איך הקשר שלך עם אבא היום?
"למרות הכל אהבתי ואני אוהבת מאוד את אבא. היום ששואלים אותי את מי אני יותר אוהבת אני בצורה חד משמעית אומרת אבא. למרות כל מה שחוויתי ואני עדיין חווה איתו הוא באמת יודע לאהוב אותי ולתמוך בי. למרות כל האכזבה, הכעס והבכי אני תמיד שומרת את הכל בפנים ופשוט אוהבת אותו".
"קשה לי עם הזוגיות בגלל זה"
"בזוגיות מאוד קשה לי, יש לי את הפחד שהחבר שלי יקום וילך פתאום כמו שאבא היה נעלם. אני מפחדת שיעזבו אותי או שיבגדו באמון שלי. היו לי חברים אבל לתקופות של חודש לא יותר מזה. היה לי חבר לפני זמן מה שעזב אותי לאחר חודשיים של זוגיות. כל כך נפגעתי, בכיתי כמו ילדה קטנה, ממש נשבר לי הלב".
מה המסר שאת רוצה להעביר לילדים שנמצאים במצב דומה לשלך?
"חשוב לי לומר ששום דבר לא בא בקלות. בשביל להשיג דברים צריך לעבוד, לעבוד קשה. אני חושבת שכולנו צריכים לקבל את הקושי ולראות בו דבר חיובי, כי רק הקושי מצמיח מאיתנו דברים טובים - אני מאחלת לעצמי ולכל בני משפחתי שתהיה שנה טובה יותר ומוצלחת לכולם".