כשהיה בן חמש אלכס הוכנס לגטו באוקראינה שם אמו ושני אחיו נרצחו מול עיניו. הוא וסבתא שלו הצליחו להנצל אחרי שנתיים שהיו בגטו. אלכס הוא סנדלר ותיק שמיד עם עליתו לארץ מאוקראינה עם אשתו בשנת 1975 ועבר להתגורר במזכרת בתיה.

כשעלו לארץ השניים לא דיברו על כך שבאו מהתופת באירופה אלכס מסביר ש"אישתי הייתה מתביישת להגיד שאנחנו ניצולי שואה בגלל שהמדינה לא דואגת לנו". לצערינו, המצב של ניצולי השואה לא השתפר צבורה משמעותית מאז. לפני כמה שנים פגעה בה המלנומה אחרי שנים של מאבק היא נפטרה לפני שנה וחצי ואלכס נשאר לבד. אלכס חלה בפרקינסון ורוב היום הוא בבית והוא מצליח לצא מהבית ל-10 דקות בלבד לקיוסק לקנות קופסאת סיגריות.

 © דנה קופל, מתוך ידיעות אחרונות

דברנו עם אלכס גם על הקשר המיוחד שנוצר עם בני הנוער שבאו לסייע לו: "בשנה שעברה הרצתי בבתי הספר במזכרת בתיה ומאז בני הנוער מגעים ועוזרים לי לסדר את האוכל ולנקות". חוץ מהעזרה בסידור הבית בני הנוער מקשיבים לסיפורים שמספר אלכס על מה שקרה לו בשואה: "הילדים מבקשים ממני לספר להם על מה קרה לי בשואה וכשאני מספר להם הם בוכים" אמר לנו אלכס.

אחת מהנערות שהלכה לאלכס היא שיר שלו שספרה לנו שהיא שמעה על הסיפור של אלכס בשנה שעברה בערב דיון של הנוער במזכרת בתיה שהתקיים אחרי טקס יום השואה בו היה אלכס שם שמעה כי הוא זקוק לעזרה ותמיכה. אחרי ששמעו את סיפורו הגיעו שיר וחברותיה לבקר את אלכס "כדי לעזור לו ולהראות לו שיש מי שחושב עליו".

© אלון אלבכרי

שיר והחברות ביקרו כבר מספר פעמים את אלכס ועזרו לו, שיר סיפרה לנו על הפעם הראשונה שהם ביקרו אצלו: "בפעם הראשונה שביקרנו אצלו הוא סיפר לנו שהוא לא מרגיש טוב כי אכל מנה חמה מקולקלת והיינו בשוק שזו המנה שבן אדם בגילו ובמיוחד כמוהו צריך לאכול". לצערינו הדברים שאומר שיר נפוצים בקרב קשישים רבים ובהם  גם בקרב כ-45 אלף ניצולים שחיים בעוני כך על פי נתונים שמתפרסמים היום ע"י מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל.

שיר ממשיכה ומספרת לנו על פעמים נוספות בהן שיר והחברות ביקרו את אלכס עוד מספר פעמים והביאו לו ארוחות ביתיות כדי שלא יאלץ לאכול רק "מנה חמה". שיר מספרת לנו על כך ש"אלכס הוא איש מקסים ובכל ביקור הוא מאוד הודה וסיפר לנו מה שלומו ואיך הוא מסתדר. אחרי הביקור אצלו הרגשתי הרגשה טובה מאוד, שעשיתי משהו טוב שבאמת משמעותי לי ועוזר לאלכס, ורק תכננתי את הפעם הבאה שאני אבוא אליו".

© צילום: אביב אלול

לסיום שיר ממליצה לצאת מהבית, לפתוח את הלב ולעזור: "אני ממליצה מאוד לבני נוער נוספים להתנדב ולעזור לניצולי שואה. התמיכה הזאת כל כך משמעותית בשבילם ונותנת לנו תמורה כל כך גדולה: לדעת שאתה עוזר קודם כל לבן אדם - תומך בו ונותן לו כוח ובנוסף אתה זוכה להכיר ניצול שואה, בן אדם שעבר חיים קשים מאוד ובזכותו אנחנו כאן. בן אדם שמגיע לו לחיות טוב ובשביל המטרה הזאת - אנחנו יכולים לעזור לו המון."