אחת הסיסמאות שנשמעות הרבה מאוד בימים האחרונים היא "לעולם לא עוד". אנחנו מנסים ביום הזה לזכור שעלינו למנוע משואה שנייה לקרות. לרוב, אנחנו מדברים על אויבינו שרוצים להשמיד אותנו, אבל אני חושב שאנחנו מפספסים נקודה חשובה מאוד.

השואה לא הייתה רק אנטישמיות. נכון, האנטישמיות הייתה חלק מרכזי, אבל קבוצות גזעניות יש, לצערנו הרב, הרבה מאוד. מה שייחד את הנאצים, ונתן להם גם כוח משמעותי ואת האפשרות לבצע את מעשיהם הנוראי, הייתה גם האידאולוגיה האנטי דמוקרטית שלהם. היו עוד קבוצות פשיסטיות (כלומר, אנטי דמוקרטיות ולאומניות מאוד) שחלקן אפילו פעלו יחד עם הנאצים. פשיזם זה דבר מסוכן מאוד, ואנחנו חייבים למנוע ממנו לקרות - גם אצלנו וגם במדינות אחרות. במהלך השנים נערכו מספר ניסויים שניסו לבדוק האם עקונות מסוימים מהשואה עלולים לחזור שנית. הנה תיאור קצר של שניים מהם.

להרוג - רק כי איש בחלוק לבן אמר

סטנלי מילגרם היה בן לניצולי שואה. הוא ניסה להבין את המניעים של הנאצים, להבין איך יכול להיות שהם הרגו אנשים ללא כל סיבה רציונלית. הוא החליט לעשות ניסוי, שיעמיד אנשים במבחן שכזה - יבדוק האם הם יהרגו אנשים אחרים, רק כי מישהו בעל סמכות יגיד להם לעשות את זה.

הוא הזמין אנשים אקראים לרחת חלק בניסוי שיבדוק "את השפעות הענישה על למידה". הוא אמר לנסיינים שהם ישאלו אדם אחר שאלות בנוגע לזיכרון. כל פעם שהוא טועה, הם יחשמלו אותו - בכל פעם בעוצמה גדולה יותר מהפעם הקודמת. האדם שקיבל את מכות החשמל היה למעשה שחקן, שלא באמת התחשמל. אחרי כמה שאלות, וכמה תשובות שגויות ו"מכות חשמל", השחקן (שהיה בחדר הסמוך) התחיל לצעוק מכאב. מאוחר יותר הוא התחיל לצעוק "תנו לי לצאת! תנו לי לצאת!". בשלב מאוחר אפילו יותר, כשעוצמת החשמל הגיע לכאורה לרמה מסוכנת מאוד, הוא הפסיק להגיב בכלל, כשהמסקנה ברורה - הוא איבד את ההכרה. כמובן שהחוקר הורה לנסיינים להמשיך בניסוי כל הזמן. "לא יגרם נזק" הוא הבטיח לנסיינים.

בפועל, הניסוי בדק עד כמה רחוק הנסיינים ילכו. הוא בדק מה אנשים מוכנים לעשות רק בגלל שמישהו בחלוק לבן אמר להם. התוצאות מזעזעות - 60% מהאנשים המשיכו בניסוי עד שהוא נגמר, ולא עצרו אותו למרות שהשחקן הפסיק להגיב. אף אחד, לא עצר את הניסוי כשהנסיין ביקש, עד הרגע שהוא איבד הכרה.

לוותר על הכל - תמורת כוח

באפריל 1967, רון ג'ונס היה מורה להיסטוריה בבית ספר תיכון בקליפורניה. במהלך שיעור על הנאציזם באחת הכיתות היותר בעיתיות, הוא נשאל שאלה שלא הייתה לו ממש תשובה עליה - למה אף אחד לא עצר את הנאציזם? ג'ונס היה ידוע בהדגמות שהיה מעביר לכיתתו כדי להסביר את החומר, וגם הפעם הוא תכנן לנסות לענות על השאלה הזאת באמצעות הדגמה.

הנחשול - אזהרה: טריילר קשה לצפייה

הוא ניסה להפוך את הכיתה שלו לתנועה פאשיסטית. לתנועה הזו היו שלושה ערכים: "כוח דרך משמעת; כוח דרך אחדות, כוח דרך פעולה". כמו שאפשר לראות, הוא נתן להם את התחושה של כוח, של עוצמה. ההדגמה הייתה אמורה להסתיים בסוף השיעור, שבו ג'ונס הסביר על איך לשפר את מצבם הלימודי ולהשיג כוח באמצעות המשמעת ההדוקה, אבל התלמידים המשיכו להתנהג לפי אותם חוקים ועקרונות גם בשיעור שלאחר מכן. ג'ונס החליט להמשיך בהדגמה.

חברי הקבוצה, שכונתה "הנחשול" או "The Third Wave" באנגלית, הגיעו מהר מאוד למצב של ציות עיוור לפקודות ולחוקים. הוא גרם להם לתחושת אחדות ושייכות חזקה, עד לכדי מצב שבו הקבוצה עצמה חשוב יותר מהאנשים המרכיבים אותה. הסיסמא "הנחשול מעל הכל" הייתה חלק עיקרי מהתנועה.

מהר מאוד כל התלמידים בבית הספר היו חלק בנחשול. ההדגמה יצאה משליטה. תלמידים הבריזו משיעורים רק כדי להגיע אל השיעור של ג'ונס, הם השתמשו באלימות בשם הנחשול, הם תקפו את מי שביקר את התנועה, החרימו את מי שהעז להתנגד.

כשהוא הבין שהוא חייב להפסיק את הנחשול, כינס ג'ונס אסיפה של התנועה, שבה נאמר לתלמידים שהם יצפו בטלוויזיה במנהיג הפוליטי שלהם. כשהם הגיעו, הם גילו שהמנהיג שלהם הוא אדולף היטלר. ג'ונס הסביר להם איך באותו שבוע הם הלכו בצורה עיוורת אחרי הנחשול, למרות שהם וויתרו על החברים שלהם, התנהגו בצורה אלימה וברוטלית ועשו מעשים קיצוניים מאוד.

מה שהוביל את התלמידים ככל הנראה ללכת אחרי הנחשול הייתה תחושת הכוח. הכיתה הייתה כיתה עם בעיות קשות, ציונים נמוכים, והנחשול היה נראה כמו הפתרון לבעיה שלהם. באמצעות המשמעת הקיצונית הם היו יכולים להשיג את כל מה שרצו, לכאורה. גם תחושת האחדות והשייכות הייתה חשובה בכדי לגרום לתלמידים ללכת אחרי המורה.

"לזכור ודבר לא לשכוח"

על תנועת "הנחשול" אפשר לקרוא בספר "הגל" מאת מורטון רו. לאחר כתיבת הספר, נוצר גם סרט אמריקאי בנושא, וגם סרט גרמני מצוין בשנים האחרונות (הטריילר שלו נמצא כאן למעלה). כולם נחשבים מעולים, וגם מזעזעים. הניסוי של מילגרם שוחזר כמה פעמים מאז שנעשה לראשונה, למרות ביקורת קשה על הנזק והטראומה שהוא גורם למי שמשתתף בו. בכל פעם ששוחזר התוצאות היו דומות. אחת הגרסאות המעניינות יותר, הייתה בצרפת - שם ערכו את הניסוי במהלך תוכנית ריאליטי. שמה, התוצאות היו חמורות אפילו יותר.

ככל הנראה, אין שום דבר שמונע מאיתנו לחזור לאותו מצב. הדבר היחידי שיכול לעזור לנו, זה השכל הישר וההיגיון. ביום הזה אנחנו חייבים להבטיח לעצמנו, שננסה למצוא את אותם סממנים מתקרבים. רצחי עמים היו עוד מספר פעמים מאז, מדינות לא דמוקרטיות יש עדיין היום. אנחנו חייבים להבטיח לעצמנו שנמנע מזה לקרות שוב.

כמו שכתב אברהם שלונסקי, עלינו "לזכור את הכל, לזכור ודבר לא לשכוח". את השיר הזה אנחנו מרבים לצטט, אבל שוכחים לרוב את הבית האחרון שבו: "קונם אם לריק, יעבור ליל הזעם, קונם אם לבוקר אחזור לסורי, ומאום לא אלמד גם הפעם". כלומר, הנדר שנדרנו לא שווה כלום, אם כשזה יקרה עוד פעם נמשיך הלאה, כאילו כלום לא קרה, ולא נלמד כלום.