סוף שבוע תחת אש

אם היו לי תכניות לסופש, הן נהרסו. לא שמראש תכננתי, אבל בכל מקרה הן היו נהרסות... פתחתי את יום שישי באזעקה, אליה התרגלתי כבר במשך הימים האחרונים. כרגיל יצאנו לחדר המדרגות, חיכנו לשמוע את ה"בומים" כמו שאנחנו רגילים, ואז קרה משהו מפתיע, בום עוצמתי. בטוח זה נפילה!

ככה חשבתי אני ושאר השכנים, נכנסנו בחזרה לבית ונדהמנו לגלות מחלון המרפסת את אחד הדברים שחששנו מהם - זה נפל לידינו! מהחלון התיימר ענן שחור ומסריח, תחנת הדלק הקרובה במרחק הליכה קצר - היא הקורבן החדש. הדלקנו טלויזיה, מוזר לראות פתאום שידור ישיר ליד הבית, אמבולנסים, שרי ממשלה ופשוט המון של סקרנים שהולכים למקום.

פתאום הרגשתי באמת במלחמה, הרגשתי שזה קורה ואין איך לעצור את זה, הרגשתי בסכנה. השבת עברה יחסית ברגוע, לפחות עד הערב, כמה אזעקות רצופות ושוב טירוף שלא רואים את הסוף שלו.

רביעי בצהריים

שלישי בערב 

אני לא יודע איך לפתוח את הבלוג הזה, כי לא תכננתי שוב להגיע למצב הזה, לפחות לא בידיעה שזה הולך להיות עכשיו במשך תקופה.

אני גר באשדוד. שמעתי אזעקות רבות. הראשונה תפסה אותי ישן בבוקר והשכימה אותי, ביום הפנוי הראשון שלי השבוע. לא שמעתי אותה, ההורים העירו אותי מהשינה העמוקה ורצנו לחדר מדרגות. שאר האזעקות לא איחרו לבוא, ובין כל אחת לשנייה יש שקט מתוח. כל רעש קטן מזכיר לך אזעקה ואתה ממהר לעבור לעמדת כוננות.

המקלט שליד הבניין היה סגור בבוקר אז נאלצנו לחכות שיפתחו ולנקות אותו מכל האבק שנצבר שם מאז מבצע "עמוד ענן". מוזר לחשוב שזה חוזר על עצמו ולחשוב שמידי פעם אהבנו אזעקות ולו בגלל שזה ביטל לנו ימי לימודים. אז זהו, שאין לי את זה יותר. סיימתי ללמוד לגמרי ובשבילי זה חופש גדול שאני מניח שבדיוק כמו בני נוער רבים - אני לא רוצה לבטל דברים ותוכניות.

© מוטי בניטה

מדינה תחת אש, סיקור מיוחד:

• מועד ב' למתמטיקה: משרד החינוך ייתן מענה הולם
• איך בני נוער מתמודדים עם פגיעות הרקטות?
• יירוט מעל תל אביב: אזעקות נשמעו במרכז הארץ
• "קוויתי ליונה עם עלה של זית, אבל ביונה פגעה רקטת גראד"

האזעקה הראשונה מתחילת המבצע באשדוד תפסה אותי דווקא בתל אביב. זה היה מוזר, לחשוב שאני יכול ללכת בשקט ורגיל בעוד במקביל החברים והמשפחה מתרוצצים במהירות למקלטים כמו עכברים. סוג של בועה, שממש לא מזמן שוב התפוצצה. ושוב, במדינה שלנו אנחנו לא בטוחים. 

אני לא יודע לכמה זמן זה יימשך, אני רק יודע שאנחנו יוצאים פה האנושיים. החמאס נוקם על זה שהרגנו לו מחבלים חמושים - מה לא בסדר בזה? אנחנו לעומתם לא מתפוצצים ברחוב, לא חוטפים ילדים משום מקום ופשוט שונים מהשנאה המפגרת הזאת שלהם, אין להם שכל, אין להם לב ואין לנו פרטנר לשלום, שיפסיקו להאשים אותנו בהכל.

אני לא נגד ערבים, אני נגד אלו ששונאים אותנו ומתנהגים כמו חיות טיפשות שרעבות לבשר יהודי טרי. מידי יום אשתדל לשתף את המבצע הזה מהמבט שלי, מאיך שזה עובר באמת.

מקווה שלא יהיו הרבה טורי בלוג כאלו שלי, שהמבצע יגמר במהרה ובלי נפגעים.