בני העדה האתיופית מציינים היום (ד׳) את אחד מחגיהם שנקרא "סיגד". הסיגד הוא בעצם חג של תענית, מתן תורה וגאולה. יום שלמעשה עוסק בצום, טהרה והתחדשות. חג הסיגד הוא חג שדרכו ובאמצעותו כל אחד מאיתנו מחדש את הברית עם אלוהים. החג הזה יכול לקחת כל אחד להמון מקומות, אני אספר את החלק שלי בחג הסיגד ואיך אני בוחרת לציין אותו.

עוד בערוץ החדשות של פרוגי:

• החיות הכי מוזרות שאפשר לגדל: תוכי מדבר
• הירואי: האישה שהופכת ציורים לבובות למען חולי סרטן
• המקצועות שהיינו רוצים להכניס לתוכנית הלימודים

חג הסיגד, בדומה לשאר החגים של הנתינה והאמונה, מדבר בעיקרו על חידוש הברית עם אלוהים, דבר חשוב בין אם אתה מאמין גדול או לא. לעשות מעין חשבון נפש קצר, לחדש את ההבטחות, ולהציב מטרות חדשות. ביום הזה בני העדה מודים על הדרך שעברו מאתיופיה לארץ, כדי להגיע לרגע שהם יחגגו את חג הסיגד בירושלים. הם מודים על התקווה והאמונה שנשארה בהם, ובוכים על היקרים שאיבדו בדרך.

© אוהד צוינגברג

למרות שיום הכיפורים שבו עשיתי עם עצמי את הטהרה הקבועה והאישית עבר כבר, גם היום אני נזכרת בכמה חשוב לעשות את זה שוב. בימים האלה, שהרחובות סוערים, תרתי משמע, ההתחדשות העצמית עוזרת המון. אני חושבת שהחג הזה חשוב, כי הוא מסמל את מה שבני האדם צריכים לעשות. בשנים האחרונות המודעות לחג עלתה, שזה מדהים בעיניי.

את חג הסיגד חוגגים בירושלים, אבל אני לא חגגתי שם מעולם, מה שכן, תמיד לקחתי חלק פעיל בעשייה של הטקסים השכבתיים בבית הספר, והלכתי להצגות והאירועים שהיו בעיר במסגרת היום הזה. הסבים שלי עולים לירושלים כל שנה כשמתאפשר, זוהי מעין מסורת כזאת, זה יום שבו מרגישים קרבה לאלוהים, ולכן הוא חשוב להמון אנשים.

הסיגד הוא חג שאולי מגיע ממקורות אתיופיים, אך זה לא אומר שאחרים לא יכולים לקחת איתנו חלק ביום המיוחד הזה. בשבילי הוא לא עוד חג, הרי אין פה סיפור מעניין על נס גדול, אין פה גיבור שגבר על צבא חזק, אך יש פה אמונה אחת, קהילה אחת חזקה, ודרך חיים שאיתה אני חיה. דרך חיים שאומרת שלא מוותרים, ושלא מפסיקים להאמין, למרות הקשיים, וזה המסר שחג הסיגד נותן לי ואני בטוחה שלעוד הרבה.  

© אבי מספין