אתם יודעים שיצא לנו כבר לדבר על פואטרי סלאם ועל הזוכה הצעירה בתחרות הארצית. "צדק פואטי", זו קבוצה שהוקמה על ידי כמה אנשים במודיעין. תפסנו את עידו אלי אמר, אחד המארגנים, לשיחה על הכל.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• על קו הזינוק: "אני אוהבת את החיים שלי ונהנית ממה שאני עושה"
• עפים על עצמם: ניסויים של תלמידי ישראל בדרך לחלל
• באנו לעזרת חבר: אוליבר וכריס מחכים לכם

"אנחנו בעצם קבוצה שנקראת "צדק פואטי", קבוצה של בני נוער שהם פעילים בעיר מודיעין, חבר'ה מתוך העיר ששמים לעצמם כמטרה לעבוד תחת ארבעה ערכים בסיסיים. אלו ארבעה ערכים בסיסיים שאנחנו מדברים עליהם בכל מפגש שלנו כדי להגיע למטרה שהיא להגביר את המקום ביטוי העצמי של בני נוער בעיר מודיעין".

 

 

הערך הראשון שעידו מדבר עליו הוא "הקשבה פעילה ועמוקה". עידו מספר לנו שזה הרבה מעבר לסתם להקשיב למי שמדבר, אלא ממש לתת מקום שהוא לא רק להקשיב. זה ממש להתחבר לרגשות של מי שמדבר, זה ממש לתת פוקוס לבן אדם. "פרגון", זה הערך השני שעידו דיבר עליו. אחרי שאנשים פותחים את הלב, אנחנו מצפים שיהיה פידבק. עידו מבהיר שהוא לא מצפה שכל אנשים יבואו ויגידו לאחרים שהיה להם קטע מדהים, אלא מצפה שתהיה תגובה בונה אמיתית וכנה.

אחרי שני אלו, הערך השלישי שעידו מדבר עליו הוא "ליהנות מהרגע". ברגע ששומעים קטע, נותנים לקטע את המקום שלו ורק אז אנחנו ניתן הפידבק והכל. שתהיה דקה של הבנת הקטע ואז שהכל ייצא החוצה. הערך הרביעי והאחרון, כך לפי עידו, הוא "בית", שפה שוב עידו נותן דגש על אנשים שנמצאים בפנים, על שאפשר להכיל ואכפת להם מהאנשים שהם חלק מכל הסיפור.

איך הכל התחיל?

"הכל התחיל בערך לפני שנה וחצי. אז הייתי בארגון לפיתוח מנהיגים צעירים בשם לידס. אותו ארגון מקדם מנהיגות באמצעות פרויקטים בחברה. המטרה שלהם שהמנהיגים לא ילמדו על מנהיגות דרך דברים רעיוניים, אלא דרך עשייה בשטח. לקחת בעיה ולנסות לפתור אותה. אז הבעיה שאני בחרתי, אחרי תהליך ארוך, זו בעיה של חוסר ביטוי עצמי לבני נוער בעיר מודיעין. אז, כינסתי קבוצה של חבר'ה מכיתות ט' מכל קשתות האמנות ועשינו שיחה אצלי בסלון, סוג של קבוצה מיקוד, על קפה ועוגה ואותם שאלתי שאלות על הנושא. כל מי שהיה שם דיבר על חוסר מקום לביטוי עצמי, אין להם מקום לחשוף דברים כאלו" – מפה לשם, עידו נפגש עם אסף שנהב, מנכ"ל ארגון שנקרא ספוקנעור, ואז נולד הרעיון של "צדק פואטי".

שאלנו אותו אם הוא מרגיש שיש הבדל בין מבוגרים לבין בני נוער שעושים ספוקן וורד. הוא לא מאמין "שלבני נוער יש יותר חוצפה או יש להם יותר זמן פנוי. בני נוער נמצאים בשלב שהם מעצבים את מי שהם. הכתיבה של בני נוער, כתוצאה מזה, הרבה יותר אמוציונלית מאשר מבוגרים והם עולים על קטעים משמעותיים. למבוגרים זה ממש חלק מהאומנות שלהם".

האם זה משהו שצריך להיכנס לבית ספר?

"לגמרי, אני חושב שספוקן וורד זו ספרות רחוב כמו שגרפיטי זו אמנות רחוב. אם נותנים לזה מקום במשרד החינוך, זה יכול לשנות את השיח שיש בין בני נוער כיום. אני חושב שזו אחלה דרך שבני נוער יוכלו להתחבר לאמנות ולספרות".

 

אחרי האירוע האחרון שהיה לפני שבוע וקצת, שאלנו אותו על האירוע הבא שהם עובדים עליו והוא אמר שהאירוע הבא יהיה "בוולטנייזס דיי. או לפחות באזור התאריך של היום הזה. הערב יעסוק בדיוק בנושא הזה ואנחנו נפרסם את התאריך ואת המקום בעמוד הפייסבוק שלנו ובאינטסגרם שלנו". עידו מבהיר לנו שזה לא רק לחבר'ה במודיעין, אלא כל מי שרוצה להגיע מוזמן.

אז לסיום, יש לך טיפ למי שרוצה לכתוב ספוקן וורד?

"אני חושב שהדבר הכי כיף והכי יעיל זו כתיבת לחץ. זה אומר שאני מחליט שעכשיו אקטיבית אני לא מוריד את היד מהדף למשך חמש דקות. גם אם זה לא יהיה קטע הסופי שלי, זה יכול להיות חומר גולמי לקטע שייצא הרבה יותר טוב".