"התחלתי לחתוך את עצמי בלילות. בהתחלה אלה היו חתכים מאוד קטנים, עד שיום אחד החלטתי שאני רוצה לעשות חתך אחד גדול", מספרת מור, שהחלה לפגוע בעצמה לפני חמש שנים. "כשהייתי בת 15 עברתי תקיפה מינית. היה לי גם חבר שקרא לי שמנה. התחילו לי מחשבות אובדניות, ולא חסרו לי סיבות להתחיל לפגוע בעצמי. היום כבר יש לי קרוב ל־70 צלקות.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• בחינת הבגרות בהיסטוריה תתאפשר עם ספר פתוח
• 24 החיות שיסכמו את חייכם
• על קו הזינוק: הכירו את משה בר/ששת

"היו תקופות שחתכתי את עצמי שלוש פעמים בשבוע, וכל פעם הייתי עושה שלושה חתכים", היא ממשיכה לספר. "היו גם תקופות שלא חתכתי חודשים ארוכים. כשאני חותכת, אני לא מרגישה כלום. אני רק חדורת מטרה. אין אף אחד שמציק לי. תמיד הייתה לי נטייה אובדנית, ואני יודעת שזה גם לא יעבור".

עייפים ומכורים לאינטרנט

במחקר חדש, שיפורסם בקרוב, ביקשו החוקרים לאפיין את המתבגרים בישראל - כיצד השימוש באינטרנט משפיע על דפוסי השינה שלהם, וכיצד דפוסי השינה משפיעים על מצבם הנפשי. "אנחנו יודעים שלקשיי שינה יש השלכות מאוד חמורות והם עלולים להוביל לדיכאון ופעמים רבות גם למחשבות אובדניות", אומר ד"ר סמי חמדאן, עורך המחקר ומומחה לדיכאון ומניעת התאבדויות מהמכללה האקדמית תל־אביב יפו.

"דיברנו עם 618 מתבגרים יהודים, ערבים, עולים מאתיופיה ומברית־המועצות לשעבר, מכיתה ז' עד י"א. בדקנו מה שכיחות ההתמכרות לאינטרנט, שכיחות קשיי השינה, הפציעה העצמית, הדיכאון, החרדה והמחשבות האובדניות. כשאנחנו מדברים על פציעה עצמית, אנחנו מתכוונים לפציעה ללא כוונה אובדנית".

המחקר העלה ש־30 אחוז מבני הנוער מגדירים עצמם כמכורים לאינטרנט, כשההתמכרות מתייחסת לפגיעה בתפקוד היומי כתוצאה משימוש ברשת, בין אם מדובר במחשב, טלפון חכם או טאבלט. הפגיעה מתבטאת בהזנחת שיעורי בית ומשימות לימודיות, העדפת בילוי באינטרנט על פני בילוי עם חברים ומשפחה, ותחושת שעמום או חוסר משמעות ללא אינטרנט.

42 אחוז מבני הנוער דיווחו על הפרעות שינה, 15 אחוז שאינם מסוגלים להחזיק מעמד מבלי להירדם במהלך השיעורים לפחות שלושה ימים בשבוע, ויותר מ־24 אחוז נרדמים בשיעורים בתדירות של יום בשבוע. 58 אחוז דיווחו על תחושת עייפות כבר משעות הבוקר.

"כשבדקנו סימפטומים של דיכאון, מצאנו ממצא מדאיג", אומר ד"ר חמדאן. "שיעור בני הנוער שדיווחו על דיכאון היה פי שניים משיעור המדווחים על דיכאון באוכלוסייה הכללית. אם באוכלוסייה הכללית אנחנו מדברים על 10 אחוז מהאנשים שסובלים מדיכאון, 28.4 אחוז מבני הנוער דיווחו על סימפטומים של דיכאון בעוצמה בינונית וחמורה מאוד".

- ומה אשמת האינטרנט?

"מבחינה סטטיסטית הוכחנו שתלמידים שמשתמשים יתר על המידה באינטרנט, מפתחים קשיי שינה. אלה תלמידים שלוקח להם בין שעה לשעה וחצי להירדם. השינה שלהם לא רציפה והם מתעוררים עייפים מאוד. תלמידים עם קשיי שינה דיווחו יותר על מחשבות אובדניות מאשר תלמידים ללא קשיים. מבחינה מחקרית, חשוב לסייג, לא ביצענו מחקר סיבתי, אלא מתאמי".

ד"ר חמדאן בדק את נושא הפציעה העצמית ללא כוונות אובדניות, וגילה שאחד מכל שלושה נשאלים סובל מדיכאון ופוצע את עצמו. "פציעה עצמית יכולה להתבטא בחיתוך, בהחדרת חפצים חדים מתחת לציפורניים והעור, בצעירים שחובטים את הראש בקיר ואת הידיים והרגליים בחפצים חדים עד זוב דם", הוא אומר. "אנחנו יודעים שפציעה עצמית מפחיתה לחץ, אבל מצד שני, הסכנה היא שהפציעה יכולה להחמיר מאוד. בחלק מהמחקרים, אנשים שפוצעים את עצמם יחשבו בהמשך על התאבדות".

קבוצות מיעוט סובלות יותר

המחקר העלה שמתבגרים ערבים הם הקבוצה שסובלת מדיכאון במידה הגבוהה ביותר. אחריהם העולים מברית־המועצות לשעבר, העולים מאתיופיה, ולבסוף בני הנוער היהודים. ערבים ועולים מברית־המועצות לשעבר ומאתיופיה גם פוצעים את עצמם באחוז גבוה יותר מאשר יהודים ישראלים. "ייתכן שקבוצות מיעוט תרבותי ואתני סובלות יותר ממצוקות נפשיות", אומר חמדאן. "אוכלוסיית העולים מאתיופיה ורוסיה הם הקבוצה שיש בה את שיעור ההתאבדות הכי גבוה יחסית למספרם באוכלוסייה".

במחקר נמצא שהעולים מברית־המועצות לשעבר מדווחים על יותר קשיי שינה בהשוואה לשאר הקבוצות. "מחנכים והורים צריכים להיות מודעים לסכנה של המדיה החברתית מעבר לסכנות הידועות - התמכרות לרשת וקשיי שינה", אומר ד"ר חמדאן. "חשוב שהילדים שלנו יישנו בצורה שקטה, ללא רעשים מסביב, ואינטרנט הוא אחד הרעשים הכי גדולים. עלינו להפחית את השימוש בו, להגביר את המודעות לסכנות בחסכי שינה ואת המודעות לסכנות הפציעה העצמית ללא כוונה אובדנית".

בשבת צוין היום הבינלאומי למניעת התאבדויות. "בעולם מתאבדים מדי שנה מיליון איש", אומר ד"ר יוסי לוי־בלז, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות וראש המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי במרכז האקדמי רופין וחבר הנהלת עמותת "בשביל החיים". "מתוך כלל המתאבדים בעולם, 150 אלף הם צעירים עד גיל 25. בישראל מתאבדים מדי שנה כ־500 בני אדם. 100 מתוכם הם צעירים עד גיל 25, וכ־40 אחוז בני נוער. התאבדות בקרב הנוער היא סיבת המוות השנייה בשכיחותה אחרי תאונות דרכים".

 למה זה קורה?

"גיל הנעורים הוא גיל עם הרבה מאוד מורכבות. זו תקופה שבה מגבשים זהות. לכולנו יש משברים, אבל אצל נערים לא מעטים נדמה שהמשבר הוא סוף העולם".

- איך אפשר לזהות בני נוער אובדניים?

"על ידי שינוי לרעה בדפוסים שלהם. אם נערה חברותית הפכה למבודדת, אם הלימודים היו חשובים לנער ופתאום הוא מבריז כל הזמן, אמירות מילוליות, גם לא מפורשות, כמו 'אין לי כבר כוח לחיים האלה', ו'נמאס לי לחיות', ופרידה מאנשים כמו 'אולי לא נתראה יותר'. גם מחוות אהבה קיצוניות יכולות להעיד על סכנה אובדנית.

"לפעמים אין אפשרות לזהות וזה באמת רעם ביום בהיר. חשוב לנו להעלות את המודעות לכך בקרב בני הנוער. בני נוער צריכים לדעת לקרוא את סימני המצוקה ולהבין שהם חייבים לספר לגורם טיפולי או למבוגר. המוטו שלנו הוא 'מי שחבר - מספר'".

הכתבה התפרסמה במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"