אתמול (ב'), התקיימה בחינת הבגרות בלשון. הפעם, בשאלון השני של הבגרות, החליטה וועדת הבחינות להציף נושא הנוגע ללבם של כל התלמידים - שיטת הלימוד הארכאית והמיושנת. כמה רגעים לאחר סיום הבחינה, הועלו עשרות פוסטים ברחבי הרשתות החברתיות בנוגע לבחינה, אחד מהם היה הפוסט של רימון גולדמן (18) מנתניה שסחף אחריו תלמידים וגולשים רבים.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• פתרון בחינת הבגרות בלשון / מועד חורף 2017
• מהפחד לאליפות: השחיינית הצעירה שהתגברה על הקשיים
• מסע ישראלי: לא עוד טיול שנתי. טור אישי

גולדמן, אבת 18 מנתניה, לומדת בתיכון "שי עגנון" ומגישה תכנית ברדיו קול נתניה 106FM, שקוראים לה "בואו נדבר על זה". "התכנית עוסקת בתכנים שבני נוער יכולים להזדהות איתם וליהנות מהם", מספרת לנו גולדמן ומוסיפה: "אני כמובן גם פעילה ב'נוער דרכנו' - תנועה מדהימה שנותנת המון המון הזדמנויות לפעילים שלה לממש את התקוות שלהם בנוגע לעתיד החברה והמדינה, ואת כל הגב והתמיכה שצריך בשביל באמת ליצור שינוי".

"באיזו בחינת בגרות נבחנת אתמול? איך היא הייתה?"

"אתמול נבחנתי בבחינת הבגרות בלשון. אני שייכת לרפורמת ה-30%-70%, מה שאומר שיש לי 30% ציון פנימי של בית הספר לפי הישגיי בכיתה י', ועוד 70% שכוללים את ציון ההגשה והבגרות שבה נבחנתי ממש אתמול. לכן, הבגרות שאנחנו קיבלנו הייתה שונה מהבגרויות הקודמות - השאלות והמאמרים שונים".

במה הבחינה שונה מאלה שקדמו לה? מה התסיס את הנוער לפרוק את תחושותיו ברשתות החברתיות?

"תשמע, אני יושבת בכיתה מול בחינת הבגרות שגם ככה אני לא מאמינה שהיא מודדת את כישרונותיי בשום צורה שהיא. אני יושבת שם אחרי ששיננתי ימים כלילות את הגזרות והצורות, והנה הגיע הרגע לפלוט את המידע מתוך הזיכרון ישר על דף הבחינה. מה שהתסיס אותי ורבים אחרים הוא העובדה ששלושת המאמרים המעניינים שניתנו לנו לקריאה גינו את השיטה של מערכת החינוך, את המדידה הבלתי פוסקת של הזיכרון והשינון, את דיכוי היצירתיות והלמידה העצמאית – הרי אם מערכת החינוך עצמה מכירה בטעות הגדולה שלה, מדוע היא בוחנת אותי באותה צורה מדכאת בדיוק?"

 

(מתוך בחינת הבגרות בלשון - חורף 2017)

אז מה, לדעתך, גרם למשרד החינוך להציף את הנושאים האלה בבחינת הבגרות?

"אני כן מאמינה שהנושאים הללו חשובים מאד. חשוב להציף אותם ולהעלות אותם לסדר היום, אבל בבחינת הבגרות בלשון? הרי זו ממש יריקה לפרצוף של התלמידים. זו מעין הצהרה שלמרות שהם מודעים לכך שהם מדכאים את התיאבון שלנו ללמידה, אף על פי שהם יודעים שהמדידה שלהם לא מתאימה לעולם המודרני ולא מייחדת את הכישורים שלנו, הם בוחנים אותנו בדיוק באותה צורה פרימיטיבית. אומר לך את האמת- אני חושבת שהם טעו ובגדול כשבחרו להעלות את הנושא החשוב הזה בבחינת בגרות. זוהי צביעות איומה ושימוש ציני בתלמידים."

אבל, משרד החינוך עשה צעד נועז כשהכניס את הנושאים החריפים האלו לתוך בחינת הבגרות, ובהתעלם מהאירוניה, את לא רואה בצעד היצירתי הזה במה לנוער להביע את תסכולו ואת הדרכים היצירתיות שלו לפתור את הבעיה?

"זה אכן צעד נועז, אבל לא במובן החיובי. משרד החינוך מוכרח לעסוק בנושאים החשובים הללו, לשאול את דעת התלמידים וליצור שיח בנושא.", מדגישה גולדמן. "אבל לשלב את הדבר תוך כדי בחינת בגרות שמודדת באופן מתסכל רק את יכולת השינון  שלנו והשליפה מתוך הזיכרון, דברים שהטקסטים עצמם מצביעים על כך שזו טעות איומה, זו חוצפה בעיניי. למשרד החינוך יש אפשרויות רבות למשאל עם במהלך שנת הלימודים. הם לא עשו את זה במהלך השנה הזו ולא בקודמותיה. יש להם כל כך הרבה הזדמנויות נהדרות לשאול את התלמידים מה דעתם על המערכת הקלוקלת."

את לא רואה בהצפת הבעיה כצעד הראשון בדרך לפיתרון המושלם? הרי 'רומא לא נבנתה ביום אחד'

"במהלך שנת הלימודים הם מעדיפים ללמד אותנו לפי תכנית הלימודים שמדכאת את היצירתיות שלנו, בדרך לבגרות שעושה בדיוק אותו הדבר. יש לנו הרבה מעבר להציע!  הדבר הטוב ביותר שיצא מתוך הבגרות הזו הוא שבני הנוער התעוררו, הבינו שמשרד החינוך צוחק להם בפרצוף. הם הבינו שמגיע להם יותר מזה ואתה באמת יכול לראות את זה בהתעוררות הנוער ברשתות החברתיות. הנוער מוחה. מזה ייצמח השינוי. מההבנה שמגיע לנו יותר מזה."

אמש העלית פוסט לחשבון הפייסבוק שלך על דעותייך לגבי הבחינה שתפס תאוצה. חשבת שהפוסט שלך יהפוך לוויראלי? 

"אני קודם כל חייבת לומר שזה מטורף!", מציינת גולדמן. "אני תמיד נהנית לפרסם על מה שקורה לי ביום יום, אבל את הפוסט כתבתי בהתרגשות מעורבת בכעס, וכנראה שהנוער הרגיש שאכפת לי. חשבתי שהפוסט יגיע ל-50-60 לייקים, אבל הוא צבר תאוצה וכל כך התרגשתי לראות שבאמת הצלחתי לכתוב במילים את התחושות של תלמידים רבים בארץ. הרגשתי שיש חוסר צדק. הייתי חייבת לכתוב פוסט שיתאר את התחושות שליוו אותי מהרגע שיצאתי מהבחינה."

התייחסת לזה גם בפוסט. מה לדעתך, מסתתר מאחורי המניפולציה: "אנו מכירים בבעיה"? לאן דעתך משרד החינוך מכוון את דעת התלמידים?

"זו המניפולציה הגדולה. אם משרד החינוך מכיר בבעיה, הגיע הזמן לשנות את השיטה ולא, באופן ציני וקר, לגרום לנו לתחושה של חוסר אונים מול המדידה הזו שנכפית עלינו. אני רוצה להאמין שמשרד החינוך ישכיל להקשיב לזעקת התלמידים, ואולי ללמוד קצת מהמאמרים החשובים שהוא עצמו בחר".

מה יהיה הלאה? חושבת להמשיך במחאה?

"אני מאושרת לראות את התעוררות התלמידים. אני עוד לא יודעת מה הצעד הבא, אבל אני יודעת שאני לא עוצרת פה. הדרך ארוכה ויש עוד המון לעשות. הצעד הראשון הוא באמת שהתלמידים מבינים סוף סוף שמשהו לא עובד, משהו צריך להשתנות".

ולפני שנסיים, איך תוכלי ביחד עם כלל התלמידים שהתעוררו למחות כנגד שיטת החינוך אם משרד החינוך מפעיל עליכם לחץ ומעמיס אתכם ברפורמה שזורת מבחנים?

"אני אהיה קצת מרדנית עכשיו. מחאה זו מחאה. ומחאה דורשת הרבה מעבר לפוסטים בפייסבוק. אנחנו נעשה מה שיידרש – גם אם זה אומר התאגדות כנגד המבחנים המדכאים והמתסכלים ודרישה ללמידה אמיתית שתתרכז בכישורים הייחודיים שלנו. אני בטוחה שעוד תשמע על המאבק!", מסכמת באופטימיות.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "בחינת הבגרות בלשון והבעה עברית מציבה את הרף המצופה מבוגר מערכת החינוך בשליטה בשפה ובמיומנויות הבנת הנקרא, הבעה בכתב וחשיבה מסדר גבוה. שאלון הבגרות, במועד חורף, היה בהתאם לתכנית הלימודים וברמה הנדרשת".