לפני למעלה משבוע, התרחש פיגוע ירי במועדון הלהט״ב ״פולס״ באורלנדו, פלורידה. באירוע נרצחו 49 אנשים ונפגעו לפחות 53. המספרים האלה נתנו לפיגוע את התארים הידועים לשמצה – אירוע הירי ההמוני בעל שיא ההרוגים מאז ומעולם בארצות הברית, התקרית הקטלנית ביותר נגד הקהילה הלהט״בית בהיסטוריה האמריקאית, ופיגוע הירי הקטלני ביותר הידוע, על אדמת ארצות הברית.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• מה קורה כשבני נוער נכנסים לנעליים של אנשי חינוך?
• אימאל'ה, סיימתי יב': שלי זילכה בטור אישי
• אדידס מציגה: נעליים שמשנות את כללי המשחק

האירוע, זיעזע המון אנשים ברחבי העולם, גם בגלל המספרים האיומים וגם בגלל העובדה שהוא פשע שנאה נגד קהילה שלמה. חלק מהאנשים שזועזעו, החליטו להרים את הכפפה ולקיים מחוות להרוגים. דוגמה לאנשים האלו היא הילית קורן, תלמידת כיתה י׳ במגמה לאומנות פלסטית בתיכון ״רעות לאומנויות״, שבחיפה שהחליטה להתחיל פרוייקט זיכרון חובק עולם לכבוד ההרוגים – בעזרת האומנות.

הילית שמעה על האירוע דרך הרשת החברתית - tumblr, כשראתה שיתוף של סיפורו האישי של אחד הנרצחים – לואיס ס. ולמה. ״זה קודם כל בני אדם אמיתיים וזה היה קצת שוק״ היא מספרת על ההרגשה הראשונית שהרגישה כשנתוודעה לאירוע. ״הרעיון הזה היה די הדבר הראשון שעלה לי לראש. אני ראיתי את התמונה שלו והוא בחור מאוד מקרין שמחה אז רציתי לצייר אותו. חשבתי שזה יהיה הרבה יותר חזק אם זה יהיה כמה אומנים מכמה מקומות בעולם".

© צילום מסך מטאמבלר

אז מה בעצם הרעיון, הפרויקט?

מדובר בפרוייקט של 49 אמנים, כל אחד מקבל לידיו תמונה של אחד מקורבנות האירוע ומצייר פורטרט שלו שיוקדש לזכרו ויינתן למשפחתו. האמנים מגיעים מכל רחבי העולם כאשר בערך כ15-20 מהם הם מישראל והשאר ממקומות אחרים כמו ארה״ב, בריטניה, אינדונזיה ועוד. ״זה בסך הכל נושא כל כך משמעותי שזיעזע את כולם ורציתי לעשות פעולה עם כל מיני אמנים, חשבתי שזה גם נושא טוב להתאחד סביבו, לאחד כמה אנשים מכמה מדינות שהנושא הזה חשוב לכולם וזו אמירה יותר חזקה כי זה כל מיני אמנים מכל מיני סגנונות וכל מיני מדינות.״

איך גייסת את האנשים?

יש בערך בסביבות 15-20 ישראלים והשאר מכל מיני מקומות בעולם. את האמנים מהעולם גייסה דרך הרשתות החברתיות כמו פייסבוק וטמבלר שקהילתה ידועה בתמיכה בקהילה, בריבוי באמנים ובדחף לעזור. ״פניתי גם לכל מיני אמנים ספציפיים שהכרתי וככה גם הפצתי את הבשורה ולאט לאט חברו אלינו כל מיני אנשים, זו הייתה עבודה סיזיפית של לכתוב אחד אחד את כל האנשים ולנהל 50 שיחות במקביל אבל הייתה היענות מאוד גדולה".

״בישראל, רוב הילדים הם מבית הספר שלי, ויש גם מעצבת גרפית וכמה עובדים שלה שסיימו מכללה לאומנות שגם משתתפים. כל אמן שהצטרף למד בבית ספר לאומנויות, וקרא לאנשים מהבית ספר שלו ואני קראתי לאנשים מהבית ספר שלי וככה זה נאסף".

למה בחרת לעבוד עם פורטרטים ולא נגיד ציורים מופשטים שמביעים את הבן אדם?

״הסיבה שבחרתי לעבוד עם פורטרטים זה בגלל שהיה לי מאוד חשוב לזכור אותם לא כחמישים אנשים שמתו בגלל הנטיות המיניות שלהם אלא כאינדיווידואלים, כבני אדם. כי זה מה שהם היו קודם כל. הם קודם היו אנשים ואחרי זה קורבנות במועדון. הרעיון הוא גם לא ליצור מאין ייצור המוני של פורטרטים אלא שכל בן אדם עובד מול בן אדם אחד ועובר תהליך אישי של זיכרון והנצחה".

 ״האמת היא שגם מבחינת איך שאני עובדת בדרך כלל במגמה, בעבודות שלי שם אני יותר נוטה לדברים רעיוניים ולמהות של בן אדם. אבל, קודם כל אנחנו לא הכרנו את האנשים, יש לנו רק את הדבר הראשוני שלהם, את התמונה שלהם שאנחנו לא יודעים מתי היא נלקחה וזה הדבר הכי נגיש שיש לנו, ואנחנו עושים את זה בעצם למשפחות. כל אמן קורא על הבן אדם שהוא עובד עליו ונותן את הפרשנות שלו לציור ונותן את הסגנון שלו ועם המדיום שלו. ככה בעצם זה נותן את האישיות של הבן אדם אבל ע״י משהו פיגורטיבי ובעצם גם מזהה את הבן אדם כדי שגם המשפחות יוכלו להתחבר וזה נותן יותר כיוון ברור שמאחד את כל הפרוייקט".

 יש כבר ציורים מוכנים?

״כן, יש כבר בערך 5-6 אמנים שציירו והספיקו לשלוח לי״

ומה השאיפות שלך עם הפרוייקט? לאן את רוצה שיגיע? איפה יוצג אם יוצג בכלל?

״יש לפרוייקט שתי מטרות. המטרה הראשונה היא להגיע למשפחות ולתת להם פורטרט של הבן משפחה שלהם שנהרג בפיגוע. אבל מעבר לזה ולמרות שאנחנו מתייחסים לכל אחד כאיניווידוולי, המסר של הפרוייקט הוא מעבר לכל הסיפורים האישיים. זה סיפור על קהילה שלמה. הועלו שאלות למה אני לא לוקחת רק אמנים מקהילת הלהט״ב, למה אני לא לוקחת רק לטינוס, למה אני לא לוקחת רק מיעוטים. אמרתי שהמסר שאני מנסה להעביר זה שאמנות עוברת את כל ההגדרות האלה ואת כל הפילוגים. אז הרעיון הוא שאנחנו רוצים שזה יגיע לכמה שיותר אנשים וזה יעביר את המסר שאומנות שוברת את כל הגבולות.״

״יש גם אוצרת ממיאמי שרוצה לעזור לארגן תערוכה והבית ספר שלנו גם יארגן תערוכה של הציורים.״

 מי האדם שאת בחרת לצייר?

״אני בחרתי את האדם הראשון שדרכו שמעתי על הפיגוע. קוראים לו לואיס ס. וילמה. הוא היה גם עובד בפארק של הארי פוטר, אז ג׳יי קיי רולינג קידמה את הסיפור שלו. גם התחברתי מאוד לסיפור שלו, נורא אהבתי שיש את ההגדרה באיזה בית של הארי פוטר הוא נמצא וזה נותן הרבה מידע על האישיות שלו".

© צילום מסך מטאמבלר

 מה עוד עניין אותך בו?

״האמת שאני מאוד השתדלתי לא לעשות בחירה מסויימת של אחד הקורבנות על גבי קורבן אחר, אני עברתי אחד אחד והסתכלתי על כל תמונה של קורבן, זה היה סוג של חלק טקסי כזה של לעבור שם שם, להקליד באינטרנט, להוציא תמונה ולכתוב במחברת. הוא פשוט היה הראשון מבחינתי, הוא בישר את הבשורה הרעה והוא גם בן אדם מאוד שמח, היה קשה לצפות את זה".

 כל הציורים בפרוייקט מועלים לבלוג הטמבלר artfororlando.tumblr.com ולעמוד הפייסבוק ArtForOrlando.