הצעירה שלי דדון ז״ל, בת תשע עשרה מעפולה, נרצחה במגדל העמק לפני כשבוע. כמעט שבוע עבר מאז שנמצאה גופתה. ככל הנראה, היא נרצחה על רקע לאומני, אך עדיין התשובה אינה חד משמעית וברורה.  

בעקבות הרצח, הרשתות החברתיות הוצפו בתמונות וסטטוסים הקוראים להחמיר עם הרוצחים, באשר הם, מה שגרם להתעוררות המונית ותגובות רבות. כתוצאה מכך, החלה להתארגן מחאה, ובמוצאי שבת הקרוב, בשעה 20:30 תצא עצרת לזכרה של דדון. מסלול העצרת יהיה מבית יד לבנים בעפולה, ועד לכיכר העצמאות שבמרכז העיר.

המשפחה היא זו שמאארגנת את העצרת, ומטרתה היא לכבד את זכרה של שלי ולקדם הליכים על מנת להחמיר את הענישה של רוצחים. העצרת כולה מתאגדת תחת הסלוגן "הדם של שלי - זה הדם שלי!". 

עוד במדור החדשות של פרוגי: 

• רגע לפני הסופה, הבן סימס לאמו: "זה ממש לידי. להתראות"
• מהם הדברים שהכי מאפיינים אותנו בתור ישראלים?
• לקסיקון בני הנוער לכבוד יום העצמאות ה/66 של ישראל

לאירוע שנפתח בפייסבוק הוזמנו עשרים ושתיים אלף ושלוש מאות אנשים, וכרגע אישרו הגעה כאלף שש מאות אנשים. בדף האירוע הופצו תמונות של קאברים לפייסבוק ופרופיל, והמשתתפים התבקשו להחליף את תמונת הפרופיל שלהם לתמונה זו.

בתיאור האירוע בפייסבוק כתבה המשפחה: "הילדה שלי נחטפה לאור יום בדרכה לריאיון עבודה, לא נסבול עוד חוסר ביטחון שכזה. לא נסבול שחרור רוצחים והקלות שבמעשה, לא נסבול עוול ואי צדק. הצטרפו אלינו להעביר מסר - להחמיר את הענישה לרוצחים! זאת הייתה הילדה שלי, אם זאת הייתה הילדה שלך?". 

דיברנו עם נתנאל בן עמי, תלמיד כיתה י"א, אחד ממובילי המחאה: "אנחנו יוצאים לרחובות לצעוק. לצעוק כי כנראה שיש רשויות אכיפה שלא שמעו את הצעקות של שלי לפני שנרצחה. הצעקות של הורים הקוברים את ילדיהם לא נשמעות. הצעקותשקוראות לסדר ברחובות, להגברת האכיפה, לא נשמעות. לפחות לא נשמעות מספיק. במוצאי שבת הקרוב האנחנו יוצאים לצעוק חזק יותר".

 

 

"מסכימה להצהרות שכל רוצח באשר הוא, מגיע לו מוות"

כדי להבין את הכאב הרב של המשפחה, הגענו לבית המשפחה לשמוע עוד על העצרת, ועל התחושות לקראת סוף השבעה. פגשנו לשיחה את טל פרץ, בת דודתה של דדון ז"ל.

איך היה הקשר שלך עם שלי?
"אני בת דודה שלה, היינו כמו אחיות, היינו כל היום מדברות, כל היום ביחד, אם לא ביחד אז בטלפון ובהודעות, הכל עושות ביחד. יש לי אחות תאומה, אנחנו כמו שלישייה, היו מחשיבים אותנו כשלישייה".

בתור אחת שהייתה קרובה מאוד לשלי, איך את מרגישה לקראת סוף השבעה?

"אנחנו חושבים שמכאן הכאב רק ילך ויחמיר, זה לא משהו שנוכל להשלים איתו. כאב קשה מנשוא, הגבנו קשה. לא האמנו איך זה קרה לנו, אף אחד לא באמת ציפה לזה. רגע דיברנו איתה ורגע היא כבר לא איתנו".

 

מהן מטרות העצרת?

"קודם כל לזכור את שלי, ששלי לא תשכח. שוכחים פה מהר מידי, בתדירות גבוהה מידי, אנחנו רוצים החמרה, רוצים להחזיר את ההתראה לרחובות, את החופש. שאני יוצאת מהבית אני לא רוצה לפחד יותר, אני לא רוצה שאמא שלי תהיה חרדה. אנחנו נלחמים למען עצמאותנו. שבחג העצמאות הבא תהיה לנו עצמאות אמיתית. לא יכול להיות שרוצחים במדינה שלנו ירצחו ויקבלו כעונש מלון חמישה כוכבים על חשבון משלמי המיסים. לא הגיוני שכל עסקה שהמדינה שלנו רוצה להוציא מחלקים רוצחים כמתנות, לא הגיוני שניקוב צמיגים נהיה שווה ערך לניקוב ילדה".

מאיפה העצרת יוצאת והאם יש לכך משמעות בעבורכם?

"העצרת יוצאת מאתר ההנצחה לנפגעי פעולות האיבה - ביד לבנים עפולה, עד לכיכר המרכזית בעיר - כיכר העצמאות. ואני חושבת שהמקום שאנחנו מתחילים בו את העצרת והמקום בו אנו מסיימים אותה, שניהם בעלי משמעות מאוד גדולה. מתחילים בנופלים, מסיימים בעצמאות".

האם את מסכימה עם האנשים שקוראים הצהרות קיצוניות?

"כן. מסכימה להצהרות שכל רוצח באשר הוא, מגיע לו מוות. מגיע לו את אותו הסבל והייסורים שהקורבן והמשפחה שלו עברו". 

האם יש דגש כלשהו שאת רוצה להוסיף בשם המשפחה?

"כן, במעמד זה אני יוצאת לחזק את המסר לכל הבני נוער שעדיין מתלבטים - תגיעו! במיוחד כל מי שלפני גיוס שיבין את המשמעות של מה שהוא הולך לעשות, ההגנה על המדינה שלנו, הזכות שלנו".