זה נוגע לכולנו. תפילות משותפות ועד אתמול גם אמונה רבה שהנערים יימצאו בחיים, אך לבסוף הסתיים בסוף עצוב - מעשה רצח נתעב. החל משעות הערב (ב'), התחלנו בשיחות עם בני נוער ממגוון הקצוות - ציוני, חילוני, ימני, שמאלני ונער שמתגורר בארצות הברית.

"שהצדק ייעשה"

נערה מעזה, סיפרה לנו על הרגשות שלה בהתחלה, עוד לפני התוצאות הוודאיות, "כאנושית, חטיפה בעיניי זה דבר נורא" היא מספרת לנו. "מצד שני, בהתחלה היה נורא קשה לדעת אם מדובר באמת בחטיפה, כי אף ארגון לא לקח על עצמו אחריות". היא הסבירה לנו כי לדעתה, "כל המאורע הוא כדי להצדיק מעשים קיצוניים כלפי הפלסטינים בגדה ובעזה".

ואיך את מרגישה עכשיו, שהיוודע דבר הרצח?
"אין לי רגשות ספציפים לנושא, בגלל שאני סבלתי המון בגלל החטיפה. בינתיים אני מרגישה הקלה מסוימת".

ובסביבה, מה קורה עכשיו?
"בגלל החטיפה סגרו את כל הכניסות והיו הרבה פיצוצים".

© אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"

מה שחשוב לה, זה ש"הצדק ייעשה" היא מדגישה בפנינו. אליה מצטרף גם רועי (שם בדוי) בן 17 שמאלני-אתאיסט, שסיפר לנו כי הוא "חולק הרבה עצב למשפחות החטופים, אך במיוחד לחברה הישראלית", לדבריו, "עצב בעקבות הסבל שנגרם לה, והסבל שהיא גורמת. ארגוני טרור פלסטינים, שחוטפים ויורים רקטות, ממשלת ישראל ומתנחלים ביו"ש שמעכבים ומטרפדים את תהליך השלום. אני מלא תקווה שנגיע להסדר מדיני עם הרשות הפלסטינית יום אחד, ומקרים עצובים כמו אלה יוכלו להימנע".

עוד במדור החדשות של פרוגי:

• חבר מספר על אייל יפרח: "היה לו לב זהב"
• עבודה לקיץ, מה הזכויות שלכם?
• כל הטיפים והשאלות בנושאי גיוס לצבא במקום אחד! 

עוד רועי אמר, בדגש על מעשה הרצח, כי "אין ספק שחטיפת ורצח הנערים הוא מעשה טרור שיש לתת עליו את הדין. לפי דעתי, אין הצדקה לרצח הנערים, וזהו מעשה שבוצע על ידי ארגון טרור. עם הנחת יסוד זו, אומר את הדבר הבא. ארגוני טרור פלסטיניים, אינם רואים בעצמם כאלה, אלא כארגוני שחרור, מבחינתם הכובש הציוני יושב על אדמתם, ועל אדמת אבותיהם, ויש לנקוט באמצעים קיצוניים ביותר כדי לסלק אותו מן האדמה. הם עושים את מה שהם עושים בשם מטרה לאומית שהיא שחרור פלסטין".

© אסף ברזינגר לוגסי

"אני לא מבצע השוואה ישירה, כיוון שהסיטואציות שונות לא במעט, אך גם ארגונים בתקופת קום המדינה, כגון האצ"ל והלח"י ביצעו פעולות טרור. ולאיזו מטרה? כדי לסיים את המנדט הבריטי בארץ. אני לא מצדיק בשום צורה את החטיפה והרצח הזה, ואני לא אומר שהחמאס לדוגמא דומה לאצ"ל באידיאולוגיה ובדרך פעילותיו.. אני רק אומר שאפשר להבין את מטרות הארגונים האלו, ומכאן צריך להתחיל תהליך השלום".

מה צריך לעשות עכשיו?
"אני מקווה מאוד שיתפתח שיח ציבורי. כלשהו. אין זה מובן מאליו לנהל בימינו דיון פוליטי רציני. לאו דווקא לגבי החטיפה עצמה, אלא לגבי הסיבות וההשפעות שלה. לגבי ההתנחלויות, לגבי זכות השיבה, ארגוני הטרור ושלום. מעניין אותי לראות אילו דעות ייחשבו כמיינסטרים ואילו יצוירו כקיצניות והזויות. ללא ספק אקח חלק בכל דיון פוליטי אם יהיה כזה בסביבתי".

© תומר מאיר

המסר שלך?
"אל תקחו טרמפים. ובנימה רצינית, לפני שנסחף לרגשות נקמה וכעס, אנחנו צריכים להסתכל מנקודת המבט של האחר, ולקבל".

מאי: "במקום לנתח מה במצב הקיים גורם לזה - הלאומיות מוקצנת"

גם מאי הצעירה הצטרפה לשיח איתנו, ובתור אנרכיסטית אנטי-ציונית-יהודית-ישראלית, היא סיפרה לנו על הרגעים הראשונים לאחר ששמעה על החטיפה: "הרגשתי מיואשת. הרגשתי מיואשת מהמצב הקיים. מההתעקשות של מדינת ישראל להמשיך להפעיל כוח ולהחזיק באלימות את השטחים, ולהיות מוכנה שנערים תמימים יחטפו בשביל שהיא תמשיך להתקיים. כך גם המוות שלהם - מצער אותי, ומכעיס אותי שהמצב הקיים גורם לאבידת חיים. במקרה הזה, מתו למען קיומה של מדינת ישראל שלושה נערים יהודים חטופים ושישה פלסטינים".

© יואב זיתון

ואיך כל זה השפיעה עלייך?
"החטיפה השפיעה רבות עליי ועל מה שקורה מסביבי ובאזור שלי. לצערי, במקום לנתח מה במצב הקיים גורם לאסונות כאלה להתרחש מכלתחילה, ובמקום להכיר גם בסבל (הגדול יותר ולא פרופורציונאלי) שמתרחש אצל הפלסטינים בעקבות הכיבוש - הלאומיות מוקצנת ובגדול. חשוב לי לומר שכדי שהמצב ישתנה, אנחנו לא יכולים לפעול תחת "שתי עיניים תחת עין", כי ממילא הפעולות כנגד האזרחים והחיילים היהודים בין הנהר לים הם תגובה למצב הקיים כבר 66 שנים, אלא להלחם בקיום הדכאני הזה, ששם עם אחר תחת לחץ עצום ואסון נורא. הפעולות האלימות כנגד ישראל ותושביה רק מוקצנות בעקבות פעולות הטרור של צבא הכיבוש כנגד העם הפלסטיני".

נועם: "איך נחתום על הסכם שלום עכשיו?"

נועם בת ה-15 וחצי מפתח תקווה, ימנית-יהודית-ישראלית, סיפרה לנו שהאופטימיות לשלום מבחינה עם אבו מאזן, ירדה, אם היה סיכוי קלוש קודם, עכשיו הוא בכלל לא. "עכשיו כשאנחנו יודעים שהם מתים, איך נחתום על הסכם שלום עם לאבו מאזן? רוצים או לא רוצים יש לו קשר לחמאס ועד שהוא לא יוציא חוק לבטל אותו אי אפשר לחתום על ההסכם. אני עצובה וכועסת על התוצאה, אך אנו חייבים לחשוב איך אנחנו צומחים ופועלים מכאן והלאה".

ומה עבר עלייך כתוצאה מכל זה?
"הרבתי לחשוב עליי במקום הנערים החטופים. איך הייתי פועלת, איך דבר כזה היה משפיע על משפחתי וחבריי. ואכן אני לא מרגישה בטוחה יותר, אסור לי לקחת טרמפים, אני נזהרת ברחוב וכל אדם שמסתכל עליי או מדבר איתי אני חושבת פעמיים: האם הוא עומד לחטוף אותי? האם אני בטוחה כאן? לפי דעתי האישית, אנחנו צריכים להחזיר לחמאס כך שיתחרט על היום בו חשב בכלל על חטיפת הנערים. אנחנו צריכים לחשוב כיצד אנחנו צומחים מטרגדיה כזו כדי שנוכל להיות בטוחים בארצנו, הרי לא סתם עלינו לכאן ארצה מן הגלות".

מיקי: "זה הדליק לי נורה אדומה"

מיקי מתל אביב, יהודי-ישראלי, סיפר לנו שמבחינתו, "ככל שחלף הזמן מאז החטיפה היה בליבי חשש כבד לגורלם של החטופים. עצם זה שהחמאס לא ביקש ממשלת ישראל שחרור אסירים ובקשות נוספות, זה רק הדליק לי נורה אדומה".

© גיל יוחנן

ומה יקרה עכשיו, בהמשך?
"אני לא חושב שיהיה שלום אמיתי עם הפלשתינים. שלום אמיתי מבחינתי זה שאני ארגיש חופשי ללכת בתוך עזה או חברון בלי שיורידו לי את הראש. אבל זה לא יקרה. אני ריאלי לחלוטין. תמיד יישאר את הקומץ הקטן שהוא בעד להחריב את מדינת ישראל עד עפר, וחבל שיש אותו".

רותי: "הרבה פחד וייאוש"

רותי הצעירה מנס ציונה, ימנית-יהודית-ישראלית, מספרת כי מאז החטיפה, אנחנו כבר בכלל לא בטוחים. "החטיפה גורמת לנו לחשוב שאנחנו לא בטוחים, אפילו בארץ שלנו ושאי אפשר לבטוח באף אחד. גורמת להרבה פחד וייאוש. הייתה ציפייה שהם יחזרו בריאים ושלמים אבל ידענו שהסיכויים קלושים".

גם מישל, יהודי אמריקאי, הצטרף לשיחה וסיפר לנו על רגשותיו. "ממש בלגן ברגשות. הייתי עצוב וכועס על כך שהעיזו לחטוף שלושה נערים שרק ביקשו לחזור הביתה. אבל לא רק זה מה שהטריד אותי, אלא גם תסכל אותי לראות שפוליטיקאים מנצלים את ההזדמנות למען האינטרסים שלהם וכהזדמנות לפגוע גם בפלשתינים חפים מפשע".

עוד מישל סיפר כי "רבים מהחברים הפלסטיניים הקרובים אליי סובלים מאז שהצבא הישראלי התחיל את מבצע החיפוש אחר הנערים. אני יכול להבין למה זה נעשה, אבל יחד עם זאת עכשיו יהיה יותר כעס, שנאה, אלימות וחוסר אמון בעם הפלסטיני. נוצר פרדוקס שמחזק את הסכסוך עוד יותר".