בגיל 10 התחילה שירלי לכתוב יומן - יומן כואב, יומן קשה, יומן על התעללות, שנמשכה שנים. התעללות פיסית, התעללות נפשית, התעללות מינית. במשך שנים אחר כך היא שתקה והסתירה את היומן ואף סירבה לקרוא בו. גם כשהתבגרה מאוד.

שירלי כותבת ביומן על כאביה, קשייה אך גם על תקוותיה, בבית בו חוותה באופן ממושך התעללות פיסית, כמו גם ניצול מיני. איש לא ידע, איש לא שמע, ודבריה נוקבים כל כך, דווקא משום שהם מתרחשים במשפחה רגילה השומרת כלפי חוץ לפחות על חזות נורמלית לחלוטין. עוצמתו של היומן נובעת גם דווקא משום שלכאורה אין מדובר במקרה קיצוני מאד, או חריף בחריגותו. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• הבוקר: שביתה בתיכונים ברחבי הארץ
• דעה: "השביתה / מהלך משמעותי שמראה על הכוח שלנו"
• הורים ומבוגרים שמתעללים בילדים – למה זה קורה?

הייחודיות של היומן נובעת מהעובדה ששירלי משתפת בחוויות ובמחשבות האישיות שלה ודנה בתופעות מוכרות כמו קשר השתיקה הקיים סביב הנושא, תחושת הבידוד והניכור של הילד שהוא הקרבן, חוסר האונים והרצון להיעלם או להיבלע בעולם דמיוני שכולו טוב, התחושה שהכל נשאר במשפחה, הפחד והחרדה המתמשכים וחוסר השליטה על מה יקרה ומתי, היחסים המורכבים כל כך של אהבה-שנאה שחש הילד כלפי ההורה המתעלל, התוקפנות והאלימות שמפתח הקרבן כלפי חלשים ממנו, התמיהה, הרוגז והכאב על האמא שאיננה רואה דבר.

לפני כעשרים שנה החליטה שהיא חייבת לחלק את סודה עם אחרים בעיקר עם ילדים שנפגעים וחושבים, אולי אפילו בטוחים, כי הם ורק הם עוברים פגיעה והתעללות. שירלי פנתה למועצה לשלום הילד וביקשה לפרסם את היומן. 

אך עם זאת, ולמרות ההתעללות שהיא חווה, לשירלי יש גם כוחות ותעצומות נפש. היא שורדת ולמרות כל מה שעברה, היא  מצליחה, ובמידה רבה בכוחות עצמה, לגדול, להתפתח, לשמור על שפיות, להפוך לבוגרת יציבה ולהצליח בחייה האישיים והמקצועיים. ובו בזמן היא לא שוכחת. הכאב והצלקות לא נעלמים מאליהם והם ממשיכים ללוות אותה למשך שנים רבות: " נכון, הפצעים לא מגלידים לגמרי, מדי פעם נפתחים, זה באמת קשה, אך כמו שירלי אז, אני לוחמת ומנסה להמשיך בחיי בצורה הכי טובה שמסוגלת", היא אומרת.

אולם לצערנו, לא כל הילדים-הקרבנות, מצליחים להסתדר ולהתגבר בכוחות עצמם ולכן אם אתם או מישהו שאתם מכירים סובלים מהתעללות, חשוב שלא תשמרו בבטן ותפנו לאנשי מקצוע המומחים לסייע לילדים ובני נוער במצבים של מצוקה קשה.

לדיווחים והתייעצות מקצועית תוכלו לפנות אל:

• קו המצוקה של אל"י - האגודה להגנת הילד (להודעות טקסט בלבד) 054-2949596
• המועצה לשלום הילד - 02-6780606
• אל"י - האגודה להגנת הילד – 6935*
• מוקד משרד הרווחה למידע וסיוע - 118