מכתב מהלב: "חיילים, אתם הגאווה של כולנו"
היום מציינים ברחבי המדינה את ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. ספיר ליפקין כותבת לחיילים שנפלו, למשפחותיהם ולחיילים שעדיין בחיים: "אני כותבת לכם כשדמעות זולגות אט אט מעיניי במחשבה שלא תשובו אלינו עוד"
חיילים, אתם הגאווה של כולנו, אתם הגיבורים עם הראש המורם והמדים הירוקים. אתם אלו שהקרבתם את נפשכם למעננו או בעודכם מקריבים מדי יום. חללי צה"ל - גיבורי החיל, אני כותבת לכם כשדמעות זולגות אט אט מעיניי במחשבה שלא תשובו אלינו עוד, לא משנה עד כמה נחלום ונרצה זאת.
אתם אותם האנשים שהסכימו להקריב את נפשם למען האחרים, כאשר ידעתם שזה עלול לעלות לכם בחיים. אתם אותם האנשים שעזבו את הכל כדי ששאר אזרחי המדינה יחיו בשלווה ולא ידעו כל צרה ובעיה. אתם אותם האנשים שחלמו על אופק מזהיר, אותו השאירו מאחור יחד עם המשפחה והחברים. הרבה השתנה מאז שעזבתם אותנו, חללי צה"ל, ללא כל ידיעה מוקדמת.
הודות לכם, הגיבורים, אנו זוכים להתעורר כל בוקר בשלווה עם זריחת החמה והולכים אף לישון לאחר השקיעה. אנחנו אלו שזוכים מדי יום לשגרה טובה של לימודים, משפחה וחברים, ויחד עם זאת עוד מתלוננים, בעוד שאתם הקרבתם את נפשכם ללא כל תלונות וקיטורים.
המצב במדינת ישראל קשה, אנו חיים במדינה מוקפת אויבים ונאלצים להתמודד עם לא מעט מלחמות ומבצעים. בעוד שאנחנו מוגנים, הודות לכם חיילי צה"ל היקרים, אנחנו מתלוננים על השהייה במרחבים המוגנים והפחד לצאת מהבתים, בעוד שאתם משתתפים בלי סוף במבצעים צבאיים ומתקיפים, וביכולתכם רק לחלום לשבת "רגל על רגל" במרחבים המוגנים.
"תודה ששמרתם עלינו"
חללי צה"ל האמיצים, מגיעה לכל אחד ואחת מכם מלוא ההערכה וההודיה, מגיע לכם שנזכיר אתכם באופן תמידי ולא רק פעם בשנה. למרבה הצער, את הודיה זו אתם לא קראתם, אתם לא קוראים ולא תקראו. תודה ששמרתם עלינו מכל צרה והקרבתם את נפשכם. סליחה שנאלצתם לעזוב את המשפחה, החברים ואת המשך החיים, סליחה שלא זכיתם להתחתן ולהמשיך את שושלת המשפחה, סליחה שלא זכיתם ללמוד בפקולטות להשכלה גבוהה.
אני פונה גם אליכן, משפחות שכולות יקרות, אני משתתפת בצערכן הנורא. לכן מגיעה הסליחה על כך שלא יכולתן להירדם בלילות כאשר ידעתן שילדיכן בשדה הקרב, ועלול לקרות הנורא מכל. לכן מגיעה הסליחה על כך שהדמעות מלוות אתכם מדי יום ולא נפסקות. לכן מגיעה הסליחה שמזכירים את ילדיכם רק יום אחד בשנה ולא כל יום מחדש. סליחה משפחות יקרות, סליחה, סליחה, סליחה על כך שאתן נאלצות להתמודד ימים, חודשים ושנים רבות עם התחושה הנוראית שילדיכם עוד לא יחזרו.
לסיום, אני פונה אליכם, חיילי צה"ל האמיצים שבעודכם בשדה הקרב. תודה על האהבה והחום העצומים, אשר אתם מרעיפים כלפי המדינה. תודה על ההקרבה העצומה, השארתם את כולם מאחור ואותנו - תושבי המדינה מקדימה, אתם עושים הכל למעננו גם אם תאלצו לשלם על כך מחיר כבד בחייכם, זה כלל לא מובן מאליו.
חיילים יקרים, אני מקווה שבעודכם חיים לא תדעו כלל צער או כאב, תמשיכו לתרום מעצמכם מכל הנשמה והלב. אתם הדבר היפה בחברה הישראלית, אתם אלו שהופכים אותה לגאווה ולתפארת.
|
|