בני נוער רבים לא שלמים עם המראה החיצוני שלהם ועוברים דיאטות רבות בשביל לשנות אותו. דווקא בימים בהם מודל היופי נראה יותר מתמיד, דיברנו עם רותם בן דוד בת ה-16 וחצי ועידו בן שמחון בן ה-15, בני נוער מלאים שאוהבים את הגוף שלהם - ושלמים איתו.

"אני חושבת שמודל היופי הגיע מהדוגמניות עצמן" אומרת לנו רותם ומדגישה לנו שהיא "כבר ממזמן לימדתי את עצמי להתעלם מהן, כלומר מהמסר, לא מהן ספציפית". בנוגע למודל היופי היא מספרת שזה מוצא אותה בכל מקום, "בכל מקום שאני נמצאת בו אני נתקלתם בדבר הזה שנקרא "מודל היופי". בדרך כלל חושבים שזה נמצא דווקא במגזינים ובפרסומות, אבל אני לא קוראת מגזינים ולא רואה טלוויזיה".

עוד במדור החדשות של פרוגי:

• מחזקים את צה"ל בתמונות חושפניות. איפה ההגיון?
• שקט מהדרום: בני נוער נסעו למרכז
• "משהו במותך גורם לי לרצות לבכות"

"אני רואה סביבי איך בנות אחרות מתנהגות. מה הן מעדיפות לאכול, או לא לאכול בעיקר, איך הן זזות, מה הן לובשות ואיך הנושא של גוף ומשקל הוא כמו סוג של טאבו עבורן. אפילו בדברים הקטנים של לשבת בבית קפה עם חברה ולהילחם במלחמה לא מודעת של מי אוכלת פחות" אומרת לנו רותם.

"ביסודי התעללו בי; כשהגעתי לחטיבה הרגשתי בגן עדן. הרגשתי בנאדם אחר"

אל רותם מצטרף עידן שאת מה שנקרא "מודל היופי" פגש בגיל החטיבה. "פתאום יש אנשים ממש יפים מסביבי. הגעתי לחטיבת הביניים ושמתי לב כזה למה שקורה. זה מוזר לראות כל כך הרבה חתיכים ובנות מטופחות עם טונות של איפור בכל מקום. הבנתי שיש סטנדרט מסוים שמצופה מאנשים לעמוד בו".

אתם מרגישים בטוחים עם הגוף שלכם?

"לא תמיד" אומרת לנו רותם נחרצות. "התשובה שחושבים שתבוא כאן היא 'לא' כי אני שמנה', אבל זאת לא הסיבה. דבר שמעצבן אותי במודל היופי, הוא בעיקר ההתייחסות של החברה כלפי הצורה של הגוף. הפרופורציות של כולנו שונות ואני מאמינה שזה אפילו עניין יותר בעייתי מסוגיית ההשמנה. אני חושבת שהביקורת של עצמי על הגוף שלי היא הגרועה ביותר, והיא נובעת מהרבה דברים ומתייחסת לכל מיני חלקים בגוף שלי שלא הייתי רוצה לפרט".

לעומתה, עידו מרגיש הרבה יותר טוב עם גופו והוא מפרט על הדרך והקשיים: "הסביבה פחות אוהבת את הגוף שלי. לא תמיד הרגשתי בטוח בעצמי וזה לקח לי תקופה מאוד ארוכה. כשהגעתי לחטיבה הכרתי חברי אמת. הכרתי אנשים שרצו לעשות לי טוב ולטפח אותי ואת האישיות שלי. היום אני מרגיש מאוד בטוח בגופי ולמדתי לקבל את עצמי ולאהוב בעצמי הרבה דברים שעד אז לא אהבתי".

עידו המשיך לספר לנו, וציין כי ביסודי הוא חווה דברים לא קלים. "היה עליי חרם של 6 שנים ביסודי בגלל המשקל שלי. לא רק שהתעלמו ממני, התעללו בי. כשהגעתי לחטיבה הרגשתי בגן עדן. הכרתי את אחת החברות הכי טובות שלי. שאמרה לי את האמת. דברים שלא הייתי רגיל לשמוע. שיש אפילו דברים בגוף שלי שהם יפים ולאחר שנה כבר הרגשתי בן אדם אחר".

הייתם מעדיפים להיות רזים?

כמשהו נגזר במסגרת התפתחותו והתבגרותו של עידו, הוא מספר לנו על השינוי שעבר, שהוא לאו דווקא ציפה לו. "עברתי שינוי משמעותי במשקל שלי, לא תכננתי להרזות, אבל גבהתי. התחלתי לעשות יותר ספורט אז אני נראה לפחות חצי ממה שהייתי פעם. אבל אני עדיין אדם שמן. אני שוקל 100 קילו" מספר עידו וכי לדבריו "אין אדם שמן שלא היה רוצה להיות רזה, אין אדם שמן שלא התחנן לאלוהים שיום למחרת מכן הוא יקום ללא כל המשקל המיותר הזה מעליו".

עוד עידו אמר שהוא "יחסית מסתדר עם הגוף שלי טוב. למרות שאני מקבל המון דחיות. הייתי מעדיף להיות בעיקר רזה כדי לפתח קריירה בתחום המוזיקה. אני שואף למשהו מאוד גדול". מבחינת רותם, המשקל פחות מהווה אישו מיוחד, והיא "יותר מעדיפה לשנות בגוף שלי דברים מסוימים מאשר להיות רזה. המחשבה של להיות רזה לפעמים כן עולה לי, אבל מעולם לא הייתי רזה, אז אני לא ממש יודעת איך זה מרגיש".

המראה החיצוני השפיע עליכם מבחינה חברתית?

"אני בטוחה שכן. גם אם לא אמרו לי את זה בפנים. אני שמתי לב שבוחרים לכל מיני דברים בנות אחרות. בדיעבד הבנתי שזה קשור ל-"So Called" ייצוגיות" אומרת לנו רותם וטוענת ש"למזלי כמעט ולא יצא לי בחיי לסבול מהתנקלויות שמכוונות למשקל שלי מילדים אחרים ואני כנראה ברת מזל, כי אני שומעת שנערים ונערות מלאים מסביבי סבלו מזה בגיל צעיר יותר".

"צריך להפסיק להתייחס לשמנה כקללה, לא כי "זה יפה" אלא כי זה קיים"

"היסודי הייתה תקופה קשה בחיי" אומר לנו עידו. "כל מה שעברתי היה אך ורק על סמך זה ששקלתי יותר מכולם ושהייתי שמן".

יש דמות מסויימת שאתם מזדהים איתה?

"המודל לחיקוי שלי וההשראה שלי היא ניקי מינאז'" אומר לנו עידו. "היא בן אדם מדהים, חזק ולא מגדרי. היא בעד שוויון בין המינים, כלומר: אם תשאלי אותה אם היא סטרייטית היא תגיד לך שלא ואם תשאלי אותה אם היא לסבית היא תגיד לך גם שלא. היא מאמינה בזה שכל בני האדם שווים וכולנו נבראנו בצלם אנוש. היא חזקה והיא עזרה לי להתגבר על כל הקשים בחיים כולל טראומות שנבעו מהחרם שהיה עליי".

רותם לעמותו מזדהה עם הדמות של רייצ'ל ארל, בסדרה "יומן השומן", שמגלמת שרון רוני. "אני מזדהה עם הרבה דברים עם ריי מהסדרה "יומן השומן". אני חושבת שהיא נתנה לגיטימציה למלא דברים שפשוט לא נאמרים. היא מדברת הרבה על היותה שמנה כפשוט עובדה קיימת ואני אוהב את זה. הרבה פעמים, בגלל שזה כזה טאבו, מנסים למחוק חוויות שקשורות בזה ובכלל את הסוגיה הזו. כמו המשפט המפורסם "את לא שמנה. אל תגידי את זה" במקום פשוט "to face it" ולהתמודד עם זה כמו שזה, לטוב ולרע. צריך להפסיק להתייחס לשמנה כקללה או כמשהו רע, לא כי זה "דווקא יפה", אלא כי זה פשוט קיים".

עבור כל מי שקורא עכשיו ולא בטוח בגוף שלו, מה הייתם רוצים להגיד?

רותם ועידו ביחד: "קודם כל, באמת ובתמים אתם מהממים ופשוט תהיו מי שאתם". המסר של עידו בעיקר זה שקודם כל "אל תנסו להיות אנשים אחרים. כל אחד נברא בצורה שלו. כל אחד מיוחד. אנחנו מתעסקים יותר מדי בלהיראות כמו ההוא וההיא וזה חייב להיפסק. אף אחד לא ירצה מישהו שלא יהיה כמו שהוא אמור להיות. שלא יהיה עצמו".

המסר של רותם הוא ברור וחד: "אתם לא צריכים להשתנות בשביל אף אחד אחר. זה בסדר לרצות להיות רזה ובהחלט מותר לרצות לשנות דברים. מותר לא להרגיש 100% עם הגוף שלכם. זה לא פשוט ללמוד לאהוב את הגוף, אבל זה לוקח זמן וזה אפשרי".