כששואלים אותי מי החבר הכי טוב שלי עולה לי רק מישהו אחד בראש – עמית פרץ. החברות המופלאה שלנו התחילה כבר בכיתה ז' ומשם זה התגלגל לחזון משותף שאנחנו עתידים להגשים אותו. לא, זו לא התחלה של סרט תמים ומתוק אלא סיפור חברות בוגר וקייצי במיוחד.

התברר לנו ששנינו מוכשרים, אני בצילום עריכה ועיצוב, והוא ביצירת ועיבוד מוזיקה. לבסוף זה התגלגל למצב שבאיזה יום בהיר החלטנו שאנחנו נקים חברת פרויקטים משותפת עם סטודיו וכל האביזרים הדרושים. הסרט שאנו חיים בו עוד יתגשם, אתם עוד תראו!

עוד במדור החדשות של פרוגי:

• לא מתלוננים רק על המילקי: מחאת הצליאק
• הכישרון השבועי: מפתח אפליקציות בגיל 15
• דעה: תהיה עוד מחאה חברתית?

הכול התחיל כבר בכיתה ז' כשכולם אבודים ומחפשים חברים לבלות איתם את כל שלוש השנים הארורות של החטיבה. אני התחברתי עם עמית פרץ שהיה איתי בכיתה בחטיבה, בזכותו של חבר טוב מהיסודי. הם הכירו בקונסרבטוריון של פתח תקווה, וכבר ביום הראשון של כיתה ז' הוא הפגיש בינינו. מאז הוא קורא לי שנירוצ'קה, ואני קורא לו עמיתוצ'קה. במשך כל הפסקה היינו חבורה קטנה שכללה אותי את עמית ואת החבר הטוב מהיסודי, ולאט לאט נפרדנו מהחבר הטוב והתחברתי עם עמית.

© שניר סיגאוי

עד בערך כיתה ט' החברות בינינו לא הייתה דבר חזק מספיק. בחודשים הראשונים של כיתה ט' כשקיבלנו עבודה יצירתית להגשה בהסטוריה עבדנו ביחד עם עוד מישהו, וגם נרשמנו לאותה ההתנדבות. כך יצא שאנחנו חוזרים מההתנדבות ושרים ברחוב בקולי קולות. הוא החדיר בי את האהבה למוזיקה וזה דבר שאני אודה לו על כך תמיד.

בערך לקראת סוף שנת הלימודים כבר התחברנו וגילינו כמה האדם השני יצירתי ומוכשר. אני מוכשר בתחום הצילום והעריכה, והוא בתחום המוזיקה. יחד גיבשנו חזון משותף, וזה הכול תחת ההשפעה של הקורסים והסדנאות של יזמות וניהול עסק וכו'. שורה תחתונה, גילינו שלשנינו יש יותר מדי במשותף. בין אם זה בתחומי ספורט, ז'אנרים מוזיקליים, ז'אנרים קולנועיים ואפילו משחק.

החברות שלנו התחזקה הרבה מאז החופש הגדול של כיתה ט', כשהגעתי לביתו בשביל לערוך וידאו ואז אני רואה את בר בן - דוד שהיום היא החברה שלו. היא הייתה צריכה דיסק עם מוזיקה לאוטו של אמה, ומאותו יום הפכנו להיות החברים הכי טובים. אני אשקר אם אגיד שהיה לי קל לבחור בין שניהם, הם החברים הכי טובים שהיו לי ויהיו לי. פתחתנו קבוצה בווצאפ שנקראת "מוזיקה", ומשם כבר לא היו בינינו סודות. בילינו יחד כל שבת בים ואת יום ההולדת שלי חגגתי עם בר, כשעמית היה הדיג'יי. הקשר האמיתי בינינו גורם להם להיות המשפחה השנייה שלי.

עמית, שניר ובר ©שניר סיגאוי

מה לא עברנו ביחד? ראינו את כל החברים משתנים ומתבגרים, רכשנו ואיבדנו חברים, נפרדנו מחברות, משברים, שמחות וזאת רק תחילת הרשימה. הדודים שלו כבר הספיקו להכיר אותי, ושלי גם הספיקו להכיר אותו. כל פעם שאני עושה על האש, אני מזמין את עמית הארגנטינאי אוהב הבשר. עשיתי לו בוק, הוא עשה לי סופלה שוקולד, הוא לימד אותי "למקסס" (לעשות מיקסים) ואני עזרתי לו עם המצגת המשפחתית לכבוד יום הנישואין של סבו וסבתו. עברנו מלא בדיחות פרטיות שאין להן סוף אבל האמת, עברנו יותר מדי. אין סוף לרשימה, יש יותר מדי חוויות. רוב ימי החופש הגדול הייתי אצלו בבית, או שהיינו בתל אביב יחדיו. הוא אדם שאפשר לשאוב ממנו המון ידע וכלים, וגם כיף לדבר איתו או סתם ללכת איתו ברחוב.

אמנם החברות שלנו עמדה המון במבחנים והצלחנו לשרוד את רובם, אני גאה להגיד שבזכות עמית למדתי הרבה על החיים, על עצמי ועליו. אחד מהדברים שלמדתי היה על מוזיקה ומאז התחברתי למוזיקה ברמה שקשה לדמיין. לא יודע איך אוכל להודות לו מלבד לשלוח לו את הכתבה, אז עמית אני יותר מגאה להגיד שאני נושם מוזיקה בזכותך "אחיקר". אני מקווה לראות אותו על העמדה בחתונה שלי בלאס וגאס. לסיכום, נסיים עם הבדיחה הפרטית של (SO...) "מה שקורה בלאס וגאס נשאר בלאס וגאס".