כשקיבלתי במייל פרטים על הפרויקט של תלמידי הגימנסיה העברית הדבר הראשון שעבר לי בראש הוא: למה להם להתעסק בזה? יש מתמטיקה, אנגלית, מבחנים, עבודות. עכשיו לשנות את העולם? אבל מסתבר שזה בדיוק סוד הקסם. הגעתי בשעות אחר הצהריים, מיד אחרי שסיימתי אני ללמוד, ופגשתי שלושה נערים מהפרויקט: אנוק סביר קדמון בת 16 בכיתה י"א, דור פוקס בן 15 בכיתה י' ואיתן חורש גם הוא בן 15 וגם הוא בכיתה י'. 

עוד במדור החדשות של פרוגי: 

• עם סלקציה: הנערה שהעיפו אותה ממסיבה רק כי היא רווקה
• צאו לדרך: 10 דברים שאתם חייבים לדעת לרכיבה על אופניים

אז מה הם עושים בעצם? התלמידים בבית הספר מצאו שיטה מיוחדת לגידול אצה בשם ספירולינה שכפי שאיתן מסביר לי "זו אציאנו בקטריה, היא ספירלית, מכאן השם. בעשרה גרמים של העצה ביום יש כל מה שאדם בוגר צריך כדי לא למות מתת תזונה. כשהיא רטובה, אין לה כל כך טעם, אפשר לייבש אותה וככה היא מחזיקה יותר זמן אבל בצורה הזאת היא גם מאבדת חלק מהחומרים התזונתיים שלה וגם יש לה טעם לא משהו כל כך". מסתבר שהם כבר הכינו ממנה טחינה ירוקה, רוטב פסטו ואפילו גלידה ומילקשייק. 

דור: "אנחנו מנסים למצוא שיטות גידול לעצה הזאת שקוראים לה ספירולינה שבעצם היא בקטריה, אנחנו מנסים למצוא לה שיטות גידול שיתאימו לה להרבה מדינות בעולם, בעיקר מדינות עולם שלישי, ואז אנחנו נפגשים או עם שגרירים מהמדינות האלה או עם אנשים מישראל ומעבירים להם את הידע של איך לגדל את העצות".

איתן: "בצורה יעילה וזולה כמובן, כל הרעיון הוא שהספירולינה, היא קיימת היום, מגדלים אותה כבר המון זמן והיא נורא יקרה, היא לא נגישה למדינות עולם שלישי שתכלס הכי זקוקים לה כי יש בה את כל החומרים שאדם זקוק לו כדי לחיות ושם אין בצורה אחרת את החומרים האלו. אנחנו מנסים לפתח שיטות גידול זולות, יעילות ובעיקר קלות כדי לגדל כדי שבכל מקום איפה שבאמת צריכים את זה יוכלו לגדל את זה".

מה היו השלבים שבהם הגעתם לשיטה?

אנוק: "התייעצנו עם מומחים בתחום, פעלנו בשיתוף פעולה עם רכזים באוניברסיטאות ובעצם פיתחנו שיטה שהיא הרבה יותר יעילה והרבה יותר זולה ממה שיש בשוק היום, ומפני שהשיטה הזאת כל כך זולה. אנחנו לא רוצים הרי למכור אותה, אנחנו רוצים ללמד אנשים איך לגדל אותה אבל מה שחשוב זה שבגלל שהפרוטוקול הזה הוא מאוד פשוט, יהיה אפשר להתאים אותה עם שינויים לכל מקום, שינויים לא דרסטיים. בגלל שהעלות היא כמעט אפסית, אנחנו חושבים שיש לזה באמת סיכוי. מה שחשוב להגיד זה שאופן הפעולה של הפרויקט זה למשל, שאנחנו הגימנסיה נלמד בית ספר מסוים והוא ילמד בית ספר אחר, וככה נגיע ליותר בתי ספר דרך הילדים, לא מלמעלה כי היה מספיק פרויקטים כאלה כבר, שניסו עם המבוגרים וניסו העולם ולא באמת הצליחו וזה חלק מהרעיון". 

הפרויקט בעצם מנסה למצוא את השילוב בין הצד החברתי למדע כפי שאנוק מספרת:  "צריך למצוא כל הזמן את האיזון. נגיד אנחנו הולכים למכון וויצמן צריך למצוא שיטה שתהיה לא יקרה מידי, כי למשל בכפר קטן באפריקה לא יוכלו לעשות את זה, וגם כשאנחנו עושים את הצד החברתי אסור לנו לשכוח את הצד המדעי שזה בכל זאת יצור חי שצריך לדאוג לו ולספק לו את הצרכים הבסיסיים שלו. אז זה הכל שילוב של אחד בשני. זה ליישם את המדע בצורה הכי מיידית הכי מבינים ככה".

מיישמים בשטח 

בשנה שעברה התלמידים כבר נסעו לדרום אפריקה כדי להתחיל וללמד תלמידים שם את השיטה. אנוק שהייתה במשלחת מספר: "זאת הייתה חוויה מדהימה. נסענו שישה תלמידים בכיתה י' ואני חושבת 4-5 מבוגרים וזה היה מדהים. לימדנו חמישה בתי ספר ופנימייה אחת, אנחנו ישנו ביחד עם התלמידים שלנו בפנימייה וזה היה מדהים. למדנו במשך שלושה או ארבעה ימים בית ספר וביום השני הם כבר לימדו בית ספר אחר ובאמת ראינו כמה השיטה שלנו היא יעילה וכמה היא באמת יכולה לעבוד. וזה היה מאוד מרגש אנחנו עדיין בקשר עם הילדים ששם. הם בעצם ילדים בגיל שלנו אין שום דיסטאנס שיש בדרך כלל בין מורה לתלמיד.כשלימדנו המבוגרים והמורים למדעים שם היו בהלם כי העברנו כמויות של חומר מאוד מאוד מהר. לא עשינו את זה בדרכים קונוונציונליות: סיכמים ומצגות, אפילו לא כל התלמידים שם ידעו אנגלית. עשינו את זה באמצעות תיאורים: ציירנו את כדור הארץ ואיפה יש חושך ואור ומה לעשות עם האצה. העברונ את הידע עם בדיחות, וזה באמת משהו שלא צריך יותר מידי את הטכנולוגיה ולא צריך שום דבר. זה היה מדהים כי בסופו של דבר הקשר הבלתי אמצעי הזה הוא הרבה יותר יעיל מכל הדברים האחרים".

יש להם בעיות? הם מדברים איתכם על קשיים שמתעוררים אצלם?

אנוק: "חלק מהבעיה זה שהמזג אוויר שם מאוד שונה, למשל בדרום אפריקה עכשיו קיץ ומאוד מאוד חם שם, אז זה בעיה אחת, התנאים שם באופן כללי שונים האחוזי לחות שונים. הייתה להם בעיה לדוגמה שהם מצאו טפיל באצה, וזה קשה לצלם תמונה במיקרוסקופ ולשלוח אז הם היו צריכים להיות בקשר עם אוניברסיטה שמה ואז יכולנו לעזור להם".

אתם כל הזמן נשארים בקשר?

אנוק: "ברור, זה חלק מהעניין שהם ידאגו לעצמם אבל כן צריך לעשות ליווי ולתחזק את הקשר וחלק מהמטרות שלנו בגיוס הכסף שאנחנו עושים זה לגייס מספיק כסף כדי לבנות מרכזי הדרכה במקומות שבהם אנחנו מגיעים אליהם, ששמה נוכל לשלם משכורת למישהו מהאזור ואז הוא יוכל לתחזק את זה, לוודא שהכל פועל כמו שצריך ולהיות הקשר ביננו, כדי שהקשרים האלו לא יאבדו, כדי שזה לא ייעלם".

אתם רואים שינוי באיך שמסתכלים על ישראל אחרי הפעילות שלכם?

אנוק: "כן כשהיינו בדרום אפריקה הרוב שם היו נוצרים מסורתיים והיו גם כמה מוסלמים, ועם שתי הקבוצות האלו זה לא היה פשוט בהתחלה, לחלק מהם זה לא היה פשוט שהיינו ישראליים. אבל אני חושבת שמדברים הרבה על להיות שגרירים טובים של ישראל אבל בסופו של דבר הדבר הזה שאנחנו לא יוצאים בכוונה לייצג את ישראל, קורה שאנחנו מייצגים את ישראל הרבה יותר טוב מכל שגריר או מישהו אחר, כי אנחנו באמת מנסים לעשות משהו טוב ואנחנו לא עושים את זה בשביל עצמנו. שאלו אותנו על המצב בפוליטיקה, ואנשים היו בהלם כי מה שאנחנו אמרנו זה לא משהו שהם שומעים כי הממשלה לא תמיד מייצגת בדיוק את מה שקורה והתדמית של ישראל היא לא משהו ולשמוע את האנשים עצמם אני חושבת שזה היה חשוב אני חושבת שזה היה שונה. אני חושבת שכן בכל זאת האנשים האלה היה איזשהו שינוי כי אפילו עכשיו כשתפגשי מישהי ממדינה אחרת שאין לך תדמית טובה עליה, נגיד מישהי מטורקיה, ברור שברגע שתפגשי בן אדם שבא מתנדב ועושה משהו בשביל אחרים זה משנה משהו".

מה הדבר הכי חשוב שלמדתם עד עכשיו בפרויקט?

עידו: "האמת, שהדבר הכי חשוב שלמדתי זה באמת כמה אנשים מוכנים לקבל עזרה אם אתה בא בצורה טובה. אני חשבתי בהתחלה שהפ לאר יקבלו את זה או שאנשים שאנחו באים לעזור להם יהיה ופחות סבלניים כלפינו וגיליתי שזה ממש לא נכון לדוגמה הנסיעה למג'ד אל שמס, הם ממש קיבלו אותנו יפה ורצו ללמוד הם התלהבו ללמוד אפשר לומר. הם באו לקראתנו".

איתן: "ואפילו יותר מזה כמה אנשים מוכנים ללמוד, כמה הם מוכנים ללמד ולהצטרף לאותה שרשרת ופתאום אנחנו באים ולומדים ואומרים וגם וואי אנחנו מכירים מישהו שגם יכול ללמוד את זה ואפילו לפני שהם הספיקו ללמוד את זה בעצמם הם רוצים כבר ללמד אנשים אחרים ולגדול לתוך זה ולהוסיף אנשים לתוך הפרוקיט. כמו כדור שלג כאילו קופצים לתוכו, לגדול יותר ולעזור לגדול".

אנוק: "זה יישמע קלישאתי אבל כמה כשמדברים עם בני נוער בגיל שלנו כמה שהשפה באמת לא משנה. לדוגמה, כשהיינו בדרום אפריקה ישנו בחדר שתי בנות ואני מישראל ועוד ארבע בנות מדרום אפריקה ושמה לא כולם דיברו אנגלית, הרוב דיברו בכל מיני ניבים של שפות. אז תקשרנו דרך מוזיקה וראינו סרטים ביחד זה אותם סרטים ואותה מוזיקה וראינו את אותו הספורט. אני חושבת שאומרים כל הזמן שהילדים זה הדור הבא, העתיד וזו סיסמה אבל בסופו של דבר אם מסתכלים בילדים הם התקווה כי הם עדיין עם תמימות וכל הרשמיות וכל הטקסיות והדברים שבסופו של דבר חוסמים אנשים, אין את זה אצל בני נוער ואצל ילדים ואני חושבת שזה מה שמאפשר ויאפשר לפרויקט הזה להגיע לעוד אנשים".

מה החלומות שלכם לעתיד?

עידו: "אני דווקא חושב שקיבלתי הרבה השראה מהפרויקט אז אני רוצה להפוך להיות פוליטיקאי, בואי נקרא לזה מנהיג חברתי. אני חושב שכפוליטיקאי אני באמת יכול לקחת את הרעיונות של צדק חברתי ושל עזרה לזולת ולנסות ולתעל אותם בעזרת כל מיני אמצעים. אני חושב שכראש ממשלה או כשר יש לך הרבה יותר אמצעיים להפוך את הרעיונות האלה לאמיתיים מאשר לדבר באוויר".

איתן: "אני ראיתי מהפרויקט שככל שאתה מנסה הכל אפשרי ודבר אחר שאני לומד פה ואני רוצה, זה שהעולם בשנים האחרונות הולך קדימה בצורה עצומה טכנוליגת אני מתכוון והרבה פעמים שוכחים דברים מאחור. לדוגמה ההורים שלי מסתכלים עליי מוזר לפעמים כשאני לוקח ספר עם דפים וקורא אותו, לא משתמש בטלפון, ואני חושב שכאילו צריך למצוא איזה משהו שיביא איזון כי גם ללכת יתר מידי קדימה זה מוזר. אני מדריך גם בחוג נוער אחרי צהריים וחניכים שלי מסתכלים עליי מוזר כי יש לי שעון אנאלוגי. אני חושב שאנחנו נורא מאבדים את האיזון וזה משהו שאנחנו צריכים למצוא מחדש. גם הפרויקט הזה מאוד עוזר עם משהו שהוא אומר בואו לא נהיה יותר מתוחכמים ננסה להיות פשוטים כי יותר פשוט יותר קל".

אנוק: "יש לי הרבה חלומות אני אבחר בסוף. אני רוצה ללמוד היסטוריה ופילוסופיה וסוציולוגיה ולהיות היסטוריונית, אבל יכול להיות שזה ישתנה. אני רוצה להיות אולי גם רופאה".

מסתכלים קדימה

לאחרונה, התלמידים פתחו פרוקיט באתר גיוס הכספים האדסטארט. אנוק מספרת: "הגענו למצב שיש הרבה מקומות שמחכים לנו למשל באתיופיה, ברואנדה, אפילו במקסיקו יש לנו קשרים, ואין לנו כרגע את האמצעים להגיע אליהם. פנינו להאדסטארט, שזה אתר לגיוס המונים, וכבר גייסנו יותר מחצי מהסכום ואני צריכים כמה דברים מרכזיים: מרכזי הדרכה במקומות שאנחנו מגיעים אליהם, בריכת גידול טובה יותר בבית הספר שזה מאוד חשוב לנו, ובאופן כללי אנחנו צריכים להגיע למקומות כי לדבר בסקייפ זה לא פשוט וצריך להיות שם ולהכיר את האנשים ולהיות מסוגלים להשאיר שם משהו. אנחנו ראינו בדרום אפריקה שחייבים להמשיך להיות בקשר ולהמשיך לתחזק את הקשרים האלו".

 לתמיכה בפרויקט - האדסטארט