בעידן הפייסבוק אנחנו שומעים המון על תלונות של תלמידים דרך פוסטים בפייסבוק. לרוב הם מקבלים לייקים או שיתופים ולא נוצר שינוי של ממש. אולם קבוצת תלמידי תיכון שז"ר בבת ים, החליטה להעביר ביקורת בדרך שונה: להעלות במסגרת פסטיבל תיאטרון הנוער הארצי הצגה שמתעסקת בדיוק בנושאים שמפריעים להם במערכת החינוך, ודרכה להעביר ביקורת על הלחצים שהם חווים בבית הספר ודעתם על היחס של צוות המורים כלפיהם כתלמידים. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

•  קרואסונים, עוגות או צ'יפס?! לא בבית ספרנו!
• טור אישי: ״הזמן רץ ואני מרגישה כמו מכונת ציונים״
• מאבק שלא נגמר: הטסטרים שובתים, התלמידים כועסים

רועי, מורה המגמה ובמאי ההצגה מסביר: "החלטנו לעשות הצגה מסוג 'סייד ספסיפיק' כלומר מקום ייחודי, לא תיאטרון על במה רגילה. חשבנו איפה לעשות את זה והחלטנו לעשות את ההצגה בבית ספר, הצענו לפסטיבל והוא קיבל את זה. החלטנו לעשות הצגה שעוסקת במערכת יחסים של תלמידים בינם לבין עצמם, מול הצוות וברגשות ובתחושות של התלמידים שבמשך שנים מעבירים את השנים הכי יפות שלהם בתוך המסגרת הלחוצה והחונקת הזו".

ההצגה מגוללת את סיפורו של בית ספר יותר מוקצן ממה שאנחנו רגילים, עם תנאים שונים. דרך ההצגה, ניסו התלמידים להעביר ביקורת על המוסד שנקרא "בית ספר" ועל מה שהם לא אוהבים בו. הם מנסים להראות את החוויות שהם עוברים בבית הספר מנקודת המבט שלהם ולהראות את מה שהם מרגישים בו. 

יבגני אברקוב סיפר לנו על דמות המנהל שהוא משחק: "הדמות שלי בנויה מסטראוטיפים: בן אדם אכזר, פסיכופט ואכזרי שרק מחפש איך להעניש את התלמידים, הוא מתעלל בהם ומאיים עליהם, הדמות ממש ממש מוקצנת ולא דומה למנהלים באמת, הם לא רשעים ומנסים למצוא עונשים לתלמידים. אם הייתי צריך לשנות דברים מסוימים, הייתי מסכים לשורטים למשל, הוויכוחים האלה קשורים לעולם הקדום. אני לא רוצה לדעת כמה חם וכמה לא נעים לבנות. אני הייתי עושה הרצאה לבנים ומסביר להם שלא משנה מה אישה לובשת הם צריכים ללמוד לשלוט על היצרים שלהם".

ליר פדלון משחקת מורה בבית הספר: "אני משחקת את המורה, היא דמות צבועה. בהתחלה היא נחמדה לתלמידים שלה כדי להתחבב עליהם אבל כשמגיע מצב שהם נכשלים במשהו היא הופכת למין מכשפה. אני לא חושבת שהדמות שלי ממש משקפת את המורים היום, כי אני חושבת שהמורים היום מנסים כמה שיותר להבין אותך והם פחות צבועים, אם יש להם משהו להגיד אז הם יגידו אותו. הדמות שלי מאפיינת סטריאוטיפ של מורים אחרים, היא מוציאה את כל הדברים הרעים ומעלימה את הטובים".

"בכל בעיה - ישר טלפון להורים"

אבל בבית ספר, יש גם תלמידים כמובן. אחת מהן היא הדמות שמשחקת דניאל דורון: "הדמות שלי היא דמות מאוד מורכבת, אספתי אותה מכמה חברים. קוראים לה נעמה והיא מרגישה שלא אכפת למורים ולהורים שלה ממנה. היא מרגישה כמו מכונה של ציונים, בבית הספר מרביצים לה, מתעללים בה ומקללים אותה". דניאל סיפרה שחוותה בריונות גם בחיים האמיתיים: "כן, בכיתה ג'. זה היה מין 'סטייל' כזה לבוא ולהציק לדניאל, בגלל שהיו לי משקפיים אז היו קוראים לי 'אבוארבע' ונתנו לי כאפה אבל עצרתי את זה ממש מהר, אחרי בערך שבוע זה נפסק. אני בן אדם מאוד חזק, דברים לא משפיעים עלי. התמודדתי עם זה לבד עד שהבנתי שאי אפשר להתמודד עם זה לבד אז פניתי למבוגר". 

תלמידה נוספת בהצגה משוחקת על ידי ים חרוש: "הדמות שלי טיפה מרדנית, היא מבריזה משיעורי כימיה ולא מגישה עבודות אז השרת לוקח אותי למנהל. כשהמנהל מאיים שיתקשר להורים שלי אני מתחננת שלא יתקשר אליהם ומתוודה בפניו שעישנתי והברזתי, אפילו יורדת על הברכיים שלי, הכל כדי לא לאכזב את ההורים שלי. המעשה הזה מראה מה עושים בבתי הספר, בכל בעיה - ישר טלפון להורים. אז הדמות שלי טיפה מורדת וטיפה מפחדת, טיפה מכל דבר". לינור כהן משחקת את לין: "אני משחקת את לין, מרביצים לה בבית והיא אוגרת את כל הכעס שלה מזה ומוציאה אותו על חברים, תלמידים ומורים. היא רוצה שיתייחסו אליה ויקשיבו לה".

"השאלה היא איך מעבירים ידע"

כדי להעלות את ההצגה הם כמובן דיברו על כל התחושות הקשות שלהם, כפי שמספר לנו רועי, מורה המגמה: "התלמידים מדברים המון על לחץ, על התחושה של עומס כבד של שעות על גבי שעות בתוך כיתה ובלחץ של מבחנים, הם אומרים שהם באים לפה בבוקר ויוצאים מפה בחושך בתקופת החורף ומדברים על מה הם לומדים פה, הם מתחנכים למה? ואני חושב שהמערכת הזו אמורה להעביר את השנים האלו יותר בכיף ובצורה חוויתית יותר. לדעתי בית ספר אמור להיות מקום של מפגש, של חוויה, של הנאה. גם למידה, הרבה ידע צריך לעבור, אבל השאלה היא איך מעבירים ידע".

ים השיבה: "כלים לחיים, איך לנצל את העתיד שלנו, איך לנהל את הכסף שלנו, דברים שניתקל בהם החיים. וכמובן מעורבות גדולה יותר מצד המורים בנושאים חשובים". לינור מוסיפה: "שיתייחסו לתלמידים יותר, שיקשיבו, יעזרו, אם תלמיד צריך עזרה במקצוע כלשהו שהמורה יבוא אליו באהבה וילמד אותו ולא כי משלמים לו על זה"

מה הייתם רוצים שההצגה תשנה בחיים שלנו, התלמידים?

לינור סיפרה: "שבית הספר ייראה קצת אחרת, כן שנלמד כי זה הקטע בבית הספר וזה חשוב אבל שהאווירה בבית הספר תהיה שונה, שלא כל התלמידים יהיו אותו דבר ושאף אחד לא ירים את האף שלו יותר מדי, שכל אחד יהיה מחובר לשני והאווירה תהיה נעימה".

דניאל: "את היחס, אפילו את היחס של משרד החינוך כלפינו, כי הרפורמה החדשה מעיקה עלינו ממש, שיבינו שאנחנו לא מכונות". ליר מתחברת לאמירה: "אולי שהמורים שחושבים שהמקצוע שלהם הוא המקצוע היחיד ישתנו, כי זה לא ויש עוד הרבה דברים מסביב. המחויבות האישית שכולנו חייבים לעשות וגם הרפורמה החדשה שגורמת לכיתה י"א להיות נורא קשה מאשר מה שהיה אמור להיות לפני שהיא נכנסה, אני חושבת שזה יכול להיות שינוי טוב ואפשר להסתכל על זה בעין חיובית, לראות מה קורה לתלמידים ומה הם מרגישים".