ביום חמישי האחרון, ליווינו את ילדי עמותת "גדולים מהחיים" המשתייכים לפרויקט "גמאני" ליומיים של כיף בקיבוץ נחשולים. עמותת "גדולים מהחיים" היא עמותה שמטרתה ללוות ילדים החולים במחלת הסרטן ולעזור להם ולבני משפחותיהם מרגע אבחון המחלה ועד להחלמה מלאה. הליווי מתבצע באמצעות יצירת חוויות והגשמת חלומות לילדים ואף תמיכה רפואית, נפשית וכספית.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• כל הטיפים שיעזרו לכם לעבור את תקופת הבגרויות בשלום
• דו"ח: יותר אלימות, עוני ושיימינג בקרב בני הנוער
• נערים פתחו קבוצת וואטספ שקוראת לרצוח את המנהלת

פרויקט "גמאני" מלווה ומחבר בין בני נוער הנמצאים בכיתות ט'-יב' ומתמודדים או התמודדו בעבר עם המחלה. הפעילויות מחולקות לפי מחוזות (מרכז, ירושלים, צפון, דרום) ובכל תקופה מסוימת נפגשים כל המחוזות לפעילות ארצית משותפת שמאחדת את כל הילדים הנמצאים בפרויקט.

כאמור, בסוף השבוע האחרון, ילדי "גמאני" נפגשו בנחשולים לפעילות מלאת כיף. הילדים הגיעו בערב חמישי לבית מלון ועברו יחד שלל פעילויות ומשחקים שאגב, לגמרי הפתיעו אותנו. ישבנו מהצד והסתכלנו על המשחקים וגילנו שכחלק מההתמודדות עם המחלה בני הנוער נוהגים להשתמש בהומור שחור במהלך הפעילויות שלהם ולצחוק על המחלה, על הטיפולים ועל ההשלכות. באחת הפעילויות הם השתמשו במושג "כימו בריין" במטרה לצחוק על תוצאות טיפול הכימותרפיה שחלקם עברו או עוברים, בנוסף שיחקו במשחק הרוח נושבת, וזרקו לאוויר משפטים כמו "הרוח נושבת לכל מי שהיה לו סרטן, הרוח נושבת לכל מי שנשר לו השיער".

כששאלנו את אבירם, בן 17, חניך בפרויקט, על עניין ההומור הוא ענה כי "הרבה שואלים אותי אם אפשר לדבר איתי על המחלה ואם אני לא מפחד, הם פחדו לדבר איתי אבל הם לא מבינים שמי שעובר את זה עושה מזה קטע של צחוק והומור. אנחנו צריכים לצחוק על החיים לפני שהם יצחקו עלינו. יש לנו המון בדיחות ושירים על הסרטן. היו לי תקופות מאוד קשות עם המון כאבים והייתי עצבני ולחוץ לא משנה מה היו עושים או אומרים לי, זה היה מאוד קשה אבל זה רק תקופות. השתדלתי לא לקחת את זה קשה". עדי, בת 15, הוסיפה "אנחנו לוקחים את זה בקטע חיובי, כדי לא לבאס. מנסים לראות את הדברים הטובים".

הפעילויות של העמותה ושל הפרויקט בפרט מונחות על ידי מדריכים שחלקם התמודדו בעצמם עם מחלת הסרטן. "הקטע המיוחד של "גדולים מהחיים" זה שרוב המתנדבים הם מחלימי סרטן בעצמם וזה משהו שאותי אישית חיבר אליהם מאוד, יותר מעמותות אחרות. יש הזדהות בין החניכים למדריכים, אז אמרתי לעצמי שאני חייב להיות אחד כזה.", סיפר לנו אסיף, מדריך וחניך לשעבר בעמותה. הוא הוסיף ואמר "באופן אישי ראיתי במחלה הזו מעין מעגליות, אתה שוכב בבית חולים והמון אנשים באים לבקר אותך ולהעביר לך את הזמן ואחרי זה מגיע התור שלך לצאת מעמדה של מקבל ולעבור לעמדה של נותן". אבירם חיזק והוסיף "הם מבינים את מה שעובר עליי, כי גם הם עברו את זה. זה כיף להיות עם חניכים ומדריכים שעוברים את אותו הדבר, חברים שלי לא מבינים אותי באמת, הם חושבים שכן אבל הם לא".

דיברנו גם עם שירז, נערה בת 17 מחלימה מסרטן וחניכה בפרויקט, "בהתחלה לא ממש ידעתי שזה סרטן, אמרו לי את שם הגידול אבל לא אמרו לי ממש שזה סרטן. הגעתי לשניידר ואמרו לי שגילו לי גידול בפנים וישר חשבתי איך יש גידול ואני לא רואה אותו?", אבירם, סיפר גם הוא על הדרך בה גילה שהוא חולה במחלה: "כשגילו לי את המחלה אבא שלי סיפר לי את זה לאט והמשפחה גרמה לי לא לקחת את זה קשה ונתנו לי להרגיש שהכל יהיה בסדר, בהתחלה לא גילו לי שאני חולה והכניסו אותי למחלקה, אמרו לי אחרי כמה זמן שאצטרף להסתפר כי השיער ינשור ואז הבנתי שאני חולה בסרטן".

בהמשך הערב נכנסנו יחד עם החניכים והמדריכים למסיבה בבית המלון שעוצבה כולה בסגנון הוואי עם מלא צבעים, שרשראות וחצאיות הוואי, האווירה במסיבה הייתה לגמרי טובה, כיפית ומצחיקה. ביום השני לפעילות, יצאנו כולם יחד לבושים בחולצות עם הכיתוב והלוגו של "גדולים מהחיים" ו"גמאני" לפארק הטרמפולינות "איי ג'אמפ" בפתח תקווה וללא ספק ניתן היה לראות את האושר שלהם.

רובי, מדריך בפרויקט גרם לנו להבין דבר שפחות שמנו לב אליו קודם, "יש עניין מאד גדול בקטע של המושגים, הרבה יותר קל לשמוע בן אדם שמתמודד עם סרטן ולא חולה סרטן. בנוסף יש את שלב הנסיגה, אפשר להגיד הבראתי רק לאחר חמש שנים, עד אז כולם נחשבים למחלימים".

חשוב לציין, כי העמותה מקרבת בין הילדים ובני הנוער בכל רחבי הארץ המתמודדים עם הסרטן ושבעזרת העמותה הם מוצאים לעצמם חברים שעברו בדיוק מה שהם עברו והם הופכים לחברים לחיים. אסיף אמר כי "היום בזכות גדולים מהחיים יש לי חברים לחיים, כאלה שאני נפגש איתם המון, יותר חברים מהבית ספר". בן, 16, הוסיף "העמותה מאוד עוטפת אתה מכיר חברים חדשים והם גורמים לך לשכוח מהמצב".

אבירם סיפר כי "כשאתה חולה אתה הרבה פעמים מרחיק את כולם ממך, ואחרי ההחלמה אתה חושב שתחזור לחברים וליציאות אבל פתאום אין את זה כי כולם היו יחד כשאתה לא ואף אחד לא באמת מבין אותך. אתה פחות בעניינים אחרי החזרה והעמותה עוזרת לך גם אחרי ההחלמה, אתה מכיר חברים שהיו איתך לאורך כל התקופה ועברו איתך את אותו הדבר, אפשר לדבר ולהתייעץ עם אנשים שעברו בדיוק אותו דבר".

העמותה מעניקה יום יום אין סוף אופטימיות וביטחון במשך כל תקופת הטיפולים וגם אחריה. החניכים מכירים בני נוער בדיוק כמוהם וחווים את ההתמודדות עם הסרטן בצורה מעט מנחמת יותר, הם חוויום חוויות, מדברים זה עם זה ואף חולקים את הסיפורים אחד עם השני.

האושר מהפעילויות, השמחה למרות הכל והתקווה בעיניהם של החניכים והמדריכים הייתה עבורנו מקור השראה ומשהו לקחת איתנו הלאה ובהחלט לקחנו המון.